רישיון נהיגה (ישראל)
רישיון נהיגה ניתן בישראל לתלמידי נהיגה שעברו מבחן עיוני ומעשי.
בשנת 1960 כ-5% מאזרחי ישראל החזיקו ברישיון נהיגה[1], ב-1975 כ-21% מאזרחי ישראל החזיקו ברישיון נהיגה[2], ובשנת 2020 כ-49% מהאוכלוסייה בישראל החזיקו ברישיון[3]. בשנת 2019 71% מאזרחי ישראל בגיל 17 ומעלה החזיקו ברישיון נהיגה[4].
תהליך הוצאת הרישיון
ערך מורחב – לימוד נהיגה בישראל
ניתן להוציא רישיון נהיגה בישראל מגיל 16 לדרגה הנמוכה ביותר, טרקטור (1). בהתאם לשינוי שהתקבל באפריל 2013, החל מ-1 ביולי 2013 ניתן להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי מגיל 16 ותשעה חודשים, קודם לכן ניתן היה להוציא רישיון נהיגה לרכב פרטי ומסחרי מגיל 17 ומעלה. את לימודי הנהיגה ניתן להתחיל בגיל 16 וחצי.
קבלת הרישיון כרוכה במעבר בדיקות רפואיות, מבחן עיוני (תאוריה) ומבחן נהיגה מעשי (טסט), אליו ניתן לגשת רק לאחר מעבר כמות מינימלית של שיעורים נדרשים.
כמו כן נדרש "בוחן פנימי", המבוצע על ידי מורה אחר מאותו בית ספר לנהיגה (לרוב המנהל המקצועי של אותו בית ספר, אלא אם הוא המורה המלמד). אורך מבחן הנהיגה המעשי ("טסט") תלוי בסוג הרכב:
- רכב דו-גלגלי – 20 דקות
- רכב פרטי – 30 דקות
- משא כבד או אוטובוס – 60 דקות
בשונה מרכבים אחרים, המבחן המעשי עבור רכב דו-גלגלי מתחלק לשני חלקים: מבחן שליטה ומבחן דרך.
- מבחן שליטה: מבחן זה נערך במגרש סגור, על-פי רוב במקום שבו לומדים נהיגה. המבחן כולל נסיעה בשמיניות בלי להוריד רגל מרגלית הרכב ונסיעה עקלתונית (סלאלום) בין נקודות במגרש. הצלחה במבחן זה הכרחית על מנת לבצע מבחן דרך. בעלי רישיון נהיגה שמבקשים להוציא רישיון בדרגת A2 יעברו רק מבחן שליטה אך יבצעו גם האצה ובלימה במהלך המבחן. ניתן לבצע עד שני מבחני שליטה. מי שנכשל במבחן שני נדרש לעמוד שוב במבחן נהיגה עיוני ומעשי.
- מבחן דרך: כמו לכל רכב, מתקיים על הכביש ונועד לבחון הכרה ותפעול של כלי הרכב, השתלבות בתנועה, ציות לחוקי התנועה והתנהגות נכונה בכביש.
רישיון נהיגה על טרקטור ניתן להוציא החל מגיל 16. הלימוד חייב להתבצע בקורס קבוצתי, ולא בשעורים פרטיים. לאופנוע בנפח מנוע עד 125 סמ"ק ניתן להוציא רישיון גם כן בגיל 16, אבל עד גיל 17 נדרשת הסכמת ההורים או האפוטרופוס החוקי.
מאז מעבר רישיונות הנהיגה הישראליים לכרטיסי פלסטיק בשנת 1992, מודפסים רישיונות הנהיגה הישראליים כולם בדפוס בארי. ברוב המקומות בישראל, רישיון הנהיגה הישראלי (הכולל גם את תמונת בעל הרישיון) מהווה אמצעי זיהוי תקף.
דרגות הרישוי
בינואר 2007 עבר רישיון הנהיגה הישראלי שינוי ודרגות הרישוי הותאמו לדרגות הרישוי הנהוגות באיחוד האירופאי (אם כי עדיין קיימים הבדלים מסוימים במדינות האיחוד):
- דרגה A2 - רישיון לרכב דו גלגלי בנפח מנוע עד 125 סמ"ק והספק מנוע עד 14.9[5] כ"ס (11 קילוואט). (בעבר היה עד 50 סמ"ק)
- דרגה A1 - רישיון לרכב דו גלגלי בהספק מנוע עד 47.46 כ"ס (35 קילוואט) או עד 400 סמ"ק, לאופנועים בהם לא מצוין הספק המנוע. (בעבר היה עד 500 סמ"ק - בעלי רישיון זה הוגבלו ל-54.4 כ"ס במקום 33.9 כ"ס, לאחר כניסת החוק לתוקף)
- דרגה A - רישיון לרכב דו גלגלי ללא הגבלת הספק או נפח - כל כלי הרכב הדו גלגליים.
- דרגה B - רישיון לרכב פרטי-מסחרי עד 3.5 טון ועד 8 נוסעים בנוסף לנהג (מי שהוציא רישיון מדרגה זו לפני 1 בינואר 2007 רשאי לנהוג ברכב עד 4 טון, בישראל בלבד)
- דרגה C1 - רישיון למשאית עד 12 טון (מי שהוציא רישיון מדרגה זו לפני 1 בינואר 2007 רשאי לנהוג ברכב עד 15 טון, בישראל בלבד)
- דרגה C - רישיון למשאית ללא הגבלת משקל
- דרגה D3 - רישיון למיניבוס פרטי עד 5 טון
- דרגה D2 - רישיון למיניבוס ציבורי עד 5 טון
- דרגה D1 - רישיון למונית, רכב סיור ומיניבוס עד 5 טון ועד 16 נוסעים
- דרגה D - רישיון לאוטובוס
- דרגה C+E - רישיון לרכב מנועי מסחרי ורכב עבודה במשקל כולל מותר מעל 3,500 ק"ג גם אם צמוד אליו גרור או נתמך
- דרגה 1 - רישיון לטרקטור (ייחודי לישראל)
הרישיונות יכולים להיות מוגבלים לרכב אוטומטי בלבד. זאת אם לימוד הנהיגה התבצע ברכב אוטומטי.
כמות מינימלית של שיעורים לפי דרגות
הכמות המינימלית של שיעורים הנדרשת לדרגות הרישיון השונות היא:
- דרגה A2 - לפחות 15 שיעורים/ בעלי רישיון נהיגה מדרגה B חייבים רק במבחן שליטה.
- דרגה A1 - לפחות 15 שיעורים. בעלי רישיון נהיגה מדרגה A2 חייבים בשמונה שיעורים
- דרגה A - לפחות שמונה שיעורים
- דרגה B - לפחות 28 שיעורים
- דרגה C1 - לפחות 32 שיעורים. בעלי רישיון נהיגה מדרגה B חייבים ב–20 שיעורים
- דרגה C - לפחות 20 שיעורים
- דרגה C+E - לפחות 12 שיעורים. לרכב מחובר או מורכב - 8 שיעורים
- דרגה D - בעל רישיון נהיגה דרגה B חייב ב-40 שיעורים. בעל רישיון נהיגה מדרגה C1 חייב ב-30 שיעורים
- דרגה 1 - שמונה שיעורים לחסרי רישיון נהיגה. בעל רישיון נהיגה חייב בשישה שיעורי נהיגה
רישיון להפעלת ציוד מכני הנדסי
משרד התחבורה ומשרדי הרישוי מטפלים גם ברישיונות הפעלת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה). על פי תקנות התעבורה כלי הצמ"ה מוגדרים כ"מכונה ניידת" ובדרך כלל כדי להפעילם נדרש רישיון דרגה 1, המסמיך לנהיגה על טרקטור אך מתיר גם הפעלת כלי צמ"ה שונים, עם הגבלות שונות. בשביל הפעלת כלי צמ"ה זחליים מספיק רישיון דרגה 1, אך בשביל הפעלת כלי צמ"ה אופניים, דרושים רישיונות מדרגה 1, 3 ועד 13 בהתאם למשקל של הכלי (כך למשל, הפעלת יעה אופני במשקל 15 טון מחייבת רישיון מדרגה 3)[6].
בדרך כלל לפני קבלת רישיון להפעלת כלי צמ"ה עובר המפעיל קורס המכשיר אותו להפעיל כלי צמ"ה שונים ולהתמקצע בכלי אותו הוא מעוניין להפעיל. בישראל, קיימים קורסי הפעלת צמ"ה במכללה הטכנולוגית להנדסת מכונות הדסה נעורים[7], וכן במכללת רופין בשיתוף טרקטורים וציוד ITE, יבואנית קטרפילר בישראל[8]. מסגרת הכשרת מפעילי הצמ"ה הגדולה והידועה ביותר היא בית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ) בצה"ל - בה חיל ההנדסה הקרבית מעביר קורסי צמ"ה שונים ובהם הכשרה בהפעלת כלי צמ"ה (זחליים - שלב 07, ואופניים - שלב 08), פיקוד על כלי צמ"ה וניהול עבודות ומיזמי הנדסה (מעין הכשרה בקבלנות בנייה ועבודות הנדסה). כלל ההסמכות והרישיונות שמעניקים קורסי הצמ"ה הצבאיים תקפים גם באזרחות ומוכרים על ידי משרד העבודה והרווחה ומשרד התחבורה.
רישיון מלגזה בישראל
החל מ-1 בספטמבר 2006 חובה בישראל לקבל רישיון נהיגה לצורך שימוש במלגזה. ההיתר להפעלת מלגזה נרשם ברישיונו של הנהג ככל שעבר הכשרה. התנאים הם רישיון נהיגה בר תוקף, גיל 18 לפחות והכשרה. כיום יש שתי דרגות רישוי למלגזה, וזאת בכפוף לדרגת רישיון הנהיגה של המבקש:
- בעלי דרגה 1 (טרקטור) ודרגה B (פרטי עד 3.5 טון) רשאים להפעיל מלגזה בעלת כושר נשיאה (הרמה) עד 20 טון.
- בעלי דרגה C1 ומעלה רשאים להפעיל כל מלגזה.
תוקף רישיון הנהיגה
רישיון נהיגה מונפק לתקופה שאורכה עד גיל 70 לכל היותר. במקרים הבאים מונפק הרישיון לתקופה קצרה יותר:
- נהגים חדשים צעירים (מתחת לגיל 24): חצי שנה.
- נהגים חדשים: שנתיים
- נהגים ותיקים (מגיל 70; נהגים מקצועיים מגיל 60) ונהגים מקצועיים: חמש שנים
- תושבים ארעיים ובעלי דרכונים זרים: עד חצי שנה, לא מונפק רישיון קבוע
סטטיסטיקה
מספר בעלי רישיון נהיגה ישראלי לאורך השנים (באלפים)[1][9][2][3]:
מחוץ לישראל
בחלק ניכר ממדינות העולם אין מכירים עדיין ברישיון הישראלי הממוחשב, ועל בעלי רישיון ישראלי המבקשים לנהוג מחוץ לישראל להוציא בנפרד רישיון נהיגה בינלאומי, שהוא למעשה תרגום של הרישיון הישראלי לשפות שונות. עם זאת, רישיון הנהיגה הישראלי מכיל כיתוב אנגלי (מתחת לכיתוב העברי), ומתקבל בסוכנויות השכרת רכב רבות ברחבי העולם כרישיון נהיגה תקף, ובמספר גדל והולך של מדינות, ובהן ארצות הברית ומרבית מדינות אירופה, ניתן להשתמש ברישיון הישראלי הממוחשב, שעבר התאמה לתקינה האירופית. בישראל ניתן להנפיק רישיון נהיגה בינלאומי אצל זכייניות מטעם המדינה, אשר מתחלפות מעת לעת. כיום הזכייניות הן איסתא (ממס"י) ופמי פרמיום (חברה למתן שירותים). הנפקתו כרוכה בתשלום, ותוקפו שנה. רישיון הנהיגה הבינלאומי תקף רק כאשר הרישיון הישראלי צמוד אליו.
השימוש ברישיון הישראלי עשוי להיות מוגבל לפי זמן השהייה בארץ היעד, סוג השהייה, גיל הנהג, או הגבלות אחרות בכפוף לחוקי המדינה המארחת. על פי המלצת משרד התחבורה יש לבדוק כל מקרה לגופו, ולקחת בחשבון כי חלק מגופי האכיפה ונותני השירות אינם מודעים להכרה ברישיון הישראלי[10].
התאמה לתקן האירופי
האיחוד האירופי הגדיר קווים מנחים לעיצוב הרישיון של הנוהגים בתחומו. חלק מההנחיות אינן רלוונטיות עבור מדינת ישראל, כגון סממנים סמליים של האיחוד (לדוגמה, רקע כחול עם כוכבים צהובים ובמרכזם אות המדינה). ב-2007, עם השינוי בדרגות הרישוי, עבר רישיון הנהיגה הישראלי עיצוב מחודש, בו הותאם (באופן חלקי בלבד) לקווים המנחים של האיחוד האירופאי.
הוגדרו סעיפים מחייבים לתצוגה של המידע על גבי הרישיון הישראלי. בחזית הרישיון הישראלי (צד א') יצוינו הסעיפים הבאים:
- 1. שם משפחה
- 2. שם פרטי
- 3. תאריך לידה ומקום הלידה
- 4. תאריך לידה עברי (אלא אם בעלי הרישיון ביקשו אחרת)[11]
- 4a. תאריך הפקת הרישיון (זהו תאריך חידוש הרישיון שאינו קובע ותק)
- 4b. תאריך תפוגת הרישיון או מקף אם הרישיון אינו מוגבל
- 4c. שם הסמכות הממונה (יכול להופיע גם על גב הרישיון)
- 4d. מספר תעודת הזהות[12]
- 5. מספר רישיון הנהיגה[12]
- 6. תמונה
- 7. חתימה
- 8. מען (לא חובה)
- 9. פירוט הדרגות המותרות לנהיגה
בגב הרישיון הישראלי (צד ב') יצוינו הסעיפים הבאים: טבלת המפרטת את דרגות הנהיגה כאשר לכל סעיף בטבלה עמודה עם הסעיפים הבאים:
- 10. תאריך קבלת דרגת הרישוי (הסעיף הקובע לוותק הנהג)
- 11. תאריך תפוגת דרגת הרישוי
- 12. מידע נוסף הנוגע לדרגת רישוי מסוימת
- סעיפים 13 ו-14 הם מקום שמור ומוגדרים על פי הצורך בכל מדינת-איחוד באופן פרטני.
בתחילה הציג גב הרישיון הישראלי (צד ב') את טבלת דרגות הנהיגה בלבד ולא פירט אף לא אחד מהסעיפים 10 עד 14. סעיף 10 חשוב במיוחד לישראלים המבקשים לנהוג מחוץ לישראל, כיוון שבאמצעותו ניתן להוכיח ותק לצורכי השכרת רכב. ישראלים רבים שביקשו לנהוג מחוץ לישראל גילו להפתעתם שאינם יכולים להוכיח את ותק הנהיגה האמיתי שלהם, ולכן תיקן משרד התחבורה הישראלי את הרישיון הישראלי והוסיף את הסעיף.
סעיף 4a אמנם מציין את תאריך הפקת הרישיון, אך כיון שבישראל היה נהוג לחדש את רישיון הנהיגה מדי כמה שנים (לעומת רוב מדינות האיחוד, שבהן אין תוקף הרישיון פג לעולם ולכן תאריך ההפקה הוא גם הוותק), נוצר מצב בו נהגים וותיקים קיבלו תנאי השכרה / דו"חות או כלל לא יכלו לשכור כלי־רכב, כאילו היו נהגים חדשים.
כמו כן חסרים ברישיון סעיף 4c (סמכות ממונה), שהושמט משום שבישראל קיים רק גוף רישוי נהיגה אחד - משרד התחבורה, וכן סעיף 7 (חתימה), שהושמט מכיוון שבישראל רישיון נהיגה לא משמש כתעודה מזהה כמו ברוב מדינות אירופה, ובישראל החתימה נמצאת בספח תעודת הזהות.
נהיגה ללא רישיון
נהיגה ללא רישיון אסורה על פי חוק. סעיף 10 לפקודת התעבורה אוסר על נהיגה ללא רישיון בתוקף ומטיל אחריות על מי שמרשה למי שאין לו רישיון לנהוג ברכבו. באופן כללי מבדילים בין נהיגה ללא רישיון בתוקף של אדם שהיה לו רישיון אך תוקפו פג לבין אדם שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה: בעוד שעל מי שנהג ברכב לאחר שפג תוקפו של רישיונו נוהגים בתי המשפט להטיל בעיקר קנסות, על מי שנתפס נוהג ללא שהיה לו רישיון כלל מוטלים עונשי שלילת רישיון, מאסר על תנאי ולעיתים גם מאסר בפועל שיכול להגיע עד שנתיים מאסר[13].
קישורים חיצוניים
- מידע אודות רישיון נהיגה באתר משרד התחבורה
- רשימת מדינות הדורשות רישיון נהיגה בינלאומי באתר המשקלל מידע רשמי של מדינת ישראל, מדינת היעד, נוהלי חברת ההשכרה ודיווחי גולשים
- דרגות רישיון נהיגה בישראל, באתר רשות הרישוי של משרד התחבורה
- חגי צרפתי, רישיון לקטנוע ואופנוע: המדריך השלם באתר ynet.
- על רישיונות נהיגה באתר האיחוד האירופאי
- קווים מנחים לעיצוב רישיון נהיגה באיחוד האירופאי. בשפה האנגלית
הוצאת רישיון נהיגה במשרד הרישוי בחולון, יומני כרמל, 1970, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ש. בר-כהן, הביטוח הוא מצרך עממי, חרות, 28 באוקטובר 1960
- ^ 2.0 2.1 "מצבת הנהגים בישראל 2005", באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לוח 1, עמוד 23
- ^ 3.0 3.1 מורשים לנהוג 2020, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ יהודה פואה, "לצאת מהקווים: בשׂורה לתחבורה ביישובים הקטנים", השילוח 16, אוקטובר 2019
- ^ טעות ברישוי – האופנוע 'קפץ כיתה', באתר פולגז
- ^ רישיונות נהיגה לכלי צמ"ה, באתר "רכב ותחבורה"
- ^ קורס מפעילי ציוד מכני הנדסי במכללה הטכנולוגית להנדסת מכונות - הדסה נעורים
- ^ מידע על הקורס: באתר זוקו שילובים, באתר מכללת רופין.
- ^ פרסים - לנהגים זהירים, מעריב, 9 במאי 1967
- ^ רישיון נהיגה בינלאומי, באתר רשות הרישוי של משרד התחבורה
- ^ תומר הדר, בקרוב: תאריך לידה עברי ברישיון הנהיגה, באתר כלכליסט, 25 בפברואר 2019
אסף זגריזק, ברישיון של העולה צוין רק תאריך לועזי: "עברי - ליהודים בלבד", באתר ynet, 7 באוקטובר 2020 - ^ 12.0 12.1 עד לאמצע 2018 מספר סעיף 4d היה מספר הרישיון, וסעיף 5 היה מספר תעודת הזהות
- ^ נהיגה ללא רישיון, אתר תעבורה
