שירת הלויים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. הלויים היו מצווים לשורר בזמן הקרבת הקרבנות וניסוך היין.

בזמן הקרבת קורבן התמיד היו מצווים הלויים לשורר שיר מיוחד, אשר נתקן לכל אחד מימי השבוע. בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד לאותו יום.

מקור המצווה

בתלמוד הובאו מקורות רבים למצוות שירה, להלכה הובא ברמב"ם מקורו של רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה, שנאמר בשם ה' אלהיו, איזהו שירות שבשם הוי אומר: זה שירה.

שירה בפה או בכלי

בתלמוד[1] נחלקו תנאים מהי עיקר מצוות השירה. דעת רבי יוסי בר יהודה שעיקר שירה בכלי, ואילו לדעת חכמים עיקר שירה בפה,

השירה בשבת

לדעת רבי יוסי כיון שעיקר מצוות השירה היא בכלי, לכך דוחה שירת הלויים את השבת והותר אף בשבת לשורר בכלי, אך לדעת חכמים מאחר שאין עיקר השירה אלא בפה, נאסר בשבת לשורר בכלי שיר, והשירה נעשתה בפה בלבד.

זהות המשוררים

בדור של חורבן בית שני, העיד התנא ר' חנינא בן אנטיגנוס על בני משפחות מאמאוס בשם "בית הפגרים" ו"בית צפריה", שליוו בכלי נגינה את שירת הלויים, אף שהן עצמן נמנו עם הלויים: "מכירן הייתי ולויים היו"[2]

הממונה על השירה

המשנה במסכת שקלים מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש והוגרס בן לוי נכלל ברשימה בתפקיד האחראי על שירת הלויים:

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה, על הקנין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל (כלי נגינה); הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.

משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'
להוגרס בן לוי הייתה טכניקה מיוחדת של הכנסת האגודל לפיו להוציא קולות מיוחדים מגרונו ומסופר עליו: "כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין, עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם" (מסכת יומא, דף ל"ח, עמוד ב').

המשנה במסכת יומא מזכירה אותו לגנאי מאחר שלא הסכים ללמד את הטכניקה של שירתו לאחרים: "ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב" (משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה י"א).

שירה על היין

אמרו בתלמוד: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר: ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים, אם אנשים משמח, אלהים במה משמח, מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין.

כלי שיר

בחמישה כלים היו משתמשים כדי ללוות את השירה: כינור, נבל, חליל, צלצל, חצוצרה. חמישה כלים אלו אינם דבר מחייב, וניתן להוסיף עליהם כלים נוספים.

עבודות הטעונות שירה

מלבד השירה על הקרבנות, היו הלויים משוררים במקרים נוספים:

  • בזמן הקרבת קרבן פסח - היו הלויים שרים את ההלל. ואף שאין אומרים שירה אלא על היין, כתבו בראשונים שדווקא בהקרבת קרבן נאמר דין זה.[3]
  • בזמן הבאת ביכורים - היו הלויים שרים את מזמור ל' בתהילים: "מזמור שיר חנוכת הבית".
  • בזמן ניסוך המים (שמחת בית השואבה)- בחד הסוכות בכל יום מימי החג היו משוררים בזמן שניסכו את המים על גבי המזבח.

מקום אמירת השירה

שירת הלויים הייתה נעשית על גבי דוכן שנקרא 'דוכן הלוויים' אשר היה בנוי משלוש מדרגות עליהם עמדו הלויים בעת ששרו השיר של אותו היום.

הדוכן היה ממוקם בין עזרת ישראל (העזרה) לעזרת הכוהנים, ופנה לכיוון מערב, אל עבר המזבח וההיכל עצמו.

מספר הלויים ששרו

לא היה מספר קבוע ללויים שהיו צריכים לשיר, אם זאת נאמר במשנה נאמר שלעולם אין לפחות מ12 לויים, אך למעלה מזה לא הייתה הגבלה.

השיר ששרו

לכל יום מימות השבוע היה מזמור אחר. וכן בחגים ומועדים היה שיר שהיה מתאים לאותו הזמן.

רשימת המזמורים לימי השבוע מופיעה במשנה (מסכת תמיד ז, ד):

השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש:
ביום הראשון היו אומרין "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים, כ"ד)
בשני היו אומרין "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהילים, מ"ח)
בשלישי היו אומרין "אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהילים, פ"ב)
ברביעי היו אומרין "אֵל נְקָמוֹת ה'" (תהילים, צ"ד)
בחמישי היו אומרין "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" (תהילים, פ"א)
בשישי היו אומרין "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהילים, צ"ג)
בשבת היו אומרין "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהילים, צ"ב), מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

שיר של יום

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיר של יום

כזכר לאותו שיר שהיה מושר על הקרבנות, תיקנו חז"ל לומר כל יום בסיום תפילת השחר (אשר נתקנה כנגד קורבן תמיד של שחר) את אותו שיר שהיו הלויים משוררים בבית המקדש.

קלקול בשיר

לשכות כלי השיר

לצורך אחסון כלי השיר, היו בבית המקדש שתי לשכות שהכניסה אליהן הייתה מעזרת נשים ונקראו 'לשכות כלי שיר'. לשכות אלו שימשו כמחסן כלי הנגינה של הלויים. הלשכות עצמן לא היו בעזרת נשים אלא במחילה מתחת לרצפת עזרת ישראל, אך הפתחים שבהם נכנסו ללשכות אלו היו בעזרת נשים, משני צדי המדרגות העולות לשער ניקנור. מידותיהם של הלשכות אינן ידועות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רבי יצחק (רבה של טרעבוולא), שירי הלוים, לובלין תל"ז. נדפס פעם שנית מצורף לשירת שמואל, בני ברק תשס"ג, עם תיקונים, ציונים והערות.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין
  1. מסכת סוכה, דף נ', עמוד ב'
  2. תוספתא ערכין, פרק א' הלכה ט"ו.
  3. פירוש התוספות מסכת פסחים, דף ס"ד, עמוד א' ד"ה קראו את ההלל