ריגה

המרכז ההיסטורי של ריגה

**אתר מורשת עולמית**
מדינה	לטביה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 1, 2

ריגה
Rīga
מדינה	לטביה
ראש העיר	נילס אושקובס
שטח	307.17 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	641,000 (2015)
‑ במטרופולין	1,089,000 (2012)
‑ צפיפות	2,276 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	56°58′N 24°08′E / 56.967°N 24.133°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.riga.lv/LV/Channels/
	(למפת לטביה רגילה) דאוגבפילס ילגבה יורמלה לייפאיה אלוקסנה ונטספילס יקבפילס רזקנה ולמירה בלארוס רוסיה אסטוניה ליטא הים הבלטי ריגה

ערך זה עוסק בבירת לטביה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ריגה (פירושונים).

הקתדרלה של ריגה ונהר דאוגבה

טירת ריגה

ריגה (לטבית: Rīga (מידע • עזרה); אסטונית Riia; ליטאית Ryga) היא עיר הבירה של לטביה. ריגה ממוקמת לחוף הים הבלטי, בפתח נהר דאוגבה (נקרא גם "דווינה המערבית") והיא העיר הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. בעיר מתגוררים 641,000 תושבים (2015), ושטחה 307 קמ"ר. בשנת 1990 בעיר התגוררו 909,135 תושבים, ומאז מספר המתגוררים בה הולך ופוחת.

העיר העתיקה של ריגה הוכרזה אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בריגה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מבנים הבנויים בסגנון אר נובו באירופה.

כלכלה ומסחר

ב-1 במאי 2004 הפכה לטביה לחלק מהאיחוד האירופי, אירוע שהאיץ את הפיתוח הכלכלי של העיר. בריגה מיוצרים למעלה ממחצית התוצר הלאומי של לטביה. בעיר מיוצרים מוצרי קוסמטיקה ומזון. כן קיימת בעיר תעשיית דפוס מפותחת.

כמו כן בעיר ריגה ממוקם הבנק המרכזי של לטביה.

השכלה

בעיר ממוקמת אוניברסיטת לטביה, האוניברסיטה הטכנית של ריגה (הוקמה בשנת 1862), אוניברסיטת סטראדינס (אנ') (מקצועות הרפואה) ובית הספר לכלכלה של סטוקהולם (אנ') ועוד.

אתרים בעיר

בעיר ממוקמים הפרלמנט הלטבי, הסאימה, מספר כנסיות עתיקות (ובהן כנסיית פטר הקדוש והקתדרלה של ריגה).
טירת ריגה בה מתגורר נשיא לטביה. בנייתה הושלמה ב-1515, שוכנת על גדת הדווינה.
הקתדרלה של ריגה היא הכנסייה הגדולה בארצות הבלטיות. היא נבנתה במהלך המאה ה-13 ועברה שינויים משמעותיים מאז. בתוכה נמצא אורגן שנבנה בשנת 1844. בעיר מבצר ובו מוזיאון להיסטוריה לטבית ומוזיאון לאומנות.
כנסיית פיטר הקדוש - כוללת מגדל בגובה של 123 מטר.
בעיר מבנים הבנויים בסגנון אר נובו - במיוחד ברחובות אלברטה ואליזבטס (Alberta‏, Elizabetes), שחלק גדול מהם תוכנן ונבנה על ידי האדריכל מיכאל אייזנשטיין. ממוקם בה גם מרכז הקניות Domina - הגדול בארצות הבלטיות.
בריגה השוק הגדול ביותר בארצות הבלטיות. בחלקו הגדול הוא מקורה בתוך חמישה מבנים גדולים ששמשו לאחסון צפלינים (ספינות אוויר).
אנדרטת החרות, נחנכה ב-1935. מתנשאת לגובה 42 מטר ובראשה אשה המניפה שלושה כוכבים מוזהבים בעלי חמישה קצוות המסמלים את שלושת המחוזות של לטביה.
פסל המוזיקאים מברמן, לפי אגדה של האחים גרים. ניתן במתנה על ידי עיריית ברמן. לפי אמונה מקומית, משאלה שהובעה בזמן שפשוף חוטם החיות תתגשם.
פסל כריסטופר - בגדת הדאוגבה. לפי אגדה שאדם בשם כריסטופר הציל תינוק שטבע בנהר דאוגבה. כאשר התעורר בבוקר מצא תיבה מלאה במטבעות זהב בהם השתמשו לבניית העיר ריגה. הבית הראשון נבנה במקום שעמד הצריף שלו.
בית הגילדות של שחורי הראש ולידם בית גילדה נוסף ועליו חתול המפנה את אחוריו לבית הגילדות היות שבעליו לא התקבל כחבר בהן.
מוזיאון כיבוש לטביה 1940-1991. הלטבים מחשיבים את השלטון הקומוניסטי כהמשך הכיבוש הגרמני. במוזיאון - אגף לשואת יהודי ריגה.
מוזיאון גטו ריגה - בשטח של הגטו היהודי לשעבר. שחזור בית עץ מהגטו ואתר זיכרון לגטו ריגה ולשואת יהודי לטביה.
האופרה הלאומית של לטביה - שוכנת בריגה, בירת לטביה. להקת האופרה כוללת את הבלט הלאומי, המקהלה הלאומית והתזמורת הלאומית של לטביה.
התיאטרון הרוסי מיכאיל צ'כוב - המוזכר באופן קולקטיבי בשם התיאטרון הרוסי, תיאטרון בשפה הרוסית בריגה.
בניין הספרייה הלאומית של לטביה החדש שהושלם ב-2013.

תחבורה

ריגה היא עיר נמל ומרכז תחבורה ראשי - מקום מפגש של מסילות ברזל רבות. בקרבת העיר נמצא נמל התעופה הבינלאומי ריגה, שהוא הגדול בשדות התעופה של המדינות הבלטיות.

מעבורת מקשרת בין ריגה לסטוקהולם, קיל ולובק.

בשנת 2008 החל לפעול שלב ראשון של גשר נוסף מעל הנהר לצורך הקטנת פקקי התנועה במרכז העיר. הבנייה של הגשר כולל הסדרת כניסות ויציאות צפויה להסתיים בשנת 2012.

תחבורה עירונית בעיר החלה לפעול כבר בשנת 1882. בשנת 1901 החלה לפעול חשמלית. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 היו תוכניות לתחילת הקמת רכבת תחתית, אך הם נגנזו ולא יצאו לפועל.

דמוגרפיה

שנה	אוכלוסייה
1767	19,500
1800	29,500
1840	60,000
1867	102,600
1881	169,300
1897	282,200
1913	517,500
1920	¹185,100
1930	377,900
1940	353,800

שנה	אוכלוסייה
1941	335,200
1945	²228,200
1950	482,300
1955	566,900
1959	580,400
1965	665,200
1970	731,800
1975	795,600
1979	835,500
1987	900,300

שנה	אוכלוסייה
1990	909,135
1995	824,988
2000	764,329
2005	731,762
2010	709,145
2015	641,000

בריגה מתגוררים כ-700,000 תושבים מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר מבין כל הערים שנמצאות במדינות הבלטיות. מאז שנת 1990 חלה ירידה תלולה במספר התושבים בעיר בעיקר בגלל הגירה שלילית ושיעור ילודה נמוך. הערכות מסוימות קובעות כי עד שנת 2050 תרד אוכלוסיית העיר בכ-50%.

נכון לשנת 2008 בעיר יש שתי קבוצות אתניות עיקריות: לטבים המהווים 45.9% מכלל אוכלוסיית העיר ורוסים המהווים אחוז יחסית דומה של כ-36%. בנוסף אוכלוסיית העיר כוללת קבוצות אתניות רבות נוספות כגון: 4.3% בלארוסים, 3.9% אוקראינים, 2% פולנים ועוד מיעוטים נוספים. אחוז הלטבים בקרב האוכלוסייה בעיר גדל בהתמדה ובשנת 2006 הם לראשונה עברו את האוכלוסייה הרוסית.

היסטוריה

ריגה ממוקמת במקום בו עמד כפר של שבט הליווים, אשר דיברו בשפה דומה לפינית ואסטונית. הכפר שכן על מפגש הנהרות דאוגבה ורידזנה - נהר שנקרא בעבר "נהר ריגה" ועל שמו קרויה העיר.

ריגה המודרנית נוסדה על ידי סוחרים גרמניים שהגיעו לאזור במחצית השנייה של המאה ה-12, והקימו באזור נקודת מסחר בשנת 1158. בשנת 1190 נבנה בעיר מנזר על ידי הנזיר האוגוסטיני מינהארד.

בשנת 1201 נחת אלברט מבוקסהובדן, בישוף ליבוניה, בחופה של העיר עם 23 ספינות ו-1500 אבירים צלבנים והפך את ריגה למקום מושב הבישופות. אלברט הקים בעיר את מסדר האחים הליבוניים של החרב, וניצח את מלך הליבים קאופו.

ריגה שימשה מרכז למסחר בין הסוחרים הגרמניים, השבטים הבאלטיים ורוסיה. בשנת 1282 הפכה ריגה לחברה בברית ערי הנזה.

בשנת 1522 בעקבות השפעת הרפורמציה בוטל מוסד הבישופות בעיר, וריגה הפכה לעיר חופשית. בשנת 1561 הפכה ריגה לחלק מחבר העמים הפולני - ליטאי.

בשנת 1621 נכבשה העיר על ידי גוסטבוס אדולפוס מלך שוודיה, ושוודיה שלטה בעיר עד 1710. בעקבות המלחמה הצפונית הגדולה, כבש הצאר פטר הגדול של רוסיה את העיר. בעקבות הסכם ניסטאד הפכה ריגה לחלק מהאימפריה הרוסית, ונותרה חלק מממנה עד תום מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1913, אוכלוסיית ריגה (517,500 תושבים) הייתה מורכבת מ-7% יהודים, 13% גרמנים בלטיים, 20% רוסים, ו-40% לטבים. רוב זמן קיומה של ריגה תחת השלטון הרוסי, השפה הרשמית של העיר הייתה - גרמנית. רק בשנת 1891 שונתה השפה הרשמית לרוסית.

בשנת 1917, במלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הגרמני את ריגה. בשנת 1918, במסגרת חוזה ברסט-ליטובסק ניתנו המדינות הבלטיות לגרמניה. במסגרת הסכם שביתת הנשק מה-11 בנובמבר 1918 אשר סיים את המלחמה, ויתרה גרמניה על שטחים אלה, ולטביה זכתה בעצמאות, וריגה הפכה לבירת המדינה. באותה עת כונתה ריגה "פריז של המזרח".

הסכם ריגה נחתם בעיר ב-18 במרץ 1921 וסיים את המלחמה הפולנית-סובייטית. ההסכם שנחתם בסופו של דבר העניק לפולין שטחים נרחבים, אם כי מצומצמים בהיקפם יחסית לשטחים בהם החזיק הצבא הפולני עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש. ההסכם חילק את אוקראינה ובלארוס בין הרוסים ובין הפולנים. חלומו של יוזף פילסודסקי להחייאת האיחוד הפולני-ליטאי רב העוצמה, ויצירת קונפדרציה סלאבית, לא התממש.

ב-1940 במסגרת מלחמת העולם השנייה השתלט הצבא האדום על העיר, ובשנת 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. 30 אלף מיהודי העיר נרצחו, בעיקר באמצעות מכונות ירייה. להשמדה סייעו בהתלהבות לטבים בהנהגתו של הרברטס צוקורס. ריגה נשארה בשליטה גרמנית עד לשיחרורה על ידי הצבא האדום ב-13 באוקטובר 1944.

לאחר הפרסטרויקה בהנהגתו של מיכאיל גורבצ'וב, לטביה זכתה שוב בעצמאות בפועל ב-21 באוגוסט 1991 (עצמאות רשמית ב-6 בספטמבר 1991) והעיר שבה להיות בירתה של המדינה.

יהודים

בית הכנסת הכוראלי של ריגה, נשרף בשואה עם מאות יהודים בתוכו

ערך מורחב – קהילת יהודי ריגה

יהודים החלו להתגורר באזור במאה ה-16. בשנת 1897 הם היוו כ-6% בכלל תושבי העיר, וקיימו חיי קהילה מגוונים - מלבד בתי הכנסת וה"חדרים" המסורתיים פעלו בה ארגוני משכילים, בתי ספר וגימנסיה יהודית. בשנת 1923 בעקבות הרצאות של זאב ז'בוטינסקי בעיר, הוקמה תנועת בית"ר.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה ריגה בתחילה בידי ברית המועצות ולאחריה בידי הנאצים. אלו ריכזו את יהודי העיר בגטו ריגה. ב-4 ביולי 1941 הוצת בית הכנסת על מתפלליו, בידי הנאצים. בספטמבר 1941 קיבלה ההנהגה הנאצית החלטה לגרש את יהודי גרמניה לשטחים שנכבשו בברית המועצות. ב-2 באוקטובר 1941 החליטו הימלר והיידריך כי אלו יגורשו לריגה, לטלין ולמינסק. על מנת להכין את גטו ריגה לבואם של יהודי גרמניה, נרצחו ביער רומבולה בנובמבר 1941 בין 25,000 ל-28,000 מתושביו, ו-4,000 גברים כשירים לעבודה נותרו בחיים.

יהודי הרייך שנשלחו לריגה בנו שני מחנות ריכוז בסמוך לעיר, האחד יונגפרנהוף והשני סלספילס. בגטו עצמו (שהופרד מהגטו ה"קטן" בו שכנו שרידי יהדות ריגה שלא הושמדו), שהו בכל עת לא יותר מ-10,000 יהודים, כאשר מספר זה נשמר על ידי מבצעי השמדה, ושילוח למחנות הריכוז שנבנו מחוץ לעיר. סך הכל גורשו לריגה בשנת 1942 19,000 מיהודי גרמניה. בגטו ה"קטן" בו נותרו הגברים הכשירים לעבודה מיהדות ריגה פעלה מחתרת פעילה שעמדה בקשר עם פרטיזנים מהיערות הסמוכים עד לגילויה וחיסולה ביוני 1943. עד אוגוסט 1943 חוסלו גטאות ריגה ומרבית תושביהם נרצחו. ההערכה היא כי בין 600 ל-800 מהמגורשים לריגה שרדו את השואה.

בין ילידי העיר היהודים ניתן לציין את אהרון נימצוביץ', משה ברייטברד, ישעיה ברלין, ירמיהו ברנובר, נחום היימן, מיכאל טל, ישעיהו ליבוביץ, נחמה ליבוביץ, תנחום כהן מינץ, מישה מייסקי, יוסף מנדלביץ', אליהו ריפס וג'ודית שקלאר. ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב התגורר בריגה ושם נרצח בשנת 1941 על ידי הנאצים.