רובה שירות
רובה שירות הוא הרובה התקני שבו צבא מצייד את חייליו כנשק אישי. בצבאות המודרניים זהו לרוב רובה מטען, רובה סער או קרבין, ובעבר כלל גם רובים בריחיים. בחלק מהצבאות נהוג גם שהחיילים נושאים גם אקדח שירות שמשמש להגנה עצמית בימי שגרה ולגיבוי בשדה הקרב בעיתות מלחמה. הדרישות העיקריות מרובה שירות הן אמינות ועמידות לתנאי שטח קשים, אך גם ביצועים טובים וקלות לתחזוקה.
הסיבות לציוד כל חיילי הצבא ברובה אחיד הן החיסכון הגדול בלוגיסטיקה, תחזוקה ותחמושת שמאפשרת יצירת מערך אחיד ופרישתו בכלל היחידות והיחידות הלוחמות בפרט. החזקת מערך אחד של תחמושת וחלקי חילוף המיועדים לכלי אחד ונגזרותיו הוא זול ופשוט בהרבה מאשר החזקת מספר מערכי חימוש לשלל רובים, כל אחד עם התחמושת וחלקי החילוף הייחודיים לו. פישוט נוסף הוא בהכשרה ואימונים, הנובעים משימוש בכלי אחד ונגזרותיו, המאפשרת יצירת תורת הדרכה אחידה ויכולת של חיילים להשתמש בכלי נשק של חיילים אחרים.
עם זאת, ברוב הצבאות רובה השירות איננו הרובה היחיד שנמצא בשירות, ולצד כלי נשק ייעודיים כגון מקלעים ורובי צלפים, ניתן למצוא בצבאות רבים מספר דגמים שמשרתים במקביל כרובי שירות. זהו, למשל, המצב בצה"ל: רובי השירות הם רובה M16 מקוצר, M4A1 קרבין, מיקרו-תבור ותבור X-95 פלאט-טופ.
אחד מרובי השירות הנפוצים בעולם הוא ה-AK-47 "קלצ'ניקוב". רובי השירות של צבא ארצות הברית הם רובה M16 ו-M4 קרבין. רובה השירות של הכוחות המזוינים של בריטניה הוא SA80 וזה של צרפת הוא ה-FAMAS. אוסטריה, אוסטרליה, ניו זילנד, לוקסמבורג, אירלנד ומלזיה אימצו את ה-שטייר AUG.
רובי שירות בצה"ל, לפי סדר הכנסתם לשימוש
מאוזר K98 ("רובה צ'כי") - החל ממלחמת העצמאות ועד שנות ה-50 של המאה ה-20- מאוזר 98K מוסב - עד שנות ה-50 של המאה ה-20
רובה FN FAL - החל משנות ה-50 של המאה ה-20 עד 1974
רובה M16A1 ארוך - החל ממלחמת יום הכיפורים ואחריה הוחלף בגליל
גליל - החל ממלחמת יום הכיפורים ועד שנות ה-90 של המאה ה-20- רובה M16 ארוך ומקוצר - החל משנות ה-90 של המאה ה-20
- M4A1 קרבין - החל משנת 2001
- תבור CTAR-21 - בשנים 2006–2009
- מיקרו-תבור - החל משנת 2009
- תבור X-95 פלאט-טופ - החל משנת 2018
