שגאדרה
| מדינה / טריטוריה |
 תימן |
|---|---|
שגאדרה (בערבית: شغادرة) היא עיירה במחוז צנעא שבתימן, כ-80 ק"מ מצפון-מערב לבירה צנעא,[1] בסמוך להר מסוואר.[דרוש מקור][מפני ש...]
הקהילה היהודית
בשנת ה'תש"ט (1949) מנתה הקהילה כ-40 משפחות. היהודים חיו בנפרד מהערבים המקומיים, בשכונה שהייתה נקראת "דר אלמקם". גם לאחר מבצע על כנפי נשרים נותרו יהודים במקום.[2]
רבני הקהילה בדורות האחרונים היו מארי יחיא נחום (עד עלייתו לארץ ישראל בשנת ה'תרצ"ו-1936), ומארי שלום מדעי (עד לעלייה הגדולה בשנת ה'תש"ט-1949).[2]
לקהילה היו מנגינות ייחודיות בקריאת התורה.[3]
בין מטבעות הלשון המקובלות בפי בני הקהילה היא ברכת "תשבע ותותר", במקום ברכת "בתיאבון", והוא על דרך מה שנאמר על רות: ”וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר” (רות, ב', י"ד).[4] כמו כן נהגו לענות לברכת "ישר כוח" לעובד בשעת מלאכתו: "כוחך יגבר".[דרוש מקור]
רוב היהודים נהנו מביטחון יחסי, יחסים טובים עם האוכלוסייה המוסלמית ומצב כלכלי שפיר.[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, האנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, כרך ב, ערך שג'אדרה, עמ' 565–566.
- פרופ' בת-ציון עראקי קלורמן, יהודי תימן: היסטוריה, חברה, תרבות: יהודי תימן בתקופת השלטון העת'מאני, העליות מתימן לארץ-ישראל, כרך ג, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שג'אדרה, באתר גוגל מפות
- ^ 2.0 2.1 ד"ר משה גברא, כרך ב, אנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן, בני ברק: המכון לחקר חכמי תימן, תשס"ה (2005), עמ' 565-566
- ^ אדם בן נון, טעמי המקרא במסורת תימן, מסורה ליוסף ט, מכון מש"ה, ה'תשע"ו (2016), עמ' 488-529
- ^ פרופ' יהודה רצאבי, ברכות-נימוסין שבפינו, באתר נוסח תימן.
