שביט 2

דגם בגודל מקורי של הרקטה "שביט 2"

שביט 2 היא רקטה מאולתרת שנבנתה על ידי ישראל בשנות ה-60, ופרסום שיגורה שימש, בין השאר, לצורכי הרתעה ולוחמה פסיכולוגית מול מצרים. הרקטה הוצגה על ידי ישראל כרקטה ארוכת טווח ששוגרה לחלל, יכולת חדשה שבאותה עת החזיקו בה רק שתי מעצמות-העל הגדולות.

פרויקט "שביט 2" היה לאחד הסודות הכמוסים ביותר של ישראל, אשר האמת לגביו נחשפה רק לאחר למעלה מ-50 שנה. שיגור "שביט 2" הכה גלים בתקשורת העולמית בכל הקשור ליכולות הטכנולוגיות של ישראל, כשלמעשה ישראל החלה את פעילותה האמיתית בחלל רק בראשית שנות ה-80.

רקע

מכובדים צופים ברקטה. משמאל לימין: שמעון פרס, דוד בן-גוריון, מוניה מרדור וצבי צור

באותם ימים שתי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, החלו במרוץ לחלל. נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, הסתייע במדעני הנאצים שמצאו מקלט בארצו בשנות ה-50 לצורך פיתוח טיל בליסטי ארוך טווח. נאצר התכוון לשגר את הטיל בפומבי לצורכי תעמולה לציון יום המהפכה ב-1961, אולם הבין שהפיתוח מתעכב. נאצר, שרצה בהישג התעמולתי כלפי עמו וכאמצעי פסיכולוגי נגד ישראל, רכש בהיחבא רקטות מטאורולוגיות מארצות הברית לצורך שיגור הראווה, ולהציגן כפיתוח מצרי.

פיתוח הרקטה והצגתה

ארגון הביון הישראלי, "המוסד", יידע בתוכניות המצריות את ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, שהורה לרפא"ל לפתח במהרה רקטה ש"תגנוב" את ההצגה למצרים. רפא"ל נרתמה למשימה ותוך שבועות בנתה רקטה מאולתרת שתתחזה לטיל המשוגר לחלל והוענק לה השם "שביט 2".

שוגרה ב־5 ביולי 1961 בשעה 4:41 לפנות בוקר, מאתר שיגור לחוף הים דרומית לעכו.

ישראל הציגה את "שביט 2" כרקטה דו-שלבית למחקר מטאורולוגי, מונעת בדלק מוצק ומשקלה 250 ק"ג. עם שיגורה פורסמה ברחבי העולם תמונה המראה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון וסגן שר הביטחון שמעון פרס, צופים ברקטה טרם שיגורה, יחד עם הרמטכ"ל רב אלוף צבי צור, ומנכ"ל רפא"ל מוניה מרדור.

בפועל השלב השני של הרקטה לא עבד והתפוצץ באוויר, אולם ישראל פרסמה צילום של המראת הרקטה בלבד והצהרות כוזבות על הצלחתו של שיגור הטיל הישראלי הראשון, שהגיע עד לשולי החלל, לגובה 80 ק"מ. הפרסום גרם לתגובות רבות בעולם על יכולתה של ישראל. צילומים נוספים מהשיגור וסרטון שנפסק לפני הפיצוץ פורסמו רק לאחר כ-50 שנה יחד עם הסוד הכמוס.

הדי השיגור

קריקטורה של רענן לוריא מארכיון ידיעות אחרונות המבטאת הלך הרוח של אחדים לפיו "שביט 2" שימש כתעמולת בחירות של בן-גוריון

צילום כתבה מארכיון ידיעות אחרונות

צילום כתבה מארכיון ידיעות אחרונות, 7 ביולי 1961

מיד לאחר שיגור הרקטה, הצהיר בן-גוריון:

שיגור זה מוכיח יכולתם של המדענים הישראליים. הרקטה כולה היא מתוצרת ישראל

— ראש הממשלה, דוד בן-גוריון

.

בשעות הבוקר המוקדמות טילפן שמעון פרס סגן שר הביטחון אל נשיא המדינה יצחק בן צבי, הודיע לו כי הוא מדבר בשם ראש הממשלה ושר הביטחון ובישר לו כי ישראל הצליחה לשגר טיל לחלל.

ההודעה הרשמית שפורסמה בישראל הייתה:

היום, כ"א בתמוז, 5 ביולי 1961 בשעה 04:41, שוגרה בהצלחה לחלל ממתקן שילוח שעל שפת הים התיכון, רקטה למחקר מטאורולוגי. הרקטה תוכננה, נבנתה ושוגרה על ידי צוות מדענים וטכנאים ישראליים. בזמן השיגור נכחו במקום השילוח ראש הממשלה ושר הביטחון, שרת החוץ, סגן שר הביטחון ואנשי מדע. מטרות הניסוי הושגו.

השיגור עורר התרגשות רבה וגאווה רבה בישראל. השיגור נעשה כחודש לפני הבחירות לכנסת החמישית, ולכן נמתחה על הממשלה ביקורת בעיתונות ועל ידי האופוזיציה על המועד שנבחר לו, שלדברי המבקרים נבע משיקולי תעמולת הבחירות. בבחירות שנערכו ב 15 באוגוסט 1961 איבדה מפלגת השלטון, מפא"י, שישה מנדטים, כך שלא ברורה השפעת הרקטה על הבוחר.

בעולם נתקבל השיגור בתגובות מעורבות, נשיא טורקיה הכריז כי יש לברך את ישראל על הצלחתה לשגר טיל לחלל. הבית הלבן ומחלקת המדינה האמריקאית נמנעו מכל תגובה רשמית, אך נציג שגרירות ארצות הברית בישראל הכריז: "אנו ציפינו לכך, כי ידענו שאתם עובדים בכיוון זה, בייחוד שלרשותכם אנשי מדע וטכנאים בעלי רמה גבוהה ביותר". נציגים אמריקאים נוספים הוסיפו: "עתה איש לא יאמין עוד שישראל לא תהיה מסוגלת בעתיד הקרוב לייצר כוח אטומי". נציגי הגוש המזרחי בישראל סירבו להגיב.

הטיימס של לונדון בירך את ישראל על היכולת הטכנית אך טען כי המשמעויות המדיניות הנובעות מן השיגור אינן מעודדות. העיתון סבר כי שיגור הטיל ייחשב בעיני הערבים להוכחה כי הישראלים הערמומיים זוממים מזימות. עיתוני מדינות ערב הגיבו בבהלה מעורבת בזילזול וחוסר אמון.

יומיים לאחר השיגור הודיעה ארצות הברית כי היא מוכרת לרפובליקה הערבית המאוחדת (האיחוד בין מצרים לסוריה שהתקיים בשנים 1958–1961) מספר טילי מחקר לצורך ניסויים מטאורולוגיים.

הטעייה מכוונת בקשר לגודל הרקטה

כותרת ראשית של העיתון אל-אהראם ב-1962 שבו דווח על פיתוח טילי קרקע קרקע מצרי בשם "אל-קאהר"

במשך עשרות שנים מערכת הביטחון לא פירסמה צילומים רבים של "שביט 2" ולא פרסמה כל נתונים על ממדיה. לבד מן הצילום של צללית הרקטה הנוסקת בשעות הבוקר המוקדמת, כשמאחוריה שובל של עשן. פורסם גם צילום של בן-גוריון ופמלייתו כשהם צופים ברקטה מלמטה. ואכן, אם לשפוט מצילום זה ניתן להעריך כי מדובר ברקטה גדולת ממדים. מהשוואת גובה הרקטה לגובהם של האורחים ניתן להעריך כי גובה הרקטה מגיע לפחות ל-10 עד 12 מטרים.

אולם האמת הייתה שונה. צלם של רפא"ל, בתרגיל מחוכם, התייצב מאחורי הרקטה וקרוב אליה, והצליח ליצור רושם כאילו מדובר ברקטה גדולה. האמת היא שלשם תכנון הרקטה לקחו מהנדסי רפאל את צינור הרקטה של הטיל לוז, שקוטרו לא עלה על 27 ס"מ (למרבה האירוניה "לוז" היה פרויקט חשאי ביותר של רקטה אמיתית). הם הצמידו לו צינור של רקטה מסוג "ר-115" שהיה באותן שנים בפיתוח, ויצרו שלב שני. למעלה הוצמד גם קונוס מתכתי שנשא אבקת נתרן. למעשה הגובה הכללי של הרקטה לא עלה על 3.76 מטרים, אולם היא נראתה כאילו ממדיה גדולים הרבה יותר.

השלכות השיגור

שיגור הרקטה גרם לסערה במדינות ערב, ולהאצת מרוץ החימוש האזורי. כשנה לאחר מכן, ב-23 ביולי 1962, דיווחה מצרים ששיגרה בהצלחה טילי קרקע-קרקע מתוצרתה בשם אל קאהר ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הכריז שהטילים מסוגלים להגיע "דרומית לביירות".

בתחילת שנת 1963 נחשפה העובדה כי המדענים הגרמנים במצרים מסייעים בייצור טילים ארוכי טווח ונשק לא קונבנציונלי. הדבר יצר משבר בין ראש "המוסד", איסר הראל, שרצה להשקיע מאמצים בחיסול המדענים, ובין ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שסבר כי לא מדובר בפעילות שיש בה סכנה קיומית. המשבר הסתיים בהתפטרותו של הראל.

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים הופסק פיתוח הטילים המצריים. כן נודע כי טווח הטילים קצר והפעלתם אינה מתאימה לשדה הקרב. בחלוף שנים אחדות לאחר שיגור "שביט 2" החלה ישראל בפיתוח סדרת טילי "יריחו".

מקורות

• מוניה מרדור, רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, עמ' 319–348
• דני שלום, מעל האופק - 50 שנות פעילות ישראלית בחלל, באוויר פרסומי תעופה, 2003, עמ' 12–15

קישורים חיצוניים

• טיל שביט 2, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• דני שלום, ‏50 שנה לשיגור "שביט 2", באתר "IsraelDefense"‏, 1 במאי 2011
• ירון דרוקמן, צפו בשיגור הטיל הישראלי ה-1 לחלל. השבוע לפני, באתר ynet, 6 ביולי 2013
• שיגור הטיל שביט 2​ באתר הספרייה הלאומית