תוכנית שליפן
תוכנית שליפן (בגרמנית: Schlieffen-Plan) הייתה התוכנית האסטרטגית של המטה הכללי הגרמני לניצחון מהיר בחזית המערבית נגד צרפת על מנת להימנע ממלחמה בשתי חזיתות נגד צרפת ורוסיה בחזית המזרחית, במלחמה שעשויה הייתה לפרוץ בתחילת המאה ה-20. התוכנית קרויה על שם הוגה ומתכננה - אלפרד פון שליפן.
רקע
בין השנים 1870-1871 נערכה מלחמת צרפת–פרוסיה שהסתיימה בניצחון פרוסיה. כתוצאה, הושלם למעשה איחוד פרוסיה והנסיכויות ונוצרה האימפריה הגרמנית.
הצרפתים מנגד, הובסו באופן מפתיע, ואיבדו את חבלי הארץ של אלזס ולורן שעברו לידי הגרמנים.
כתוצאה מן התבוסה המרה שחוו הצרפתים, החלו במטכ"ל הצרפתי להגות ולתכנן תוכניות שונות למלחמה נוספת עם גרמניה. עם תוכניות אלו ניתן למנות את תוכניות 14, 15 ו-17 של המטכ"ל הצרפתי.
כל תוכניות המטכ"ל הצרפתי יצאו מנקודת הנחה שפלישה גרמנית, אם תבוא, לא תעבור דרך שטח בלגיה, מחשש לפגיעה בנייטרליות של ארצות השפלה. כתוצאה מהנחת יסוד זו, תכננו הצרפתים לבנות קו מצודות וביצורים חזק לאורך הגבול עם גרמניה. הם הניחו, שהגרמנים יספגו אבדות כבדות אם ינסו לתקוף את קו הביצורים הצרפתי, ובכך יפתחו את הדרך להתקפת נגד צרפתית צפונה לשטח גרמניה.
הגרמנים מן העבר השני, עסקו גם הם בהכנת תוכניות משלהם.
בתחילה, חשבו הגרמנים כי צרפת היא אויבתם הפוטנציאלית היחידה. אולם, בשנת 1888 עבר השלטון הגרמני, מידיו של הקנצלר ביסמרק לידיו של הקייזר החדש וילהלם השני. וילהלם פתח במשא ומתן לכריתת ברית דיפלומטית עם בריטניה. אך למרות מספר רב של ניסיונות חוזרים להשגת הסכמה, נכשל המשא ומתן.
על פי הסכמי לונדון (הראשון והשני), היו מחויבות המעצמות האירופאיות כולן לשמור על ריבונותה ונייטרליותה של בלגיה. דבר זה גרר את הגרמנים להניח כי במקרה של פלישה גרמנית לבלגיה, ייתכן שהבריטים יעמדו במילתם, ואכן יסייעו לבלגיה על ידי כניסה למלחמה. לכן, נכללה בריטניה תמיד ברשימת האויבים הפוטנציאליים בתוכניות המטכ"ל הגרמני.
עם זאת, עם הזמן, ניתק וילהלם גם את קשריו עם רוסיה. עובדה זו גרמה למטכ"ל הגרמני לתכנן תוכנית שתתחשב גם ברוסיה כאויב אפשרי מן המזרח.
בתקופה זו ועד מלחמת העולם הראשונה היה המטכ"ל הגרמני יציב במידה רבה ורק שלושה רמטכ"לים התחלפו בו. אחד מהם היה אלפרד פון שליפן, שכיהן במשך כ-15 שנה כרמטכ"ל הגרמני. במהלך כהונתו הגה ופיתח שליפן תוכנית מלחמה התקפית נגד צרפת. תוכנית זו תוכננה, נהגתה ושונתה על ידי שליפן לאורך כל כהונתו, ולימים נודעה כתוכנית שליפן.
התוכנית
לפי התוכנית נועד הצבא הגרמני להתמקד, בשלב הראשון של המלחמה, בהשגת ניצחון מהיר במערב במערכה נגד הצבא הצרפתי ובהכנעת צרפת, בטרם צבא האימפריה הרוסית יספיק להיערך למלחמה ולתקוף את פרוסיה המזרחית. לאחר כניעת צרפת יוכל הצבא הגרמני להפנות את כוחותיו מזרחה, ולהכניע את רוסיה. בדרך זו תוכל גרמניה להימנע מהסתבכות בלחימה בשתי חזיתות במקביל. התוכנית צפתה שתוך 39 ימים, פריז תיפול לידי הגרמנים. בבסיסה עמדה ההנחה, שגרמניה יכולה לפלוש לצרפת במהירות בטרם יושלם גיוס כוחות המילואים הצרפתים, להכריע את הצבא הצרפתי, ואז להעביר את כוחותיה לחזית המזרחית. התוכנית התבססה על הפערים ביכולת הגיוס וניוד הכוחות של שלוש המעצמות (גרמניה, צרפת ורוסיה) - כאשר רוסיה נחשבה לאיטית מבין השלוש (בשל גודלה הגאוגרפי והפיגור של רשת הרכבות שלה).
שליפן הציע לנצל את יתרונות הצבא הגרמני במהירות גיוס כוחות המילואים ובניודם באמצעות רכבות, כדי להסתער על צפון-מערב צרפת דרך ארצות השפלה, תוך התעלמות מהנייטרליות של לוקסמבורג ובלגיה, לאגף את הכוחות העיקריים של הצבא הצרפתי ולתקוף אותם מעורפם. הכוחות באגף הגרמני השמאלי (המזרחי), שהיו חלשים יחסית, נועדו לסגת במטרה למשוך את הכוח הצרפתי העיקרי להתקדם לתוך אלזס-לורן, בעוד הכוח הגרמני העיקרי, שרוכז באגף הימני (המערבי), נועד לכתר אותו מעורפו, ולכבוש את פריז. שליפן שאף להשיג הכרעה מהירה במערכה נגד צרפת, באמצעות איגוף כפול של הצבא הצרפתי והשמדתו מעורפו. חזרה על קרב קאנאי בקנה מידה ענק[1]. הוא לא ייחס חשיבות לכיבוש שטחים או מרכזי תעשייה, אלא קרא להתמקד בהשגת הכרעה מהירה של הצבא הצרפתי. לאחר כיבוש צרפת, הציע פון שליפן להעביר את המאמצים הגרמנים לחזית המזרחית.
מן ההתחלה, ייחס שליפן חשיבות גדולה לתנועת האיגוף הרחבה מצפון, אשר תוביל לכיתור פריס מן המערב ועם הזמן החל להקצות יותר ויותר חיילים לארמייה הראשונה - זו שאמורה הייתה להיות המערבית ביותר, או הימנית ביותר מנקודת ראות גרמנית. על כך מצוטט שליפן כאומר על ערש דווי - "חזקו את הכנף הימנית" ("Macht mir den rechten Flügel stark!").
שליפן עידכן בקביעות את פרטי תוכניתו, גם לאחר שפרש מהמטה הכללי ב-1905, אך יורשו הלמוט פון מולטקה (הצעיר) פגם בביצוע התוכנית ב-1914, בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כשהוא נמנע מלפלוש להולנד, ועל ידי כך החליש את האגף הימני הגרמני, ושמר על כוחות במזרח פרוסיה המאוימת. התנגדות צרפתית עקשנית תרמה אף היא לכישלון התוכנית ב-1914.
סיבה אחרת מונה ההיסטוריון הצבאי מרטין ון קרפלד. לטענתו, התוכנית נכשלה בגלל טעמים לוגיסטיים: השמדת קווי מסילות הברזל (אמצעי השינוע העיקרי בו השתמשו הגרמנים), כמו גם פקקי התנועה האדירים שנוצרו באזור בלגיה, הביאו לקריסת המבצע.
עם זאת, תוכנית משופרת של רעיונותיו של שליפן הוכיחה עצמה יעילה באותם שטחים, בכיבוש צרפת ב-1940 (מנשטיין סיכלשניט - Manstein's Sichelschnitt)
לקריאה נוספת
- יהודה ואלך, "תוכנית-שליפן", זמנים 3, אביב 1980 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- תוכנית שליפן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Rosinski, Herbert, The German Army, London, Hogarth, 1939
