שמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמים בשעת צהריים
שמיים בשעת זריחה
שמיים מעוננים
שמיים סוערים

השָׁמַיִם מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט למעלה. כשמשתמשים במושג שמים בהקשר של כדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשם אטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה.

צבע השמים

צבע השמים ביום (ללא עננות) הוא תוצאה של פיזור קרינת השמש מהחלקיקים המרכיבים את האטמוספירה. פיזור זה, הנקרא פיזור ריילי, נעשה משמעותי ככל שאורך הגל של הקרינה קצר יותר. לכן, אם לדוגמה מסתכלים לנקודה בשמים, המרוחקת ממיקום השמש (למשל בכיוון הנגדי לשמש), קרני האור צריכות לעבור פיזור בזווית גדולה על מנת להגיע לצופה. ההסתברות לפיזור כזה (או באופן יותר מדויק חתך הפעולה לפיזור) גדלה ככל שאורך גל קצר יותר (כלומר עבור קרניים הנוטות לצבע הכחול), וזוהי הסיבה שהשמים נראים כחולים. לעומת זאת, בשעת שקיעה, האור הכחול מתפזר לחלוטין ולכן כאשר הצופה מביט לכיוון השמש, קרני האור המגיעות אליו הן דווקא הקרניים שאינן מתפזרות (או כאלו שעוברות מספר מועט של פיזורים בזווית קטנה). הללו בעלות אורך גל ארוך יותר, ולכן צבע השקיעה כתום צהבהב.[1]

צבע שמים מזוהמים

שמי הלילה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שמי הלילה

שמי הלילה הם מראה השמים מכדור הארץ בלילה, כשהם אפלים וזרועים בגרמי שמים: כוכבים, כוכבי לכת, אסטרואידים, הירח ועוד.

מקורות אור טבעיים בשמי הלילה הם הירח, הכוכבים וזוהר השמים, שאורם משתנה בהתאם לזמן ולמיקום. באזור הקטבים נראה גם זוהר הקוטב.

העניין בשמי הלילה קיים עוד מהעת העתיקה, שבה מראה שמי הלילה שימש חקלאים לקביעת מועד הזריעה. תרבויות רבות ראו קבוצות כוכבים בשמי הלילה, ואלה שימשו בסיס לסיפורי עם ומיתולוגיות.

העיסוק המדעי בעצמים הנראים בשמי הלילה נמצא במרכזה של אסטרונומיה תצפיתית (אנ'). גם העיסוק באסטרולוגיה מתבסס על מיקומם של גרמי השמים.

טעם לקריאת "שמים" לרקיע

  • הפרשן רבי עובדיה ספורנו בביאורו לתורה מסביר את סיבת קריאת שם שמים לרקיע, כי מילת שָׁם פעמים יורה על ריחוק מכל צד, וזו לשונו (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ. אֵת הַשָּׁמַיִם – הנה מלת "שָׁם" תורה על מקום רחוק. וכל סימן הרבים עם קדימת פתח מלעיל יורה על שניים שוים. ובכן מלת "שָׁמַיִם" תורה על עצם רחוק ביחס אלינו בשני מרחקים שווים מכל צד. וזה לא יקרה, זולתי בגלגל סובב בתכלית העיגול. אמר אם כן שברא אותו העצם, אשר הוא עתה רחוק ממנו מכל צד בשני מרחקים שווים, והוא הגלגל.[2]
  • רש"י מציין שלושה טעמים על (בראשית א, ח) "וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם" - "שא מים, שם מים, אש ומים שערבן זה בזה ועשה מהם שמים (ס"א שמים שם מים ד"א אש ומים)."

למה השמים לא נופלים לפי המיתולוגיה היוונית

לאחר שקרונוס הרג את אורנוס וזרק את השאריות שלו לים, לא הייתה דרך שבהם השמים לא יפלו על האדמה, בזמן שהאלים מנצחים במלחמה נגד הטיטאנים. זאוס מציב את אטלס בצוק הכי גבוה במזרח כדי להחזיק את השמים כעונש על כך שעזר לקרונוס.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי כדור הארץ. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0