תכלת

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:PropertyLink בשורה 348: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

צבע תכלת (או תכול) הוא צבע הנגזר מהצבע הכחול. הצבע נוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן והוא מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה. צבע זה נפוץ וקיים באופן טבעי במידה רבה, למשל כצבעם של השמים ושל הים.

צבע התכלת היה אחד הצבעים ששימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך.[1]

משמעות מושאלת

  • תכלת היא צבע נפוץ בפריטים המיועדים לתינוקות ממין זכר, לעומת ורוד לתינוקות ממין נקבה.[2]
  • צבע התכלת מקושר עם טוהר ושמימיות, וזאת משום שתכלת הוא צבע השמים, ומשמש כמשל למקום משכנם של ה' והמלאכים. ככתוב בתלמוד, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים - ים דומה לרקיע - הרקיע דומה לכיסא הכבוד וכיסא הכבוד דומה לאבן הספיר".[3]

ביהדות

יש המשערים כי הספיר המקראי הוא לפיס לזולי. היו הצעות לקרוא לה "תכולית", "אבן התכלת" ו"אבן כחל"

התכלת בתורה היא צמר שצבוע בצבע כחול[4], ירוק[5] או סגול[דרוש מקור: חוות יאיר] המופק מחילזון. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית - "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).

התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ("אינדיקו" על פי ספר הערוך) ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית. על פי השערתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הפקת התכלת מן החילזון הופסקה בעקבות הכיבוש הערבי של חופי ארץ ישראל בשנת 638, ולפי אחרים הופסקה השימוש בתכלת עקב גזירתו של הקיסר יוסטנטינוס ליחד את הצבע היקר לאנשי ממשל[6]. זאת, משום שהשימוש בה עדיין מוזכר בגמרא, והאיזכור על היעדרה מופיע לראשונה במדרש תנחומא המאוחר, שנחתם בשנת 750.

בהיעדר התכלת, נאלצו היהודים במשך דורות רבים, כאלף וחמש מאות שנה, להסתפק בחוטים לבנים לקיום מצוות ציצית. הניסיון הראשון לשחזר את התכלת נעשה בידי האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, בשנת ה'תרמ"ח. הוא זיהה את הדיונון (Sepia officinalis) כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו אלפי ציציות עבור חסידיו. היו כמה רבנים ידועים שתמכו כשיטתו, אך דעתו לא התקבלה על דעת רוב הרבנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, צבע זה נבדק בידי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בכמה מעבדות לכימיה, והסתבר שאין זה אלא צבע סינתטי בשם "כחול פרוסי", המתקבל מהרכבה כימית של ברזל עם חומר בשם potash בתוספת חומר אורגני מכל סוג המשמש כמקור לחנקן (המצוי בכל חומר אורגני) בחום הגבוה מ-900 מעלות צלסיוס, וכיון שהאדמו"ר אכן הוסיף לדם הדיונון ברזל ו-potash וחימם את שלושת החומרים ב"תבערה בוערת חוצה ופנימה כאשה של גיהנום"[7], נמצא שאין קשר בין החומר המופק לדיונון, שכן גם עירוב כל חומר אורגני אחר היה מביא לתוצאה דומה[8]. כיום הצביעה מתקיימת בבני ברק, ובתוצריה משתמשים בעיקר חסידי ראדזין וברסלב.

המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות[דרוש מקור] הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. הרב הרצוג בעבודת הדוקטור שלו, שנערכה באוניברסיטת לונדון ב-1913, סיכם את מסקנות המחקר, אך בסופו נטה ממנו והציע את הסגולית (Janthina), כמקור להפקת התכלת בישראל. הצעתו נשאה אופי תאורטי בלבד, ולא ידוע על ניסיון כל שהוא מצדו להפיק תכלת מחילזון זה. בשנת ה'תשמ"ח, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. כמה שנים מאוחר יותר, הוקמה על ידו, אגודת "פתיל תכלת", במטרה להפיץ את מצוות התכלת בעם ישראל ולספק פתילי תכלת לכל המבקש לקיים מצווה זו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. למשל במגילת אסתר: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה." (מגילת אסתר ח טו) ובירמיהו: "כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם." (ספר ירמיהו י ט)
  2. ייתכן ששורש ההבחנה הוא במצרים העתיקה, בה זוהה צבע התכלת עם השמיים, הנעלים והוורוד עם האדמה הנחותה באתר wilsonart
  3. תלמוד בבלי מסכת סוטה יז א.
  4. פשטות דברי רש"יספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ח "הרקיע המשחיר לעת ערב"
  5. מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב' רש"י דבור המתחיל תכלת
  6. לבוש הארון, מאיר הלמן
  7. לשון האדמו"ר מראדזין במכתבו לרב הרצוג.
  8. תכלת.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0