שתיית יין בפורים
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב' |
שתיית יין בפורים הוא מנהג הלכתי שמקורו בתלמוד לפיו יש חיוב להשתכר ביום פורים.
סוג השכרות ודיני שתיין היין נמצא במחלוקת. בתלמוד נאמר לשתות לשוכרה עד שלא ידע אדם להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", אך כבר בראשונים נכתבו פרשניות אחרות, שלא כולן מחייבות להשתכר.
מקור הדין
מקור הדין הוא בתלמוד הבבלי במסכת מגילה, בהקשר הדיון בתלמוד על סעודת פורים:
מדברי התוספות שם נראה שרבא מכוון אל המנהג (שמקורו בתלמוד ירושלמי) לומר אחר קריאת המגילה "ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכור לטוב". בסמוך לדברי רבא מביאה הגמרא מעשה שהתרחש ביום פורים:
חובת השתייה
מפרשים רבים התקשו לקבל כצורתה את חובת השתייה בפורים כחובת השתכרות, בין היתר בשל התפיסה כי השכרות מביאה לקלות דעת ולהוללות, תפיסה שניתן לה ביטוי אף בדברי חז"ל עצמם במספר מקומות.[1]
סיבה נוספת למחלוקת, היא גרסת התלמוד - האם את האמירה "חייב איניש לבסומי" אמר רבא או רבה (אם רבה אמר, הרי מהסיפור מוכח שחזר בו מהוראתו). בהתאם לכך נאמרו פירושים רבים בראשונים על מנת לסייג את מאמרו של רבא ולהסבירם בדרך שונה, לעיתים אף על ידי הוצאת דבריו מפשוטם. חלקם אף הוסיפו כי שתייה מופרזת בפורים היא עבירה ואסור לנהוג כך.
רבינו אפרים מקלעת חמאד תלמיד הרי"ף סבור שדברי רבא נדחו להלכה בתלמוד ולכן אין כלל מצווה לשתות יין בפורים,[2] הרב חזקיה די סילוה (ה"פרי חדש") בתחילה חולק על רבינו אפרים ולומד הפוך ממנו את הסוגיה ולבסוף בשל "קלקול הדורות" אימץ את גישתו.[3]
הרמב"ם היה ככל הנראה הראשון שעסק בביאור המאמר, והציע לו פירוש ייחודי בהלכותיו.
"כיצד חובת סעודת הפורים? שיאכל בשר, ויתקן סעודה נאה, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו."
הרמב"ם אפוא מפרש בצורה זו את השיעור שנתן רבא "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", על ידי שיירדם מתוך השכרות שוב לא ידע (מתוך שנתו) בין ארור המן לברוך מרדכי.[4] היו שהבינו מהרמב"ם (בעקבות אמרות נגד שכרות במורה הנבוכים ובהלכות יום טוב), שכוונתו היא לשתות מעט, והאדם ירגיש מעט כבדות ועייפות בעקבות כך, מטרת השתייה בעיקרה היא להוסיף מעט שמחה (להלכה נוהגים כך רבים מהעדה התימנית, וכך פירש הרב קאפח).
רבי אהרון הכהן מלוניל הוסיף לאסור את השכרות בתכלית האיסור: ”שחייב אדם לבסומי בפורים, לא שישתכר, שהשכרות היא איסור גמור, ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט, כדי שירבה לשמוח” (ארחות חיים, הלכות פורים, אות לח) מתוך תפיסה זו פירש הארחות חיים את דברי הגמרא המחייבת שתיית יין בפורים שלא כפשוטם, אולי תוך הבנה שהדברים נאמרו בדרך גוזמא. לדבריו, אין חובה להשתכר, ורק ישתה "יותר מלימודו (מהרגלו) מעט".
שילוב של שתי השיטות האמורות ניתן למצוא בדברי הרמ"א שפסק ש"ישתה יין יותר מלימודו מעט, ויישן, ומתוך שישן לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". הרמ"א הסיף: "ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים".[5] שיטה זו התקבלה על רבים מהאחרונים שאף ביססו אותה, והצביעו על כך שבגמרא לא נאמר שחייב להשתכר ("למרוי" בארמית) אלא להתבסם, ודי בכך ששותה מעט יותר מהרגלו בשאר ימות השנה כדאי להגיע למצב זה.[6]
חלק מהראשונים הבינו כי סיפור המעשה בתלמוד על רבה ורבי זירא נועד כדי לחזור מאמירתו של רבא שאדם חייב להשתכר בצורה מוחלטת בפורים, ולקבוע שאין הלכה כדבריו. הר"ן[7] ורבי מנחם המאירי הלכו בדרך זו וכפועל יוצא מכך יצא בצורה נחרצת נגד ההשתכרות.
חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו.
עם זאת, רוב הפוסקים סוברים שדברי רבא עומדים במקומם וחובה לשתות בפורים לשכרה.[8] כך ניתן ללמוד גם מדברי הרי"ף שהביא את הוראת רבא על חובת ההשתכרות, אך לא את סיפור המעשה עם רבי זירא. ואכן חלק מהמפרשים פירשו מעשה זה שלא כפשוטו, בדרך משל או גוזמה. כך לדוגמה רבי אברהם בן הרמב"ם רואה מעשה זה כדוגמה לכך שלעיתים "דיברו חכמים בלשון הבאי".[9] לדבריו רבה לא באמת שחט את רבי זירא, אלא "שהכהו ופצע בו חבורה גדולה שקרוב למיתה", ורבה "החיה" אותו מחוליו על ידי תפילתו.[10] בצורה דומה מפרש גם המהרש"א, שמה שאמרו "שחטיה" הוא לאו דווקא, אלא שכפהו לשתות יותר מדי, עד שחלה ונטה למות, ואז התפלל עליו שיחלים.[11] פירוש נוסף מציע היעב"ץ, לדבריו, רבה ראה שהנוכחים היו שמחים יותר מדי וקרובים להוללות, ולפיכך כדי להכניס בהם מעט כובד ראש השתמש באחיזת עיניים והציג כאילו שחט את רבי זירא. רבי זירא עצמו נבהל במיוחד מהקורה סביבו "וכמעט שמת לבו בקרבו", ורבה התפלל עליו שישוב לבריאותו.[12]
פירושים נוספים
מלבד שיטות אלו נאמרו מספר הסברים, חלקם בדרך הדרש, לביאור דרך שתיית היין בפורים:
- בשם רבי אברהם אב"ד מנרבונא מפרשים,[13] שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם אחת ברוך מרדכי ופעם אחת ארור המן, פעם אחת ברוכה אסתר, ופעם אחת ארורה זרש, ומי שהוא שתוי קצת ואינו ביישוב הדעת כל כך עלול להתבלבל ולהחליף בין החרוזים. הסבר זה הביא גם החתם סופר שהוסיף שפיוט כזה אכן נדפס בסידור רומניה דפוס ונציה.[14]
- פירוש נוסף שהובא בדברי הראשונים[15] הראה שהגימטריה של המלים "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" היא שווה (502), וצריך להשתכר עד שלא ידע לחשב גימטריה זאת.[16]
- פירוש נוסף כתב רבי מנחם עזריה מפאנו בספרו אלפסי זוטא: עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, "פירוש שלא יבחין באזניו אם אומרים זה או זה, והם מלות קרובות להמון חוגג".[17]
למרות כל האמור, מדברי ראשונים ופוסקים רבים ניתן ללמוד שהבינו את ההוראה כפשטה ולדבריהם חובת ההשתכרות בפורים היא אכן מוחלטת, עד שלא יכיר בין ארור המן לברוך מרדכי. אף השולחן ערוך[18] הביא את דברי המאמר כצורתו, ומזה נראה שפוסק להלכה כפשט המאמר.
רבי משה בן מכיר פוסק אף הוא כפשט המאמר, ומפרט:
ובענין היין אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולרוב הפוסקים הדברים כפשטן... והאמת הוא כפשוטו שצריך ששכלו יתבלבל כל כך עד שלא ידע לכוין אם יאמרו ברוך לארור שיאמר אינו ברוך אלא ארור, וכן בהיפך שכנגדו.
— סדר היום סדר פורים דף רמ
פרטי הדין
זמן השתייה
לדעת רוב הראשונים מצוות סעודת פורים חלה רק ביום, וכך גם השתייה בפורים שהיא חלק מדיני הסעודה.[19] עם זאת, דעת ראבי"ה שאף שהמצווה העיקרית של סעודת פורים היא ביום, יש לקיימה גם בליל פורים.[20] אף הרמ"א פסק שבליל פורים ישמח וירבה קצת בסעודה.[21] לפי דבריהם ייתכן שיש עניין לשתות יין אף בליל פורים. מקור למנהג לשתות אף בלילה ניתן למצוא בפיוט הפארודי "ליל שיכורים" המובא באחד מכתבי היד של מחזור ויטרי ובמהדורתו המודפסת. הפיוט, שנועד לשילוב בתפילת ערבית של פורים, פותח במילים: "ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה... בליל זה ישכרו כל יצורים".
סוג השתייה
בשאלה אם צריך להשתכר דווקא מיין, או יכול לשתות אף שאר משקאות משכרים נחלקו הפוסקים. יש שכתבו שמסתימת דברי התלמוד נראה שהעיקר הוא שיתבסם וישמח בסעודת פורים ולפיכך יכול לעשות זאת בכל משקה משכר. אך רש"י בפירושו לתלמוד[22] כתב שצריך לעשות זאת על ידי יין (אף שניתן לומר שרש"י דיבר על המצב הרגיל בזמנם, שהשתכרו מיין), וכך כתבו אחרונים רבים, והביאו בשם האר"י שיש עניין לשתות יין דווקא על פי הקבלה.[דרוש מקור]
נשים
אף שבתלמוד נאמר החיוב בלשון סתמית, הכוללת בדרך כלל גברים ונשים כאחד, המנהג שהנשים אינן משתכרות בפורים, ולעיתים שותות רק מעט יין. יש שתלו זאת בדברי התלמוד האומר כי אין ראוי לאישה לשתות הרבה יין וכי היא מתגנה בשתייתו.[23][24]
קישורים חיצוניים
- מצוות שתייה בפורים - באתר ויקיסוגיה.
- חייב אדם לבסומי, בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשט"ו, עמ' 155–156, באתר היברובוקס
- חייב איניש לבסומי - חובת השכרות בפורים, בית המדרש גבעת אסף
- שתיית יין בפורים, דין - בית המדרש המרכזי שעל ידי מכון ירושלים לדיינות
- הרב בנימין זלצמן, חייב איניש לבסומי, באתר ישיבה
- יין לנשים בפורים, באתר ישיבה
- רבנים נגד שכרות בפורים: אין היתר לשתייה מופרזת, באתר ynet 12 בפברואר 2013
- מידע על שתיית יין בפורים בקטלוג הספרייה הלאומית
- שתיית יין בפורים בספר המסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע' עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ז' עמוד א'. ועוד.
- ^ דבריו הובאו בספר המאור מגילה דף ג' עמוד ב' הביאם בבית יוסף.
- ^ פרי חדש, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב.
- ^ ביטוי ליחסו של הרמב"ם לשכרות ניתן לראות בספרו יד החזקה (הלכות דעות ה, ג): "כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו, וכל המשתכר הרי הוא חוטא ומגונה, ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עם הארץ הרי זה חילול השם".
- ^ המפה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב'.
- ^ הבחנה בין רמות שונות של שכרות מפורטת בהלכה בעניינים אחרים. בגמרא (עירובין סד, א) נפסק שהשתוי שהתפלל, תפילתו תפילה בדיעבד, אולם השיכור שהתפלל תפילתו תועבה. החילוק בין השתוי לשיכור מפורט בגמרא: "שתוי - כל שיכול לדבר לפני המלך. שיכור - כל שאינו יכול לדבר לפני המלך". מלבד שני מצבים אלו קיימת רמה שלישית של שכרות הקרויה "שכרותו של לוט". מי שהגיע לדרגה זו, דינו כדין שוטה לכל דבר - דיבורו אינו דיבור, ומעשיו אינם מעשים, והוא פטור מן המצוות (משנה ברורה, סימן צ"ט, סעיף קטן י"א)
- ^ ר"ן על הרי"ף בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'.
- ^ דעת הרי"ף, הרא"ש ועוד.
- ^ ראו מסכת חולין דף צ', עמוד ב'.
- ^ רבי אברהם בן הרמב"ם, מאמר על דרשות חז"ל
- ^ מהרש"א, חידושי אגדות, מגילה ז, ב
- ^ הגהות היעב"ץ מגילה, ז, ב
- ^ ספר האשכול מהדורת אוירבך, חלק ב עמ' 27. חלק זה אינו מופיע במהדורת שלום אלבק.
- ^ חידושי חתם סופר, מגילה, ז, ב
- ^ אבודרהם, הלכות פורים; האגודה, מגילה פרק א' סימן י; מנהגי מהרי"ל, הלכות פורים סימן י.
- ^ פירוש זה הובא להלכה במגן אברהם, סימן תרצה, ס"ק ג', ועוד.
- ^ הובא בברכי יוסף סימן תרצה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ב'.
- ^ בדברי הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ד) הדבר מפורש גם כלפי מצוות השתייה: השמחה והמשתה אין עושים אותו אלא ביום י"ד, ואם הקדימו לא יצאו.
- ^ הובא במרדכי, מגילה, סימן תשפז, ובבית יוסף, אורח חיים סימן תרצה.
- ^ המפה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף א'
- ^ רש"י על תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב', דיבור המתחיל "לאבסומי".
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ה עמוד א'.
- ^ הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה, פורים, עמוד קעו.
| פורים | ||
|---|---|---|
| מצוות החג | מקרא מגילה • מתנות לאביונים • משלוח מנות • סעודת פורים • שתיית יין בפורים | |
| מנהגים | משנכנס אדר מרבין בשמחה • אוזן המן • רעשן • התחפשות | |
| מגילת אסתר | אחשוורוש • ושתי • המן • עשרת בני המן • זרש • בגתן ותרש • מרדכי היהודי • אסתר • חרבונה • התך • הגי • כרשנא • שתר • אדמתא • תרשיש (מגילת אסתר) • מרס (אישיות מהתנ"ך) • מרסנא • ממוכן • זתר • כרכס • בזתא • אבגתא • תוספות למגילת אסתר • תרגומי מגילת אסתר לארמית | |
| תפילות ופיוטים | על הניסים • למנצח על אילת השחר • אשר הניא • ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר • ככלות ייני • ויאהב אומן ("קרובץ לפורים") • מי כמוך ואין כמוך • קוראי מגילה • שירים ופיוטים לפורים | |
| שונות | פרשת זכור • מצוות זכירת מעשי עמלק • מחיית זכר עמלק • תענית אסתר • סעודת אסתר • זכר למחצית השקל • מסכת מגילה • פורים קטן • פורים שני • שושן פורים • פורים משולש • עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון • בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר • עשרה בטלנים • קבר מרדכי ואסתר | |
| שמחת פורים | פורים שפיל • פורים רב • ליל שיכורים • פרודיות לפורים | |
