רב הונא בר חיננא
| תקופת הפעילות | דור רביעי לאמוראי בבלי |
|---|---|
| רבותיו | רב חסדא, רב נחמן, רב ששת ורב יוסף |
| בני דורו | רב הונא בריה דרב נחמן, רב אחא בר הונא ורב ספרא, רבא |
רב הונא בר חיננא הוא אמורא בדור הרביעי לאמוראי בבל, וראש ישיבה בסיכרא.
רבותיו
רב הונא בר חיננא היה תלמידם של רב חסדא[1] רב ששת[2] ורב נחמן[3]. היה ידידם של רב הונא ורב אחא, בניו של רב נחמן. וכן היה מתלמידי רב יוסף שהזכירו לו את לימוד ולאחר שחלה[4]. כן ישב עם חבריו לפני אביי כתלמיד לפני רבם, אף שהיו בני אותו דור[5].
הקשרים בין רב הונא לרבא
רב הונא בר חיננא היה חברו של רבא וכיהנו במקביל: רבא בראשות ישיבת מחוזא שאוחדה עם ישיבת פומבדיתא והיתה אז המתיבתא הכוללת במחוזא; ורב הונא בראשות ישיבת סיכרא - הסמוכה למחוזא. רב הונא ורבא היו שניהם תלמידים של רב נחמן, ובמספר מקרים נחלקו לגבי דעתו[6].
בגמרא מובאים מספר מקרים בהם נחלקו רב הונא ורבא לגבי הוראת הלכה למעשה. כך למשל, כאשר ביקש ריש גלותא מרב הונא לתקן את בוסתנו ולוהפכה לרשות היחיד על מנת שמותר יהיה לטלטל בה חפצים בשבת (הבוסתן אינו משמש למגורים ועל כן אין די במחיצותיו החיצוניות על מנת שיהיה מותר לטלטל חפצים בתוכו כרשות היחיד, כדין קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה), הקים רב הונא במקום מחיצת קנים צפופים על בסיס עקרון לבוד, שייצרו ביתן מגורים עבור שומר הבוסתן. רבא שלא הסכים לתיקון הגינה באופן זה, מכיוון שסבר שאין משמעות לבניית ביתן מגורים לאחר שהמחיצות הבוסתן החיצוניות כבר עומדות ('הוקף ולבסוף ישב'), עקר בעצמו את הקנים שהציב רב הונא.
במקרה אחר, התיר רב הונא לאכול תערובת דגים שבה היו קשקשי דגים (שהם סימן כשרות לדגים), אך רבא סבר שיש לאסור את הדגים מכיוון שיש חשש שמא חלק מהדגים טהורים (ומהם הקשקשים) אך חלק אחר טמאים. במקרה זה יצאו הכרזות פומביות סותרות על דין תערובת הדגים מצד רבא ורב הונא[7].
במקרה נוסף, דנו בבית המדרש על גוי ששכשך את ידיו ביין. רבא התיר את היין למכירה לגוי, אך רב הונא בר חיננא אסרו בהנאה כדין סתם יינם. גם במקרה זה יצאו הכרזות הלכתיות פומביות סותרות מצד רבא ורב הונא[8]. אך לבסוף חזר בו רבא מפסקו והודה לרב הונא[9].
חבריו ותלמידיו
חבריו - מלבד רבא - היו, רחבה[10], רב ספרא ורב אחא בר רב הונא[11] ורב חייא בר אבין[12].
רב הונא (אמורא בדור הרביעי) היה תלמידו, והוא אף מזכיר בתלמוד שאלה תלמודית ששאל אותו רב הונא בר חיננא במטרה לבחון אותו ולעמוד על הבנתו. שאלה זו עסקה בחיוב הנקת תינוק, הנמנה עם אחד מחיובי שבע המלאכות שהאשה חייבת בהם לבעלה, במקרה שמנהג משפחתו של הבעל שלא להניק ומנהג משפחתה להניק[13]. לפי גרסה אחרת מדובר ברב פפא, שלמד אצלו[14].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ' עמוד ב'.
- ^ מוסר מאמרותיו בתלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל' עמוד ב', ובתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ט עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ה עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל' עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף מ' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ו עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ד עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"א עמוד א'
- ^ לפי גרסת הרא"ש
