תענית אסתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דל מאד, לא מבוסס על המקורות הבסיסיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דל מאד, לא מבוסס על המקורות הבסיסיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
תענית אסתר
סוג צום
מועד הצום
תאריך סיום

י"ג באדר ה'תשפ"ה

יום חמישי 13 במרץ 2025

תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים. בכ-31.9% מהשנים חל פורים ביום ראשון והתענית מוקדמת לי"א באדר).

לתענית זו תוקף של מנהג, ובשונה מצומות ישראל האחרים, איננה מוזכרת בתלמוד, אלא רק במדרש ובמקורות מימי הגאונים על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.[1]

מטרת התענית

מטרת הצום, "לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם"[2].

רקע

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סיפור המעשה במגילת אסתר
דימוי של בני העם היהודי הצמים ומתפללים בעקבות בקשת אסתר. מתוך מגילת אסתר מאויירת מעיר פרארה, 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
דימוי של בני העם היהודי הצמים ומתפללים בעקבות בקשת אסתר. מתוך מגילת אסתר מאוירת מעיר פרארה, 1617. מאוספי הספרייה הלאומית

בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר סדרת מהפכים פוליטיים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם.

מקור המנהג

במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש השני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה – יום ניקנור, לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור בקרב חדשה. משבטלה מגילת תענית[3] איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.

המנהג לצום בי"ג באדר אינו מופיע בתנ"ך, ואף לא מוזכר בפירוש בתלמוד.[4] המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא[5] וב"שאילתות דרב אחא", מגאוני בבל שחי במאה ה-8,[6] ואחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרי"ף לא הזכיר את המנהג.[7]

במסכת סופרים (שחוברה ככל הנראה במאה השמינית) מוזכרת תענית לפורים בחודש אדר המכונה גם "ימי צום מרדכי ואסתר" במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג היה להתענות לפני פורים, ומנהג ארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים.[8][9]

טעם המנהג

טעמים שונים נאמרו לתענית זו:

  • דעת רב אחאי גאון ורבנו תם שתענית אסתר נקבעה כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. אף שבמגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, נימק קבנו תם, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו.[10]. רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא (בתחילת מסכת מגילה) 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום.[11]
  • הרמב"ם ציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'".[12][13] כלומר - זכר לתענית שלושת הימים שהתענו יהודי שושן על פי בקשת מרדכי ואסתר לפני שנגשה אסתר אל אחשוורוש להתחנן על ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר שאף על פי ששלושת ימים אלו היו בחודש ניסן, מכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר. על פי טעם זה יש שנהגו לצום שלושה ימים.[14]

זכר למחצית השקל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מחצית השקל

יש קהילות שנהגו ביום זה לתת מחצית השקל, זכר למצוות מחצית השקל שנהגה בזמן שבית המקדש היה קיים. יש שנהגו לתתם קודם לתפילת המנחה ויש שנהגו לתת לאחר התפילה.

כתבו הפוסקים שכשנותן מעות אלו יזהר לומר "זכר למחצית השקל" ולא יאמר "מחצית השקל", שאם יאמר "מחצית השקל" ייתכן שהקדיש את המעות.

מהלכות התענית

מאחר שתענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק מנהג, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.

  • צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב המקומות בעולם (למעט בירושלים ושאר המקומות שקוראים בט"ו) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה.[15]
  • אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת.[16] בפרובאנס, נהגו לצום ביום שישי במקום ביום חמישי.[17]
  • מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הלוקח אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).[18]
  • התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים יש הנוהגים שבתפילת מנחה אין אומרים תחנון.[19] מוסיפים מזמורים הקשורים לתענית
  • נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
  • חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
  • בעל ברית, הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
  • מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
  • מותר להתרחץ בתענית אסתר. ומכל מקום יש הנוהגים שלא לרחוץ את הפה בכל תענית ציבור, אם לא במקום צער גדול. אומנם רוב הפוסקים מקלים בשאר הצומות במקום צער גדול, ולכן בתענית אסתר מותר לכתחילה.[20]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ו, סעיף ב'
  2. ^ משנה ברורה, סימן תרפ"ו, סעיף קטן ב'
  3. ^ לאחר חורבן בית שני, נפסקה ההלכה ש"בטלה מגילת תענית", ופסקו מלנהוג שמחה במועדים הכתובים בה, למעט חנוכה ופורים. ראו תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב' ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג.
  4. ^ אולם, יש המפרשים את דברי התלמוד "י"ג זמן קהילה לכל" כמתייחס לתענית.
  5. ^ מדרש תנחומא, פרשת בראשית, באתר ויקיטקסט.
  6. ^ שאילתא עט - לפורים, שאילתות דרב אחאי גאון (מירסקי), כרך ב', עמ' רכב, באתר היברובוקס.
  7. ^ אך ייתכן שלא הזכיר את המנהג מאחר שחיבורו נסמך על הגמרא גרידא.
  8. ^ מסכת סופרים פרק י"ז הלכה ד', באתר ויקיטקסט
  9. ^ מסכת סופרים פרק כ"א, באתר ויקיטקסט
  10. ^ דבר זה היה מקובל בישראל כפי שמוזכר בין היתר גם במלחמת שאול הראשונה מול פלשתים (ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"ד) ובמלחמות יהודה המכבי.
  11. ^ ראו בארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרפ"ו ובבית יוסף שם.
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ה'.
  13. ^ רש"י דחה את המקור מהמגילה (וייתכן שגם הרמב"ם הביא את זה רק כרמז או כמקור לכך שהתענו בזמנם אך לא כראייה למנהג), ולדבריו הוא בא לציין את סיבת קבלת חג הפורים. "ואי משום 'דברי הצומות וזעקתם' דכתיב בקרא, לאו היינו קבלת צום לדורות אלא הכי קאמר - על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעבר עליהם בימי המן, קיבלו עליהם היהודים פורים זכר לנסים. מחזור ויטרי רמ"ה.
  14. ^ מסכת סופרים פרק כא הלכה א
  15. ^ משנה ברורה, סימן תרצ"ב, סעיף קטן י"ד. האיסור לאכול עד סיום קריאת המגילה נובע מהאיסור לאכול לפני שקוראים במגילה ולא המשך התענית שמסתיימת עם צאת הכוכבים
  16. ^ פרט ליום הכיפורים. (לגבי עשרה בטבת, עיין בערך עשרה בטבת, אך בלוח השנה הקבוע אינו יכול לחול בשבת.)
  17. ^ מגן אבות למאירי, עניין כ"ג.
  18. ^ המשנה ברורה סובר כי יש להשלים את התענית לאחר מכן.
  19. ^ למנהג רוב קהילות אשכנז המזרחי שאומרים בצומות אבינו מלכנו, גם את זה לא אומרים במצב זה.
  20. ^ משנה ברורה, סימן תקס"ז, סעיף קטן י"א.


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0