רב אדא בר אבא

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רב אדא בר אבא (או רב אדא בר אהבה (השני)[1] הוא אמורא שחי בדור החמישי לאמוראי בבל, תלמידו המובהק של רבא.

תורתו

רב אדא בר אבא היה תלמידו המובהק של רבא, והחשיב את תורתו יותר מאביי, רב אדא היה אומר לחכמים: עד שאתם מלקטים עצמות יבשים אצל אביי (סברות דחוקות) בואו לאכול בשר שמן אצל רבא (סברות מובנות)[2]. אף מסופר, כי אשה באה לפני אביי בשאלה חמורה, האם ניתן להתירה להינשא על פי עדות אגבית ששמעה מפי גוי שאמר ליהודי: קצור עשב ותן לפני בהמתי ואם לא אהרוג אותך כמו יהודי פלוני שאמרתי לו בשל לי אוכל בשבת ולא שמע בקולי והרגתי אותו. הוא באה לפני אביי שלוש רגלים אך הוא לא פסק את דינה, עד שאמר לה רב אדא בר אבא: לכי לפני רב יוסף ש"חריף סכינא" - חריפה סכינתו[3].

אביי עצמו החשיב מאוד את רב אדא בר אבא. על כך מסופר כי בעל האכסניה של רב אדא בר אהבה היה גר, ובינו לרב ביבי היה ויכוח מי יהיה פרנס על בני העיר. כאשר באו לפני רב יוסף, פסק רב יוסף, כי על פי הפסוק "שום תשים עליך מלך מקרב אחיך" יש למנות רק מי שהוא יהודי מבטן ומלידה. אך רב אדא בר אהבה התערב בדיון, והעיר כי אמו של הגר היא יהודיה, ולכן פסק רב יוסף כי אם כן ניתן למנות גם את הגר לפרנס, שכן מי שאמו יהודיה נקרא "מקרב אחיך", ולכן רב ביבי שהוא תלמיד חכם ואדם גדול יעסוק בצרכים הרוחניים של העיר - צדקה וכדומה, והגר יעסוק בצרכים הגשמיים של העיר. אמר על כך אביי: מי שמארח באכסנייתו תלמיד חכם, כדאי לו לארח תלמיד חכם בדרגתו של רב אדא שיכול לדאוג למארחו על ידי חכמתו הגדולה ולהפך בזכותו[4]. יש הגורסים רב אדא בר אבא[5].

פטירתו

אודות פטירתו של רב אדא בר אבא מסופר בגמרא, כי רב דימי מנהרדעא הביא גרוגרות בספינה. הורה הריש גלותא לרבא, צא וראה אם הוא תלמיד חכם, ואם אכן כך הדבר - הכרז שלא ימכור איש מלבדו. הורה רבא לרב אדא בר אבא, צא ועמוד על טיבו. הלך רב אדא בר אבא ומצא את רב דימי, ושאל אותו: "פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מה דינה"? לא ידע רב דימי את התשובה, ושאל אותו: האם כבודו הוא רבא? טפח לו רב אדא בסנדלו, ואמר לו: ביני לבין רבא יש עדיין מרחק רב, אבל על כרחך אני רבך, ורבא רבו של רבך. לבסוף, מכיוון שרב אדא רב אבא לא הורה, לא הכריזו בשוק שאיש לא ימכור, וגרם שהגרוגרות שהביא. בא רב אדא בר אבא בתלונה לפני רב יוסף "ראה מר שעשו לי, שהפסידו את סחורתי". אמר רב יוסף: מי שלא השהה את העונש על אונאתו של מלך אדום, לא ימחול על אונאתך. וכמו שכתוב[6] "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד". נפטר רב אדא בר אבא.

כאשר נפטר רב אדא בצעירותו ובפתאומיות מוחלטת, לא ידעו החכמים למה נפטר, וכל אחד חשש שמא נפטר בעקבות קפידתו, וחשש שמא לא יכניסו אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר "כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה". רב יוסף סבר שהוא גרם למותו בעקבות קללתו, רב דימי מנהרדעא חשב שהוא הגורם למותו בעקבות הנזק שנגרם לו, אביי סבר שנענש בגללו, כי רב אדא היה אומר לחכמים: עד שאתם מלקטים עצמות יבשים אצל אביי (סברות דחוקות) בואו לאכול בשר שמן אצל רבא (סברות מובנות). רבא סבר שהוא העניש אותו, כי כאשר רב אדא היה הולך לחנות הוא אמר לטבחים כי הוא קודם למשמשו של רבא בתור לקחת בשר כי הוא חכם בתורה יותר ממנו.

למסקנא, בגמרא מובא סיפור של רב אדא עם רב נחמן בר יצחק, והמסקנא היא שככל הנראה אכן נענש בעקבות רב נחמן בר יצחק, שגם הוא האשים את עצמו. שכן מנהגו של רב נחמן בר יצחק היה שמדי יום לפני שנכנס לדרשה היומית הוא סיכם את יסודות הסוגיא עם רב אדא, וכך הייתה הסוגיא ברורה לו ונכנס לדרשה. באותו יום שנפטר רב אדא, עיכבו אותו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שלא היו במעמד סיום המסכת שערך רבא למסכת, ושאלו אותו כיצד למד רבא הלכות מסוימות בהלכות מעשר בהמה. רב אדא אמר להם את תורתו של רבא, ובינתיים חיכה רב נחמן בר יצחק לרב אדא שיבוא ללמוד עמו ולסכם את יסודות הסוגיא, וכבר הגיע זמן הדרשה אך רב נחמן בר יצחק התעכב כי חיכה לרב אדא שיכין עמו את השיעור. שאלו תלמידיו את רב נחמן: מאוחר כבר, מדוע מחכה רבינו? השיב רב נחמן בר יצחק: מחכה אני שתבוא לכאן מיטתו של רב אדא בר אבא שנפטר. מיד יצא הקול שנפטר רב אדא[7].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לפי מחקרו של אהרון היימן מדובר בשיבוש, וכן מפורש בתוספות בבא בתרא דף כ"ב עמוד א'. אך ראו עוד רבי יעקב צבי יאליש, בית ועד לחכמים, עמ' ה'.
  2. כדלקמן
  3. תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קכ"ב, עמוד א'.
  4. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ו, עמוד ב'.
  5. אהרון היימן. בנוגע לאפשרות שמדובר בר אדא בר אהבה, ראה בקידושין עב ב ובתוספות אודות שני חייו של רב אדא בר אהבה.
  6. ספר עמוס, פרק ב', פסוק א'
  7. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב, עמוד א'.
הערך באדיבות ויקיפדיה, קרדיט, cc 0.3