תקיעת הכהנים בחצוצרות
 | |
| הכהנים תוקעים בחצוצרות לכבוד ראש חודש | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק י', פסוקים א'-י' |
|---|---|
| משנה | מסכת תמיד |
| תלמוד ירושלמי | מסכת תענית, פרק ג', הלכה ד' |
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק א'; ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג', הלכה ה' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה נ"ט ספר החינוך, מצווה שפ"ד |
תקיעת הכהנים בחצוצרות היא מצוות עשה מהתורה המחייבת את הכהנים בני אהרן לתקוע בחצוצרות הן בעת הקרבת קרבנות והן כתזכורת לזכות בני ישראל בעת מצוקה.
מקור הציווי
מקור הציווי הוא ספר במדבר, פרשת בהעלותך ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר..וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם” (במדבר י ח).
אולם, התרגום ירושלמי מקדים את מקור מצווה זו כבור בימי פטירת יעקב, ומספר בעת פטירתו של יעקב אבינו בארץ מצרים, בנוכחותו של בנו יוסף, הספיד בנו יהודה אודות הכהנים -כנכדי אביו יעקב- העתידים לתקוע בחצוצרות.[1]
זמני התקיעה
עולת תמיד
- בזמן הקרבת קרבנות ציבור הכהנים מצווים לתקוע בבית המקדש ליד שולחן החלבים (חלב הקרבנות).
בעת צרה
- בעת צרה בהם הציבור דרושים ישועות מן השמים -כגון מלחמה מפני צרי המדינה.
תקיעת הכהנים מודגשת בכתוב כמפעיל תזכורת לטובה עבור בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ועל ידו מפעילים ישועה ממשית.
בכניסת שבת
- המדרש תנחומא מזכיר כי גם כניסת השבת הייתה נזכרת על ידי תקיעת החצוצרות של הכהנים.[2]
בשיבת ציון
גם בימי בניית בית שני מוזכר בספר עזרא מעמד הכהנים לעבודת התקיעה בחצוצרות, ולראשונה הוזכר החצוצרות כמו מין "מלבוש" של הכהנים[3]”..וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” (עזרא ג י)
פרטי הדינים
מבנה החצוצרה
התלמוד מדייק כי החצוצרות של הכהנים צריכות להיעשות מכסף טהור ואף בדיעבד לא ניתן להחליף אותן למתכות אחרות. כמו כן, הן צריכות להיות 'מקשה'. בכך מובן שסוג החצוצרה שהכהנים השתמשו בה הייתה חצוצרה פשוטה[4]. אולם לעת התקיעה של שנת הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות של זהב.[5]
מספר החצוצרות
לפי ההלכה אין לפחות משני כוהנים בתקיעה ואין להוסיף על מאה ועשרים כוהנים.[6]
תקיעה בזר
עם שרוב הדעות סוברות שרק לכהנים ניתן עבודת התקיעה, הרמב"ם כותב כי "בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה".[7] מכך מסיק בעל ספר החינוך, כי הרמב"ם סבור שבימים אחרים, לפעמים גם הלויים היו תוקעים בחצוצרות במקדש.[8] בתענית, מצווה לכתחילה שיתקעו הכהנים בחצוצרות, אך אם אין כהנים - תוקע גם לוי או ישראל.[9]
טעם המצווה
תקיעת הכהנים בזמן הזה
יש פוסקים שתמהו על ביטול מצוות עשה זו של תקיעת הכהנים בחצוצרות לאחר חורבן המקדש[10]. וזו כפי הברייתא שבכל מקום מחוץ למקדש לא תוקעים גם בחצוצרות וגם בשופר בבת אחת[11]. אולם, לדעתו של הרמב"ם מצוות תקיעת חצוצרות בפני עצמן בתענית או עת מצוקה קיימת[12]
יש פוסקים שמציינים כי המצווה של התקיעה בעתי מצוקה ותענית היא בתוקף רק בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ[13]
במלחמת גוג ומגוג
ערך מורחב – מלחמת גוג ומגוג
הספרי דורש כי כוונת הכתוב "ונושעתם מאויבכם" היא לתשועה שאין אחריה שעבוד, שהיא תהיה לעת מלחמת גוג ומגוג, ובה יתקעו הכהנים בחצוצרות של כסף על מנת שיעלה זכרונם לפני הקב"ה לטובה[14].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תקיעת הכהנים בחצוצרות של כסף מאתר Kehuna.org (אנגלית)
הערות שוליים
- ^ תרגום ירושלמי לבראשית נ, א
- ^ תנחומא, פרשת מטות פרק ב
- ^ כעין זה, גם רש"י מזכיר את החצוצרות כ"כלי שיר" הכהנים (דברי הימים א טז ו
- ^ מה שנקרא "herald trumpet" כלומר ללא שסתומים ומנענעים לשליטה על הטון, משום שכסף נחשב כמתכת "קשה" שלא ניתן ליצור בעזרתה מנגנון מכני מסובך, ובספר "ירושלים עיר המוזיקה" (מ. גשורי) דף קעג מציין לתיאור יוסף הכהן בקדמוניות ג יב ו, גם בציור מקשת הניצחון דטיטוס
- ^ תוספתא, סוכה ז ה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ג עמוד ב'. רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג הלכה ד.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ג', הלכה ה'
- ^ ספר החינוך, מצווה שפ"ד
- ^ חידושי הרמב"ן, תענית טו, א
- ^ המאור הקטן לרבינו נסים למסכת ראש השנה דף ו עמוד א (בדפי הר"ן), פירוש מגן אברהם לשולחן ערוך אורח חיים סימן תקעו סעיף א, ובבאר היטב שם
- ^ ברייתא הובא בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ז עמוד א'
- ^ רמב"ם הל' תענית א ד
- ^ על פי הכתוב "וכי תבאו מלחמה בארצכם .. והרעתם בחצצרת" -פירוש "נתיב חיים" (הובא באוצר הראשונים) לשולחן ערוך אורו חיים סימן תקעו
- ^ ספרי, חומש במדבר פרק י פסוק ט
