רבי שלמה בן נתן

רבי שלמה ב"ר נתן (מכונה גם אלג'יבלי. בעבר היו שחשבו שהכינוי אלסג'למסי מתייחס אליו). היה רב ואב בית דין במאה ה-12, וחיבר ספר הלכה גדול על סידור התפילה. הספר מבוסס בעיקרו על תורת הגאונים. כתבי יד ממנו נמצאו בספריית אוקספורד ובספריית הוותיקן.

מוצאו וכינויו של רבי שלמה

שמואל חגי (קרויזר), המהדיר של סידורו של שלמה ב"ר נתן, נטה לראות נכונה את הגישה שמקורו של רבי שלמה מצפון אפריקה כיוון שסבר שכינויו של רבי שלמה הוא "אלסג'למסי", כלומר, מהעיר סג'למאסה שבמרוקו. עוד טען כי הסידור כבר נזכר בימי הרמב"ם, והיה מוכר בתקופתו, מכאן שיש להניח שרבי שלמה קדם לרמב"ם, ואם כן, ר' שלמה ג'יבלי מתימן הוא אדם אחר. אולם שמואל חגי לא ידע כי ר' שלמה ג'יבלי אכן קדם להרמב"ם והגיע למצרים והתפרסם בה. עוד טען חגי כי העובדה שריה"ל שהיה חי בספרד הקרובה לצפון אפריקה הספיד את רבי שלמה אלסג'למסי בקינה שכתב לכבודו ולכבוד רבי פרחון הכהן. אולם חגי לא ידע כי ר'יהודה הלוי הגיע למצרים. לגבי הכינוי אלגאבילי טוען חגי שגם בצפון אפריקה ישנם מקומות שנקראו "ההר" ומי שבא ממקומות אלו נקרא הג'יבלי. אולם לא מצאנו חכם צפון אפריקאי אחד המכונה "אלג'יבלי".

פרופסור יוסף טובי ראה גם הוא בעבר את מוצאו של רבי שלמה מצפון אפריקה, בעקבות כינויו של רבי שלמה בשם "אלסג'למסי" המעיד על מקורו מסיג'ילמסה שחורבותיה נמצאות עד היום במרוקו באזור הסהרה הצפוני. אולם מאוחר יותר דחה טובי את ההשערה, בהסתמכו על כך שבכל כתבי היד של הסידור לא מוזכר הכינוי "אלסג'למסי". את הכינוי הוא מצא כמי שהשתרבב בטעות מחכם אחר שחיבר פירוש על פרק "קנין תורה" שהיה מכונה אלסג'למסי. לנוכח הדברים מעלה טובי כי מוצאו של רבי שלמה הוא מהארצות המוסלמיות המזרחיות, כפי שגם סבר שלמה צוקר, מהמחלקה לכתבי–יד וארכיונים בספריה הלאומית בירושלים. אורי ארליך תומך אף הוא בדעה לפיה מוצאו של רבי שלמה הוא מהמזרח, ומציע, לאור השפעתו הרבה על מחזור ארם צובא, שחי באזור זה.

הסידור

סידורו של רבי שלמה בנוי על פי הדגם של ספריו של גאון סורא, רבי שמואל בן חפני שהיו מחולקים לשערים, וכן על פי ספריו של רב האי גאון. גם לרס"ג, אותו העריך רבי שלמה ביותר, השפעה ניכרת על הסידור, אם כי לא תמיד הוא הולך בשיטתו של רב סעדיה.

הסידור אינו רק לקט של פסקי הקדמונים, אלא מהווה ספר מסודר על פי הכרעותיו האישיות של רבי שלמה, הן בהלכות והן בנוסחאות התפילה, מבלי לחשוש לחלוק על הלכות שנקבעו על ידי קודמיו. עם זאת פסקיו של רבי שלמה מבוססים על פסקי הגאונים: רב יהודאי גאון, רב נטרונאי גאון, רב שרירא גאון, רב מתתיהו גאון ורב האי גאון. בנוסף הוא מתבסס על פסקי רבנו חננאל, הרי"ף, ורבי יצחק אבן גיאת.

בדומה לרמב"ם, דעתו של רבי שלמה לא הייתה נוחה מן הפיוטים, ובסידורו לא כלל פיוטים בכלל. דבר זה הוא חידושם של הרמב"ם ורבי שלמה, שכן אף גאוני בבל, שדעתם לא הייתה נוחה מן הפיוט, לא התעלמו ממנו לחלוטין.

הסידור המחולק ל-30 פרקים נכתב בשפה הערבית, ותורגם לראשונה בשנת ה'תש"ל. בסידור נכללים מזמורים מיוחדים שנאמרו בשבת ובמועדים על פי מסכת סופרים, וכמנהג ארץ ישראל. שלושה עשר הפרקים הראשונים עוסקים בדינים הקשורים לזמן באופן כללי, כגון שבתות וחגים, ואילו שאר הפרקים עוסקים בזמן באופן פרטי, כגון אבלות ונישואין.

פרק ראשון

עוסק בסדר תפילות ימי החול ודיניהם השונים. ברכות השחר מסודרות אחת אחרי השנייה לפני תפילת שחרית, כהכרעת של רב נטרונאי, ולא כשיטת הרמב"ם שיש לברך על כל פעולה ופעולה.

פרקים שני ושלישי

הראשון מפרט את דיני שבת השונים, כולל ל"ט מלאכות, שיתופי מבואות, העירובין השונים, עובדין דחול, וכיבוד השבת על ידי מלבושים נאים, ומאכלים טעימים. בהמשך מפורט סדר תפילות שבת, הקידוש, בציעת הפת והבדלה.

השני מפרט את תפילות ראש חודש, בין שהוא חל ביום חול ובין שחל בשבת.

פרקים רביעי וחמישי

הראשון עוסק בראש השנה, ומפרט את דיני השופר, התקיעה והתוקע, והתוספות בתפילה.

השני עוסק בדיני ומנהגי יום הכיפורים, וקובע כי טעות בידם של גברים הנוהגים לברך על טבילתם ערב הצום, ומפרט את סדרי התפילות.

פרק שישי

עוסק בדיני חג הסוכות ושמיני עצרת, החל מדיני בניית הסוכה והישיבה בה, דיני ארבעת המינים, וסדרי התפילות בכל שמונת ימי החג. לא מוזכרים בסידור ענייני שמחת תורה ופיוטי הגשם.

פרקים שביעי ושמיני

עוסקים בדיני חנוכה ופורים, הדלקת נרות, קריאת המגילה, והתוספות לתפילה, המיוחדות לימים אלו.

פרקים תשיעי עד שנים עשר

פרקים אלו עוסקים בימים טובים.

פרק תשיעי עוסק בהלכות פסח ומנהגיו.

ביעור החמץ, תפילת ערבית, סדר ההגדה, שאר תפילות החג והתוספות המיוחדות לחול המועד (פרק 12 כולו מוקדש לדיני חול המועד).

פרק עשירי עוסק באיסור חדש, ובדיני ספירת העומר.

פרק אחד עשר עוסק בעצרת, ומאחר שאין בחג זה, בניגוד לחגים אחרים, דינים מיוחדים בהם הוא מאופיין (כגון: שופר בראש השנה, 4 מינים בסוכות, ומצה בפסח), מנצל המחבר פרק זה, לעסוק בסתם דיני יום טוב.

פרק שנים עשר עוסק בדיני חול המועד.

פרק שלושה עשר

פרק זה עוסק בדיני תשעה באב.

פרקים ארבע עשר עד עשרים ותשעה

פרקים אלו עוסקים בדיני אבלות, דיני בית כנסת, כתובה וקידושין, טהרת המשפחה, ברית מילה, פדיון הבן, ציצית, תפילין, מזוזה וכתיבת ספר תורה, שחיטה, בדיקה וניקור, יין נסך, עיבור השנה וקידוש החודש, דיני ותנאי הקניין, דיני שטרות וכתיבתם, חלוקת פרשיות התורה על פני שבתות השנה וההפטרות של כל פרשה ופרשה.

פרק שלושים

בפרק זה מביא המחבר את מסכת פרקי אבות ומסכת דרך ארץ.

קישורים חיצוניים

• אורי ארליך, נוסח תפילת שמונה עשרה בסידור ר' שלמה בן נתן ושאלת מוצאו, בתוך: כנישתא - מחקרים על בית הכנסת ועולמו, 4.
• כתב יד, סידור ר' שלמה סג'למסה, תאריך לא ידוע, ברלין, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31919884שלמה בן נתן