תקבולת
תקבולת
|
|---|
|
הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵ-ל / וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ. |
| תהילים, פרק י"ט, פסוקים ב'-ד' |
תִּקְבּוֹלֶת (בלועזית: פָּרָלֶלִיזְם) היא אמצעי ספרותי שרווח במיוחד בשירת המקרא, אך קיים לעיתים גם בפרוזה המקראית, בשירת ימי הביניים ובעת החדשה. שתי צלעות המקבילות זו לזו, בתוכן, בהטעמה, במקצב, בתבנית התחבירית או בחומר הסמנטי (לא כל תקבולת מתאימה בכל הקריטריונים הללו) - מכונות תקבולת. אברי התקבולת יכולים להיות שווים או שונים בגודלם או בצורתם, וההתקשרות יכולה לבוא על פי עקרונות שונים ואף על פי ניגודים.[1]
מטרת התקבולת היא חזרה על הנושא במילים נרדפות, שונות ופעמים רבות ציוריות במיוחד, כדי להטמיע אותו בלב השומעים, וכדי לעטר את השיר או המבע באמצעים צורניים המייפים את הטקסט ומקלים על קליטתו.
סוגי תקבולות
תקבולת נרדפת
צורת התקבולת הרווחת ביותר היא זו שבה מקבילות וחופפות שתי צלעות/איברים בשיר, מבחינת התוכן, הצורה והמקצב.[2]
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה / וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי / תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא / וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי / נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי / וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
מְלִיצָתִי בְּדַאְגָתִי הֲדוּפָה /
וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי דְחוּפָה— רבי שלמה אבן גבירול / מליצתי בדאגתי
תקבולת ניגודית
שני אברי התקבולת מביעים דבר והיפוכו
הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ / וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ
הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ / וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ
הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ / וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ
בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב / וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ
תקבולת משלימה
האיברים משלימים זה את זה
תּוֹרַת ה' תְּמִימָה / מְשִׁיבַת נָפֶשׁ
עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה / מַחְכִּימַת פֶּתִי
תקבולת מדורגת
התפתחות הנושא באיברים
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, ה' /
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם /
יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם
תקבולת מוצלבת/מצטלבת (כִיאַסְטית)
ערך מורחב – תקבולת מוצלבת
סדר המילים המקבילות הפוך בשתי הצלעות.
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם / בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ
תקבולת חסרה
האבר השני מחסיר חלק מהמשפט שקיים באבר הראשון לדוגמה בשירת למך:
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם-קָיִן / וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
לקריאה נוספת
- בנימין הרשב, "מקצבי המקרא", בספרו תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך עד המודרניזם, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח, עמ' 27–40.
- מנחם זהרי, נתיבות בשירה המקראית, כרמל, 1933
- יהושע מנחם רוזנברג, אמצעים ספרותיים בשירה המקראית, על המקרא ועל הוראתו, חוב' א', משרד החינוך והתרבות – המינהל הפדגוגי – האגף לתוכניות לימודים, תשנ"ג, עמ' 48–76.
- יצחק אבישור, החזרה והתקבולת בשירה המקראית והכנענית, פרסומי מרכז ארכאולוגי, 2002.
- מבוא למקרא, יחידות 3 ,4 ,5, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ח 1988–תש"ן 1990, עמ' 50–59.
קישורים חיצוניים
- תקבולת באתר מקראנט - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- האוניברסיטה הפתוחה, דפוסי השירה המקראית
- בת-שבע ברוש, הוראת התקבולת בשירה המקראית, משרד החינוך
הערות שוליים
- ^ בנימין הרשב, "מקצבי המקרא", בספרו תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך עד המודרניזם, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח, עמ' 27–40; וראו גם: מנחם זהרי, נתיבות בשירה המקראית, כרמל, 1933.
- ^ כך, בפסוק א' בשירת האזינו (דברים לב) קיימת התאמה סמנטית ומקצבית בין שתי הצלעות, מתוך שוני במבנה התחבירי. ראו: פרנק פולק, הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 485.
