שגרירות
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
שגרירות היא הדרג הגבוה ביותר של נציגות דיפלומטית, המשמש לקשרים בין ממשלות מדינות. קיום שגרירות מהווה הכרה מלאה במדינה המארחת.
היסטוריה
ערך מורחב – נציגות דיפלומטית
מוסד השגריר היושב קבע בארץ זרה התחיל באיטליה במהלך המאה ה-15, על ידי דוכסות מילאנו. השגרירים הראשונים נשאו כולם בתואר קונסול האיטלקי.
במהלך קונגרס וינה ב-1815 נקבעו "תקנות הסיווג של כוח אדם דיפלומטי" שקבעו מערכת בינלאומית של דרגות דיפלומטיות, וכי שגרירים הם בדרגה ראשונה, צירים בדרגה שניה, וממונה על היחסים בדרגה שלישית.
באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים, שנחתמה בחסות האו"ם ב-1961, הוסדר מעמדם של היחסים הדיפלומטיים ומינויי שגרירים. בעקבות האמנה, ואמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים ב-1963, חדל השימוש במוסד הצירות.
בעלי משרות
- שגריר - ראש השגרירות. מגיש את כתב האמנה המסמיך את פעולת השגרירות.
- ציר
- ציר-יועץ
- יועץ
- מזכיר ראשון
- מזכיר שני
- מזכיר שלישי
- נספח
- עוזר נספח
כאשר מגיע שגריר חדש למדינה זרה, הוא מגיש כתב האמנה לראש המדינה.
לרוב בעלי המשרות בשגרירת הם עובדי משרד החוץ. אך משרות כמו נספח צבאי מאוישות לפעמים על ידי אנשי צבא, ונספח כלכלי לפרקים ממונה מטעם מרד מסחר.
משימות
תפקידיה של השגרירות כוללים לרוב:
- טיפול בנושאים מדיניים וצבאיים המשותפים לשתי המדינות
- עידוד קשרי תרבות וחברה בין המדינות
- פתרון בעיות בקשרי המסחר בין המדינות
- סיוע לאזרחי המדינה שנקלעים למצוקה (נעשה לרוב על ידי המחלקה הקונסולרית)
- טיפול בבקשות להיכנס למדינה המיוצגת על ידי השגרירות (אשרות שהייה)
לנציגות דיפלומטית יש חסינות דיפלומטית, ונוהגים בה כאילו היא שטח טריטוריאלי של המדינה המיוצגת בה ולכן לא ניתן להיכנס לשטח השגרירות ללא היתר, אך עובדיה הדיפלומטים כפופים לחוקי המדינה בה היא נמצאת.
לרוב ממוקמת שגרירות בבירתה של המדינה בה היא נמצאת, אך לפרקים אין הדבר כן, כמו במדינות שהעתיקו את בירתן, כמו מיאנמר שלמרות שהעתיקה את בירתה מיאנגון לנייפידאו ב-2005, רוב המדינות המחזיקות בה שגרירויות עדיין מחזיקות אותן ביאנגון, או מדינות שאין הכרה בינלאומית לגבי בירתם, כישראל, שלמרות היות בירתה בירושלים מחזיקות רוב המדינות המחזיקות בה שגרירויות במחוז תל אביב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שגרירות |
