תענית

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תַּעֲנִית היא הימנעות מאכילה ומשתייה למשך פרק זמן מסוים בדרך כלל למשך יום שלם. בהלכה יש שש תעניות קבועות במהלך השנה: יום הכיפורים, תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות לפרקים שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובש"ס בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

התעניות הקבועות

יום כיפור

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית יום הכיפורים (אגדה)

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי, והוא יום גזירת הדין והיום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים בספר זכריה:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוטון

פרמטרים [ מרכאות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."[1]

תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, תקנו חז"ל עוד תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני פורים.

תעניות לא קבועות

תעניות יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון תענית חלום אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר "תענית שעות", עד חצות היום או עד זמן מנחה.

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה להתענות, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית בה"ב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית בה''ב

ראשוני חכמי אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של חודש חשוון וחודש אייר. בדורות האחרונים צומות אלו כמעט ואינם נהוגים, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן להתענות בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה יש להתענות בכל השנים וכן פשט המנהג בדורות הקודמים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום שישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

יום כיפור קטן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן להתענות בערב ראש חודש, עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק להתענות בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר אשכנזיות לא-חסידיות) נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות ותעניות רק בערב ראש חודש ניסן ואלול.

ימים נוראים

בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד צום גדליה ויום כיפור. במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה מתענים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יתענו בעשרת ימי תשובה אך מספיק תענית של חצי יום. גאוני ארץ ישראל קבעו שיש חובה להתענות בכל עשרת ימי תשובה[2] והמדקדקים החלו להתענות שבעה ימים לפני ראש השנה, אך גאוני בבל סברו שזהו רק מנהג טוב[3]. המהרי"ל כתב שאין מתענים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש להתענות בימי הסליחות שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, והטור כותב שנוהגים להתענות ביום הראשון של סליחות. במהלך הדורת גם תענית זו הופסק.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים להתענות. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים להתענות ביום זה.

תענית צדיקים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם אירעו צרות לאבותינו. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם תעניות צדיקים.

התאריכים[4] והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

תעניות הקהל

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה להתענות ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג תענית זו בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין להתענות.

תענית גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של תעניות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר התעניות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והתעניות האלו, אך בשנות בצורת, מורים חכמי ישראל להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, ולעתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

תענית בכורות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית בכורות

תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה במסכת סופרים, היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל ממכת בכורות (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים להתענות, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסיום מסכת.

מנהגי התענית

סדר התפילות בתעניות הקבועות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם תעניות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על התעניות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). בקהילות האשכנזים מוסיפים גם את תחינות אבינו מלכנו. בעבר נהגו להוסיף פיוט קרובה בחזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג שלא להפסיק בפיוטים באמצע התפילה, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל", ובקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא גם כן הפטרה בנביא - "דרשו ה' בהמצאו"[7].


הימים שבהם לא מתענים

ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן הגמרא נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. ואולם כיום מגילת תענית בטלה, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי חנוכה ופורים שאיסור התענית בהם נותר בעינו.

עין עוד

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט
  2. ראבי"ה, ראש השנה סימן תקמז.
  3. רי"ץ גאות הלכות תשובה.
  4. ספר התודעה עמ' רג'
  5. ראו כאן.
  6. נוסח הטור והשולחן ערוך (סימן תק"פ). נוסח הבה"ג ח' בכסלו, נוסח הכלבו ה' בכסלו. דעה מעניינת היא דעת רבי עובדיה הנביא (הגהת דר"ע) והגהת "סוד ישרים" (תנ"ך מהדורת "אגודת שמואל", אמסטרדם תנ"ט), שצוטט בדרשות החתם סופר חלק ב', שהיה זה בא' בכסלו שהוא מכוון כנגד יום כיפור.
  7. ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק ו'
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0

מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.