שדה בוקר
 חדר האוכל והמדשאה המרכזית בלב הקיבוץ
| |||||||||
| מדינה |  ישראל
| ||||||||
| מחוז | הדרום | ||||||||
| מועצה אזורית | רמת הנגב | ||||||||
| גובה ממוצע[1] | 474 מטר | ||||||||
| תאריך ייסוד | 1952 | ||||||||
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית | ||||||||
| סוג יישוב | קיבוץ | ||||||||
| מוצא המייסדים | ישראל, ארצות הברית | ||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |||||||||
| - אוכלוסייה | 470 תושבים | ||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.2% בשנה | ||||||||
| |||||||||
(למפת צפון הנגב רגילה)   שדה בוקר | |||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
5 מתוך 10 | ||||||||
| http://www.sde-boker.org.il | |||||||||
שְׂדֵה בּוֹקֵר הוא קיבוץ בהר הנגב, כ-30 קילומטרים צפונית למכתש רמון וכ-40 קילומטרים דרומית לבאר שבע. נודע בין השאר כמקום מגוריו של דוד בן-גוריון בשנותיו האחרונות. במפות של אותה תקופה היה באזור הר בוקר, ונחל בוקר (מקור השמות בשם הערבי ואדי בקרא, שם שהצטלצל מתאים לחוות בוקרים) ומכאן שמו של הקיבוץ[3].
ראשית ההתיישבות במקום
ההתיישבות בשדה בוקר החלה בתצורה של חווה חקלאית בנגב. הרעיון להקמת חווה באזור זה הבשיל אצל מתנדב אמריקאי בשם ג'סי שלחם במלחמת העצמאות ושאף להקים חווה כדוגמת חוות בוקרים בטקסס. לאחר תום הקרבות התגבשה קבוצת חברים מיחידתו, אשר שאפו להקים חווה בנגב שתשקף את ההבנה כי יש לקיים התיישבות באזור המדברי הלא מיושב. לאחר סיורים רבים שערכו בנגב, נבחר האזור. בשנת 1949 ביקשה סיוע בהקמת היישוב, אך ללא היענות של המוסדות. על קבוצת המייסדים נמנו גם האגרונום יעקב עורב וחגי אבריאל.
בשנת 1951 נרקמה במשרד החקלאות תוכנית להקמת נקודות התיישבות ניסיוניות בנגב. חברי הקבוצה המקורית, שבינתיים התפזרה, חברו יחד שנית והפעם זכו לתמיכת הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות.
במאי 1952 הוקמה ההתיישבות כקואופרטיב חקלאי[4], ללא שיוך פוליטי, שאמור היה להתפרנס מגידול בקר[5] ולכן החליטו לקרוא ליישוב "שדה בוקר – חווה לגידול מקנה". טקס העלייה על הקרקע, בנוכחות משה דיין, התקיים ב-15 במאי 1952[6]. לפרנסתם עסקו חברי הקבוצה בחקלאות בעל[7], לול[8], פיתוח המדבר, כריית מחצבים, אירוח ושמירה. אורח חייהם הזכיר במאפיינים מסוימים אורח חיים קיבוצי, למשל בתחומי העיסוק. הרכוש, לעומת זאת, נותר בבעלות פרטית[9]. בינואר 1953 הובאו לשדה בוקר 200 כבשים מטורקיה[10].
בסוף 1952 הוקם סכר ניסיוני לאגירת מים[11], ובשנת 1955 נחנך במקום אגם עם קיבולת של 200,000 קוב[12]. בשנת 1965 נערכה חפירה ארכאולוגית בתחומי הקיבוץ, והתגלה מסגד מלבני קדום מהתקופה האומיית[13].
בעת הקמת שדה בוקר, הרחיק הממשל הצבאי על ערביי ישראל את שבטי הבדואים מהאזור[14][15]. המצב הביטחוני הרעוע באזור נתן אותותיו גם בחברי הקבוצה. בספטמבר 1952 נרצחה ברברה פרופר, חברת גרעין המייסדים, בעת שרעתה עדר עיזים[16] שלטענת הרוצח הוחרם ממנו על ידי צה"ל[17][18]. באוקטובר 1952, שלושים ימים לאחר הרצח, ניטע במקום העץ הראשון.[19] בדצמבר 1952 נרצח יוסף יאירי בירי ממארב בדרך לשדה בוקר[20]. עקב כך הגיעה למקום מחלקה מהנח"ל, בת כ־60 חיילים, אשר הגדילו באופן משמעותי את מספר החברים. בשנת 1954 הגיעה לחווה מחלקה נוספת של הנח"ל. לאחר תום שירות החיילים בה חיפשו חברי הקבוצה בני גרעין מתנועה לא מפלגתית אשר יסכימו להישאר במקום גם לאחר שירותם הצבאי. בהמשך הגיע למקום גרעין של תנועת "הצופים", אשר הביא לפיתוח ענפים חדשים במשק: הקמת מוסך, מסגריה, נגריה ונטיעת מטע אפרסקים. באוקטובר 1955 החליטו חברי הקבוצה כי שדה בוקר יהיה קיבוץ לא רק באורח חייו אלא גם באופן רשמי.
קיבוץ
לאחר ההכרה הרשמית בו כקיבוץ, הצטרפו אל שדה בוקר גרעינים של תנועת הצופים באופן סדיר, מה שהביא לגידול ולפיתוח משמעותיים. בשנת 1957 החלה בנייתם של מבני קבע במקום, ובשנת 1963 הצטרפה שדה בוקר לאיחוד הקבוצות והקיבוצים.
מגורי בן-גוריון
בשנת 1953 התיישבו דוד בן-גוריון ורעייתו פולה בשדה בוקר, לאחר התפטרותו הראשונה מראשות הממשלה, דבר שהביא למשק הכרה ופרסום רב. בשנותיו האחרונות חי בצריף שנקרא על שמו בקיבוץ.
בשנת 1963 יזם בן-גוריון הקמת מדרשה כ-3 ק"מ דרומית לקיבוץ. המדרשה, המכונה "מדרשת בן-גוריון", כוללת מספר גופים: המכון לחקר המדבר (שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון), המכון למורשת בן-גוריון, בית ספר שדה ובית ספר תיכון סביבתי בתנאי פנימייה. קבריהם של פולה ודוד בן-גוריון נמצאים בקרבת מקום, סמוך לנחל צין.
במאה ה-21
שדה בוקר נכלל בקבוצה קטנה של קיבוצים אשר עדיין שומרים על אורחות חייהם הקיבוציים המסורתיים. אוכלוסיית הקיבוץ בתחילת המאה ה-21 מונה כ-450 תושבים מתוכם כ-190 חברי קיבוץ ולראשונה מאז הקמתו 24 מתוכם התקבלו לחברות במהלך שנת 2021 כ"חברים חדשים" בעצמאות כלכלית. מתוך מהלך גדול ושנמשך שנים לא מעטות, במטרה להגדיל ולהצעיר את הקיבוץ.
המשק משתרע על שטח של כ-1,300 דונם וכולל ענפים שונים של חקלאות ותעשייה: מפעל לסרטי דבק, מטעים, לול, שלחין ועוד. בקיבוץ גם פנסיון לכלבים וחתולים, יקב המייצר יין מענבים הגדלים בכרמי הקיבוץ. צריף בן-גוריון הנמצא בקיבוץ מהווה אתר תיירותי, המושך אליו מבקרים רבים. הצריף מנוהל על ידי המכון למורשת בן-גוריון.
אקלים
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שדה בוקר |
אתר האינטרנט הרשמי של שדה בוקר- שדה בוקר, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- שדה בוקר, באתר מועצה אזורית רמת הנגב
- דוד בן-גוריון בשדה בוקר, תצלום באתר חינוך של הספרייה הלאומית
- שדה בוקר, באתר החברה להגנת הטבע
- שנה לשדה בוקר, על המשמר, 26 במאי 1953
- שלמה גבעון, משקו של "הזקן" חוגג עשור, מעריב, 31 במאי 1962
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית מצולמת על חדר האוכל בקיבוץ, באתר 'חלון אחורי', 19 בדצמבר 2015
שדה בוקר חוגגת שנה להקמתה,יוני 1953, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ אודות הקיבוץ, באתר הקיבוץ
- ^ מוקם יישוב בהר הנגב, מעריב, 14 במאי 1952
- ^ אליהו סלונים, שדה בוקר - יישוב רועים ראשון, דבר, 29 במאי 1952
- ^ חוה לגידול בקר, חרות, 16 במאי 1952
- ^ אורחים עליך שדה בוקר, מעריב, 25 ביוני 1952
- ^ ביכורי הלול משדה בוקר, דבר, 29 באוגוסט 1952
- ^ ה. בן עדי, לא קיבוץ, לא מושב, אלא אורח חיים, מעריב, 13 באוקטובר 1952
- ^ כבשים מתורכיה, הצופה, 30 בינואר 1953
- ^ סכר נסיוני הוקם בשדה בוקר, דבר, 1 בדצמבר 1952
- ^ מסתיימת התקנת האגם המלאכותי, על המשמר, 28 בספטמבר 1955
- ^ אתר הסקר הארכאולוגי של ישראל, רשות העתיקות
- ^ החל משפט הבדואי הנאשם ברצח, הצופה, 13 ביולי 1955
- ^ יחסי שדה-בוקר עם הבדואים בסביבתה, אתר שדה בוקר
- ^ ברכה פרופר הובאה לקבורות בירושלים, על המשמר, 25 בספטמבר 1952
- ^ מתחיל משפט רצח הנערה משדה בוקר, מעריב, 11 ביולי 1955
מאסר עולם לרוצחה של ב. פרופר, חרות, 13 באוקטובר 1955 - ^ נורית גוברין, היא נפלה בשדות, עיונים בתקומת ישראל 8, כרך 8, (1998) עמ' 527-531
- ^ עץ ראשון בשדה בוקר, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
- ^ יהודי נורה מהמארב ונהרג בנגב, הצופה, 21 בדצמבר 1952
יוסף (במבי) יאירי, דבר, 29 בדצמבר 1952
| ||||||||||||||||
