רוצח בשגגה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רוצח בשגגה הוא אדם שהתרשל ולא נזהר בזהירות הראויה, ותקלה חמורה של רצח בשגגה יצאה תחת ידו. זאת להבדיל מרצח בזדון. בלשון הכתוב, רוצח בשגגה הוא מי ש"בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם"[1].

דיני רוצח בשגגה מובאים בפרשת מסעי[2] ובפרשת שופטים[3]. במקרא נקבע כי רוצח בשגגה, כמו כל רוצח, ינוס אל אחת מערי המקלט ושם ידונו את מקרה הרצח בגינו נמלט. אם אכן מדובר ברצח בשגגה, לא ייענש הרוצח במיתה כעונש רוצח בזדון, ויישאר בגלות בעיר המקלט עד למות הכוהן הגדול[4]. הגלות לעיר המקלט מהווה עונש לרוצח בשוגג על שקיצר ימיו של אדם, ומגנה עליו מפני נקמת דם. יחד עם זאת, אם הנוקם פגש ברוצח השוגג טרם הגעתו אל עיר המקלט והרגו, לא ידונו אותו למיתה[5].

שתי מצוות מתרי"ג המצוות נוגעות לדיני רוצח בשגגה:

  • מצוות הגליית רוצח בשגגה לעיר מקלט (מס' תי לפי ספר החינוך, עשה רכה לפי ספר המצוות לרמב"ם)
  • איסור לקיחת כופר מרוצח בשגגה כתחליף להגלייתו (מס' תיג לפי ספר החינוך, לאו רצו לפי ספר המצוות לרמב"ם)

רוצחים שאינם גולים

על אף כי דינו של הרוצח בשוגג הוא גלות, יש חריגים שאינם גולים:

  • שוגג קרוב לאונס - נפסק להלכה[6] כי מי שמוגדר כשוגג קרוב לאונס כלומר שהמקרה כמעט ולא היה נתון לשליטתו - לא יגלה לעיר מקלט, וכמובן שאין גואל הדם יכול להורגו.
  • שוגג קרוב למזיד - מי שהיה שוגג קרוב למזיד כלומר שהיה יכול למנוע את מקרה הרצח (גרימת מוות ברשלנות) - חטאו חמור מכדי לכפר עליו באמצעות גלות. לכן, הוא איננו גולה, אך גם אינו נהרג בבית דין מפני שלא רצח במזיד. דינו נשאר בידי שמים, אך גואל הדם יכול להורגו.
  • דרך עליה - כאשר פעולת הרצח הייתה פעולת עלייה אף שההריגה הייתה במצב של ירידה פטור הרוצח. לדוגמה, אדם המושך בחבל להעלות חבית ונשמט החבל מידו. בגמרא נלמד טעם הפטור מן הפסוק "ויפל עליו וימות" עד שיפול דרך נפילה. הרמב"ם נתן טעם לדבר שאין דבר זה מצוי ונחשב כקרוב לאונס.
  • שונא - אם לרוצח היה סכסוך עם הנרצח אינו גולה, שכן נכתב בתורה והוא לא שונא לו מתמול שלשום. למרות זאת, אם המלך רואה שיש צורך שעה בכך - מותר לו להרוג את השונא שרצח בשוגג.[7]
    יש הסוברים ששונא אינו גולה רק כאשר ייתכן שהרגו בפשיעה, אך כאשר ברור שבשוגג הרגו (וכגון ההורג עצמו, שיודע שהרגו בשגגה גמורה, ורוצה מעצמו לקיים דין גלות) - גולה.[8]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. דברים פרק י"ט, פס' ד'
  2. במדבר פרק ל"ה, פס' י"א - ל"ד
  3. דברים פרק י"ט, פס' א' - י'
  4. במדבר פרק ל"ה, פס' כ"ה
  5. דברים פרק י"ט, פס' ו'
  6. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו' הלכות ג'-ד'
  7. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ג', הלכה ט'.
  8. רבי יהודה אריה ליב אלתר, שפת אמת, מסכת מכות, דף ח', עמוד א', ד"ה בלא איבה, בדעת התוספות (דף ב', עמוד א', ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות). השפת אמת עצמו סבור אחרת וציין לבסוף כי למעשה הדבר "צריך עיון".