רשת דיג
רשת דיג היא רשת המשמשת לדיג. הרשתות מיוצרות מסיבים ארוגים במבנה מרושת שמאפשר למים לצאת מהרשת מבלי לאפשר לדגים הנלכדים לצאת ביחד עמם. הדיג באמצעות רשתות מאפשר להגדיל את כמות הדגים הניצודים. בעבר השתמשו בסיבים צמחיים ליצירת רשתות ובהמשך ברשתות כותנה. בעידן המודרני משתמשים גם ברשתות עשויות מפוליאמיד כמו ניילון. כשרשת דיג אובדת בים או מושלכת אליו היא הופכת לרשת רפאים. כ-640 אלף טון רשתות רפאים נוספות לאוקיינוסים מדי שנה.[1]
סוגים של רשתות דיג
רשת סל
רשת סל או גם רשת יד (באנגלית scoop net) הוא סל עשוי מרשת בד או רשת מחוטי ניילון או משבכה של חוטי מתכת המוחזק פתוח באמצעות לולאה קשיחה. הסל יכול להימצא בקצה של ידית, אך אין זו חובה. ברשת סל נעשה שימוש עוד מימי קדם וניתן באמצעותה ללכוד דגים הקרוב לפני המים כדוגמת זאב נהרות צפוני. כמו כך ניתן באמצעותם לדוג סרטנים במים רדודים.
מכמורת
רשת המכמורת (באנגלית, "Trawl") נועדה ללכוד דגי קרקעית הים (דיג דֶמֶרסאלי) כדוגמת מולית אדומה, בקלה ודגים שטוחים מסדרת הסוליתאים, וכן חסרי חוליות, כגון רכיכות למיניהן וסרטניות (חסילונים, shrimp). רשת מכמורת צפה נגררת בעמוד המים ונועדה לדיג דגי המים העליונים, כמו טרית (סארדין) ועפין (אנשובי). ספינה המפעילה רשתות מכמורת קרויה "מכמורתן" (Trawler). רשת מכמורת שבשימוש בארץ צורתה שק בעל 2 כנפיים כשגודלה תלוי בעוצמת המנוע של המכמורתן. השפה העליונה של פתח המכמורת מחוברת לחבל עליון המצויד במצופים. קצות הכנפיים קשורים לחבלי שמשון ארוכים המובילים ללוחות העשויים עץ מפורזל או מתכת, הקרויים פּשָׂקים. הפשקים מחוברים לספינה בכבלי פלדה. בעת שהספינה גוררת את המכמורת גורמת תנועתה ללחץ המים על הפשקים שמתרחקים אחד ממישנהו ומפשקים את פתח הרשת עד כדי 12–15 מטרים. בסיום הגרירה מעלים את המכמורת לספינה באמצעות כננות המצויות בדרך כלל בירכתי הספינה.
רשת חרם
רשת החרם או רשת גריפה (בערבית "ג'רף" באנגלית Beach seine) - רשת ארוכה שבמרכזה שק. בחלקה העליון מצופים ובתחתיתה משקולות. צד אחד של הרשת נשאר בחוף וסירה פורסת את יתרת הרשת תוך שהיא שטה בנתיב קשתי וחוזרת אל החוף. דייגים שאוחזים בשני צדי הרשת מושכים אותה אל החוף תוך שהיא גורפת כל מה שבדרכה. ניתן להפעיל שיטת דיג זו בחופים חוליים שאין בהם מכשולים. חסרונה הבולט - פגיעה בבית הגידול. תוך כדי גריפה נפגעת גם הצמחייה, וגם דגים צעירים המצויים קרוב לחוף נגרפים עם הרשת. זו הסיבה שחל איסור על שימוש ברשת זו במקומות שונים בעולם.
רשת הקפה
רשת ההקפה (באיטלקית למפרה או צ'ינצ'ולה, בערבית סקלבה, באנגלית Purse seine) - רשת זו נועדה ללכוד להקות דגים. בעבר נעשה שימוש בפנסים על מנת למשוך את הדגים וכיום מאתרים את הדגים באמצעות מהדהד (סונאר). לאחר שהספינה איתרה להקת דגים, מורדת ממנה סירה הפורשת את רשת ההקפה סביב להקת הדגים. הרשת בנויה כך שבחלקה העליון חבל עם מצופים ובחלקה התחתון חבל עם משקולות. לחבל התחתון מחוברות טבעות שדרכן עובר כבל פלדה. לאחר השלמת ההקפה חוזרת הסירה לספינה. כבל הפלדה נמשך וחלקה התחתון של הרשת נסגר. נוצרת מעין קערה ענקית בה נלכדו הדגים, והרשת נמשכת לספינה על שללה.
רשת הנפה
רשת הנפה (באנגלית Lift nets) - רשת שקועה במים עד שברגע המתאים היא מורמת מחוץ למים ולוכדת את הדגים או הסרטנים שמעליה. את הדגים מפתים להתרכז מעל לרשת ההנפה באמצעות תאורה חזקה או פתיון טבעי. טכניקה נוספת היא יצירת שדה חשמלי תוך שימוש במתח, עוצמה וקצב פולסים מתאימים. שדה זה גורם לדגים לשחות אל הקוטב החיובי של השדה (האנודה) הממוקם במרכז הרשת. תופעה זו, המכונה אלקטרוטקסיס (Electrotaxis), ניתנת ליישום כמעט אך ורק במים מתוקים (נהרות ואגמים) משום שהמוליכות החשמלית של מי הים הגדולה פי 1000 ממוליכות המים המתוקים הופכת טכניקה זו לבלתי ישימה. קיימות רשתות קטנות המופעלות ביד ורשתות גדולות המופעלות בעזרת ציוד פנאומטי. הדוגמה החשובה ביותר לסוג דיג זה הן הרשתות האחוזות במוטות של היפנים.
רשת קלע
רשת הקלע (בערבית "שבקה" באנגלית Cast net) - רשת לדייג בודד. הרשת עשויה בצורת עיגול אותו משליך הדייג על להקת דגים קטנים בסמוך לחוף. לרשת צמודות משקולות עופרת המצמידות אותה לקרקע. לאחר שהדייג לכד את הדגים ברשת הוא מכווץ את תחתיתה, קושר אותה, וגורר אותה לחוף.
רשת זימים
רשת הזימים (בערבית "המלטש" באנגלית Gill net) - סוג של רשת עמידה (רשת הלוכדת דגים כשהיא מתוחה במים בצורת קיר). הרשת מצוידת בשני חבלים העוברים לכל אורכה. לחבל העליון מחוברים מצופים ולחבל התחתון משקולות עופרת המותחים את רשת הזימים (אך אינם משקיעים אותה בשל כוח הציפה של המצופים) לכעין קיר. את הרשת נוהגים לפרוש בעונת הנדידה של הסרדינים בשעות הלילה, כדי שהדגים לא יוכלו להבחין בה. גודל ה"עיניים" של הרשת נקבע כך שהוא מאפשר לדגים להעביר את ראשם אך הם מסתבכים בה במכסה הזימים (מכאן שמה). חסרונה העיקרי של הרשת שהיא לוכדת דגים בטווח גודל מצומצם (דגים קטנים יכולים לעבור דרכה ודגים גדולים אינם מסוגלים להעביר את ראשם דרכה). השימוש ברשת זו זוכה לביקורת רבה, עקב כך שהיא גוררת שלל לוואי רב, בעיקר של לווייתנאים וטורפים ימיים, ומהווה סכנה מרכזית למספר מינים ימיים.[2]
רשת סבכה
רשת הסבכה או רשת ראי (בערבית "אומבטן", באנגלית Trammel net) - סוג של רשת עמידה. הרשת דומה במבנה לרשת הזימים, אלא שבין שני החבלים יש שלוש רשתות במקום אחת. שתי הרשתות החיצוניות הן בעלות עיניים גדולות והרשת הפנימית היא בעלת עיניים קטנות. כמו רשת הזימים נפרשת הרשת כמו קיר, כששתי השכבות החיצוניות גבוהות יותר מהשכבה הפנימית והן רפויות יותר. הדגים עוברים בקלות דרך העיניים של הרשת החיצונית הראשונה, אך מסתבכים ברשת הפנימית ויוצרים מעין שקית היוצאת דרך העיניים הגדולות של הרשת החיצונית השנייה. יתרונה של רשת הסבכה בכך שהיא לוכדת דגים בגדלים שונים.
איסוף מכני
מכונות שנועדו לאיסוף דגים כוללות סוגים חדשים יחסית של ציוד המסוגלים לבצע הפרדה בין הדג או הרכיכה לבין המים, לאחר שנשאבו ב"משאבת דיג" או שנגרפו במכונה. כמו כן מכונות צפות החופרות רכיכות באמצעות התזת סילוני מים תת-מימיים ומשנעות אותן מחוץ למים בעזרת סרט נע.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ World Animal Protection, Ghosts beneath the waves, 2018 (ארכיון)
- ^ cetaceanbycatch
