שען

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שען בישראל
זכוכית מגדלת של שענים
שען בעבודתו (סביבות שנת 1900)

שען הוא אומן מומחה לתיקון ובניית שעונים מכניים. כיום, כאשר רוב השעונים מיוצרים ביצור תעשייתי מדובר במקצוע הולך ונעלם, במיוחד בתחום הייצור.

השעון המכני מורכב מעשרות גלגלי שיניים וקפיצים זעירים. על מנת שהשעון יתפקד בדיוק לאורך זמן על הגלגלים לנוע בתיאום מושלם. לפיכך, כדי לטפל בגלגלי השיניים, עונד השען על עינו זכוכית מגדלת ייחודית, ומטפל בגלגלי השיניים באמצעות מלקטת (פינצטה) ומברגים זעירים ייחודיים. עבודתו דורשת ריכוז, סדר והקפדה רבה על הפרטים.

השענות נחשבה מתקופת הרנסאנס (המאה ה-15) ועד ראשית המאה ה-20 למקצוע מתוחכם, הדורש תשומת לב רבה לפרטים, יצירתיות ויכולת טכנית ברמה הגבוהה ביותר. ניתן להשוות את תדמית המקצוע דאז לתכנות מחשבים במחצית השנייה של המאה ה-20. שענים ידועים נדדו בין ערי העולם, בנו שעונים על מגדלים מרכזיים וזכו לכבוד ולתהילה. למשל השען שבנה את השעון האסטרונומי בפראג, הצרפתי אברהם לואי בראגה, האחים רושט השווייצרים או ר' משה שפירא, שהתקין את השעונים בבית הכנסת זהרי חמה בירושלים. שענים אלה התחרו זה בזה ביצירתיות ובתחכום על ידי הוספת בובות מכניות או הוספת חוגות מדידה (למשל - תצוגה אסטרונומית של מצב כוכבים שונים וכדומה). בתי-מלוכה הזמינו שעונים מיוחדים משובצי יהלומים או בנויים באופן מיוחד, במאה ה-19 נפוצה אופנה החושפת את מנגנון השעון ומפארת את עבודתו של השען. מאידך טרחו שענים על המצאת שעונים קלים ונוחים לאדם הפשוט. כך הומצאו שעון הכיס ושעון היד.

נוסף על השימוש בשעונים למדידת הזמן, נעשה שימוש בכרונומטר (שעון בעל דיוק רב) לצורכי ניווט ימי, לאחר שכרונומטר מדויק מספיק פותח על ידי בונה השעונים האנגלי ג'ון הריסון.

לאחר שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר ייצור שעונים עבר לייצור תעשייתי ובמיוחד לאחר שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר עלות הייצור של שעונים הוזלה מאד ונכנסו שעונים דיגיטליים זולים יחסית, הפכו ייצור שעונים מכניים באופן ידני ותיקון שעונים לבלתי כדאיים כלכלית. כתוצאה מכך שענים רבים הפסיקו לייצר שעונים מחוסר ביקוש ומגמות ללימוד שענות נסגרו.

פעילות תיקון שעונים נעשית בימינו במעבדות משוכללות של מותגי השעונים המובילים. מעבדות אלה מצוידות בציוד ייעודי לשעוני המותג.

בתרבות

  • אנלוגיית השען במאות ה-18 וה-19 היה נפוץ הדימוי של העולם ושל גוף האדם לשעון ושל ה' לשען. כיוון שהשעון היה המערכת המורכבת והמתוחכמת ביותר שבנמצא, עצם קיומן של מערכות כה מורכבות מעיד על קיום הקל. (ר' Watchmaker analogy)..

ראו גם

קישורים חיצוניים