תנופה
ערך זה עוסק במעשה הקרבנות. אם התכוונתם למושג בפיזיקה, ראו 
תנופה היא פעולה הנעשית במהלך הקרבת קרבנות מסוימים, בעיקר בהקרבת קרבנות שלמים ומנחה אחדים, כחלק מעבודת הקורבנות בבית המקדש.
אופן ההנפה
הכהן מניח את הקורבן על ידיו של מי שמחויב בקורבן והביאו, אוחז בידיו של מביא הקרבן כשהם מעל ידיו, ומניף את הקורבן לארבעה צדדים: מוליך ומביא לארבע רוחות השמים, מעלה לכיוון מעלה, ומוריד לכיוון מטה[1]. לפי דעת פרשנים אחרים, כמו התוספות אין לעשות כך, כיוון שידי הבעלים נחשבים לחציצה בין ידיו לקורבן, ולכן אוחז הכהן בכלי השרת מלמטה, והבעלים אוחזים בראשי הכלי מלמעלה[2].
כאשר ההנפה מתבצעת בקורבן ולא במנחה, לעיתים מתבצעת ההנפה כאשר הקורבן חי, כמו למשל באשם מצורע, לפעמים בבשרו כמו למשל קורבן שלמים של יחיד, ולפעמים הן קודם והן אחרי השחיטה - בשלמי ציבור.
בקורבן מנחה, שמתקיימת בו גם הגשה[3] – תהליך בו הוא מוגש אל המזבח, קודמת התנופה להגשה[4].
ההנפה נעשית רק בקורבן המובא על ידי יהודי, ולא בקורבן המובא על ידי גוי.[5]
טעם ההנפה
רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן אמר: "מוליך ומביא למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו"[6], כלומר כיווני התנועה מסמלים שכל הכיוונים של העולם הם של הבורא. רבי חמא ברבי חנינא מפרש: "מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומביא - כדי לעצור את הטללים (גשמים) רעים", כלומר למנוע צרות מהכיוונים השונים. רבי יוסי בר אבין הסיק מדבריו ששיירי מצווה (פרטים במצווה שאינם עיקריים), מעכבים את הפורענות, שהרי התנופה היא שיירי מצווה - שהרי הקורבן כשר גם בלעדיה, והיא עוצרת את הרוחות הרעות ואת הטללים הרעים.
רבי יוסף בכור שור מבאר שענין תנופה הוא כדרך אדם המביא דורון למלך, שמרים אותו על ידיו ואומר הנה זה למלך[7].
קרבנות בהם נעשית תנופה
איל מילואים
בשבעת ימי המילואים הוקרב לשם קידוש הכהנים לעבודתם, איל שלמים הנקרא איל המילואים, ועמו שלושים לחמי מצות. משה אהרן ובניו הניפו את אימוריו יחד עם שוק הימין ושלושה לחמים. כל אלה הוקרבו על המזבח כהוראת שעה. לאחר מכן הונף החזה בנפרד על ידי משה, וניתן לו מאת ה' לחלקו בתור כהן ששירת בימי המילואים[8]. הבדל זה שנהג לשעתו קבע את כינויים בתורה; השוק שניתן כתרומה לה' נקרא "שוק התרומה", ואילו החזה שנעשתה בו רק תנופה נקרא "חזה התנופה", אך לדורות החזה והשוק שוים בדינם, מונפים יחד וניתנים לכהן[9].
הנפת קורבן מנחה
- מנחת סוטה: התנופה נהוגה במנחת סוטה, לאחר ההתראה[10]. הכהן מניף יחד עם האישה את מנחתה המורכבת מעשירית האיפה קמח שעורים ללא שמן ולבונה, הכהן אוחז בידי האשה - כשעליה קורבן המנחה - ומניף את המנחה[11]. רק לאחר ההקרבה, הוא משקה אותה.
- מנחת העומר: ביום ט"ז בניסן כהן בולל את עשירית האיפה של קמח השעורים בלוג שמן ונותן עליו קומץ לבונה, כשאר המנחות. כהן מניף את המנחה במזרח המזבח, ומגיש אותה לקרן מערבית דרומית כשאר המנחות. לאחר מכן הכהן קומץ את המנחה לאחר שהוקרבו קורבן מוסף וכבש העולה, אך לפני שהוקרב קורבן תמיד של בין הערביים, ומקטיר את הקומץ.
- ביכורים: לפי שיטת רבי אליעזר בן יעקב, הביכורים טעונים תנופה[12].
הנפת קורבן שלמים
ערך מורחב – חזה ושוק
- קורבן שלמים: אימורי הקורבן שלמים, יחד עם החזה והשוק של הקורבן מונפים[13].
הנפת קרבן שלמים עם לחם
- שתי הלחם: בחג השבועות, מקריבים הציבור שני כבשים לקרבן שלמים יחד עם שתי הלחם הבאים מן התבואה החדשה. את שתי הלחם מניפים עם הכבשים בעודם חיים[4]. בכתוב אין הכרע אם הכבשים מונחים על הלחם או הלחם על הכבשים. והתנאים נחלקו בדבר: יש הסוברים שהלחם מונח על הכבשים ויש אומרים שהכבשים על הלחם. דעה אמצעית סוברת שמניח את הכבשים במאוזן ותוחב את הלחמים בין ירכותיהם, כדי לקיים כבשים על הלחם ולחם על הכבשים. רבי העיר שאין דרך כבוד לנהוג כן, והכריע שמניח את הכבשים והלחם זה בצד זה ומניף[14].
התנופה המשותפת של הכבשים והלחם יתכן שאף יוצרת זיקה הלכתית וחיבור ביניהם, שמשעה שהונפו נעשו כקרבן אחד והקרבתם מעכבת זה את זה[15].
- לחמי נזיר: בקרבנות נזיר, מביא הנזיר במלאת ימי נזרו[16] כבש לעולה וכבשה לחטאת, ואיל לשלמים, סל חלות מצות העשוי מסולת בלול בשמן ורקיקי מצות משוחים[17] בשמן[18]. לאחר הקרבת האיל, הנזיר מתגלח[19], ואז הוא חוזר לבית המקדש לצורך התנופה, המתקיימת בחלק מקורבן השלמים - הזרוע לאחר בישולה, חלת מצה אחת מהסל, וכן רקיק מצה אחד מהסל. הכהן אוחז בידיו, ומניף. לאחר התנופה פוקעת נזירות הנזיר, ומכאן והלאה מותר לו לשתות יין[20].
ברכתו
הפוסקים הראשונים נחלקו האם התנופה היא מצווה נפרדת[21] ויש לברך עליה ברכה נפרדת, או שמא יש להחשיב אותה רק כשלב בהקרבת הקרבן, ולברך רק על העיקר[22].
קישורים חיצוניים
- "תְּנוּפָה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 278, באתר HebrewBooks
- מידע על תנופה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רש"י על ספר במדבר, פרק ה', פסוק כ"ה ובתלמוד בבלי, מסכת מנחות , דף ס"א עמוד ב', וכן משמע בתלמוד ירושלמי (תוספות שם)
- ^ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"א עמוד ב'
- ^ במנחת העומר ומנחת סוטה.
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ פירוש רבי יוסף בכור שור במדבר, ח', י"א ויקרא, כ"ג, י"א
- ^ ספר שמות, פרק כ"ט, פסוקים כ"ב-כ"ח, ספר ויקרא, פרק ח', פסוקים כ"ה-כ"ט תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב'
- ^ רשב"ם ספר שמות, פרק כ"ט, פסוק כ"ז
- ^ הכהן מזהיר אותה כי אם שכבה עם גבר אחר, הוא תקבל עונש חמור על ידי השקאת המים, ומוטב שתודה.
- ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק כ"ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז עמוד ב'
- ^ ספר ויקרא, פרק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ה עמוד ב'
- ^ שלושים יום.
- ^ ההבדל בין חלות לרקיקים, הוא בשמן, הנמשח על הרקיק אך מעורב בחלות המצות.
- ^ ספר במדבר, פרק ו', פסוקים י"ד-ט"ו
- ^ מחוץ לעזרה, ואת שער ראשו הוא זורק לאש שבה מוקרב השלמים.
- ^ ספר במדבר, פרק ו', פסוקים י"ט-כ'
- ^ בעל הלכות גדולות.
- ^ רמב"ם. ראו בהרחבה יותר בערך הגשה
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
