0.338 לפואה מגנום

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כדור 0.338 לפואה מגנום (משמאל)
שרטוט של כדור ה-0.338 לפואה מגנום וממדיו
רובה L115A3, הגרסה של צבא בריטניה לאקורסי אינטרנשיונל AWM. מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של עד 1500 מטר.
רובה סאקו TRG-42 פיני, מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של עד 1500 מטר.
רובה צלפים PGM-338, מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של עד 1200 מטר.

0.338 לפואה מגנום היא תחמושת מסוג כדור בקליבר 0.338 אינץ' לנשק קל, בעיקר רובי צלפים, שפותחה בארצות הברית, הממלכה המאוחדת ופינלנד. שם התחמושת נובע משם החברה המפתחת Lapua הפינית, ו-Magnum מציין שמדובר בתחמיש מוגבר. בסימון נאט"ו התחמושת מצוינת כ-8.58x70 מ"מ, עם קליע בקוטר 8.58 או 8.6 מ"מ ותרמיל באורך 70 מ"מ. התחמושת נועדה בעיקר לצליפה לטווח רחוק (1200–1500 מטר), הן כנגד מטרות אדם (כולל אדם בעל אפוד מגן) והן כנגד מטרות חומר. היא חזקה יותר מתחמושת ה-7.62x51 מ"מ נאט"ו שמשמשת את רוב רובי הצלפים של העולם המערבי אך חלשה יותר מתחמושת ה-12.7x99 מ"מ נאט"ו המשמשת רובי צלפים כבדים ורובים נגד חומרים.

כאמור, כדור ה-0.338 לפואה מגנום נועד כתחמושת צליפה לטווח רחוק, לשימוש על ידי רובי צלפים בריחיים. האווירודינמיות של הקליע והגרר הנמוך שהוא מפתח בעת מעופו הופכים אותו למדויק ויעיל בטווחים של עד 1200–1500 מטר, אך עם יכולת לפגוע במטרה גם בטווחים של למעלה מ-1700 מטר, אך בדיוק פחוּת ועוצמה מופחתת. כדור ה-0.338 קל יותר ובעל פחות רשף ורתע מכדור 0.5.

כדור 0.338 במשקל 250 גריין מפתח מהירות לוע של כ-900 מטר לשנייה ואנרגיה של כ-6,600 ג'אול, דבר שמאפשר לו לשמש גם כתחמושת נגד מטרות חומר (כגון כלי רכב או קירות), אם כי ביעילות מופחתת מתחמושת ה-12.7x99 מ"מ נאט"ו הכבדה והחזקה יותר. עם זאת, הוא חזק מספיק כדי לחדור שריון גוף ואפודי מגן גם ממרחק של 400 מטר.

הדיוק של רוב רובי הצלפים בקליבר ה-0.338 הוא מתחת לדקת קשת אחת ובטובים שבהם מגיע אף לחצי דקת קשת (0.5 MOA), דיוק שנחשב לטוב מאוד עבור צליפה צבאית (ככל שערך ה-MOA של רובה הוא קטן יותר כך הרובה מדויק יותר).[1]

מפרט טכני

  • קוטר: 0.338 אינץ', 8.58–8.6 מ"מ
  • אורך תרמיל: 70 מ"מ
  • משקל כדור: 250 גריין (16.2 גרם) או 300 גריין
  • טווח יעיל (על-קולי): 1200–1500 מטר
  • טווח יעיל מרבי: 1700–1800 מטר
  • טווח מקסימלי (לא יעיל): כ-5500 מטר
  • מהירות לוע: 897–910 מטר לשנייה עבור כדור במשקל 250 גריין מירי בקנה באורך 700 מ"מ
  • אנרגיית לוע: 6,516–6,634 ג'אול עבור כדור במשקל 250 גריין מירי בקנה באורך 700 מ"מ

היסטוריה

פיתוח הכדור החל ב-1983 כאשר חברת Research Armament Industries האמריקאית ערכה ניסויים בכדור ארוך טווח בקוטר 0.338 אינץ' שהתבסס על 0.416 ריגבי. קוטר זה נבחר מסיבות אווירודינמיות ויכולת חדירה. חברת RAI נקלעה לקשיים כלכליים והעבירה את הפיתוח לחברת Nammo Lapua Oy הפינית שגם החלה לייצר את התחמושת. הדור הנוכחי של כדור ה-0.338 הוא פיתוח משותף של חברת לפואה (יצרנית תחמושת), חברת סאקו (יצרנית נשק קל ורובי צלפים) וחברת אקורסי אינטרנשיונל (יצרנית רובי הצלפים ארקטיק וורפר). רק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החל ה-0.338 להיות בשימוש מבצעי משמעותי, אך עדיין היה נדיר בעולם הצליפה הצבאית.

בעקבות המלחמה העולמית בטרור והמלחמות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, צבא בריטניה ומדינות הקואליציה באפגניסטן ועיראק זכה הכדור לשימוש מבצעי משמעותי ונרחב, ולהכרה ביכולותיו. ב-2008, כריס קייל, צלף אריות הים, חיסל באמצעות רובה המקמילן TAC-338 חמוש ערבי בעיראק ממרחק 1920 מטר. ב-2010 צלף בריטי בשם קרייג הריסון שבר את שיא הצליפה מטווח רחוק כאשר הרג שני מקלענים של הטאליבאן מטווח 2,475 מטר (8,120 רגל) ברובה אקורסי אינטרנשיונל L115A3.[2] בעקבות ניסיון מוצלח זה החלו יותר ויותר צבאות, בהם צה"ל, לאמץ רובי צלפים ותחמושת 0.338 אל הארסנל שלהם, בהתחלה בעיקר בכוחות המיוחדים, ואחר כך גם בקרב צלפי חיל הרגלים הרגילים.

בישראל

"ברק" - רובה צלפים חי"ר של צה"ל בקליבר 0.338 לפואה מגנום.
רובה בארט MRAD - רובה צלפים מודולרי בשירות הימ"מ, מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של 1500 מטר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 השימוש ברובי צלפים בקליבר 0.338 היה מוגבל רק לכוחות המיוחדים: הימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל) ויחידות מובחרות בצה"ל. אלה השתמשו ברובי אקורסי אינטרנשיונל AWM, מקמילן TAC-338 ו-PGM 338[3] - כולם בעלי דיוק של 0.5 דקת קשת. רובים אלה נרכשו במספרים קטנים ובאופן עצמאי על ידי היחידות, בנפרד מכלל מערך הצליפה בצה"ל ומג"ב, עקב מחירם הגבוה והגבלות מסוימות על רכישתם.[4]

ב-2008 החליט צה"ל על הכנסת רובה צלפים בקליבר 0.338 לכלל מערך הצליפה של חיל הרגלים. הרובה שנבחר היה ה-H-S Precision Pro Series 2000 HTR, שהציע דיוק רב במחיר זול יחסית. צה"ל ביצע מספר שינויים ואימץ את הרובה תחת השם "ברק", וזה רשם טבילת אש מבצעית במבצע עופרת יצוקה תוך שהוא זוכה לחוות דעת חיוביות.[5] ה"ברק" מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של עד 1200 מטר.

בסוף שנת 2013 רכש הימ"מ לניסיון 12 רובי בארט MRAD כדי למצוא מחליף לרובי ה-PGM שנשחקו ברבות השנים. הניסוי הצליח והרובה זכה לחוות דעת חיוביות ביותר.[6] הבארט MRAD הוא רובה צלפים מודולרי, שבנוי כך שניתן להחליף, בתנאי שדה ובפשטות, קליבר, מכלול וקנה בהתאם לצורכי המשימה. בקליבר 0.338 לפואה מגנום הבארט MRAD מקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת בטווחים של עד 1500 מטר.

ב-2014 השיקה חברת תעשיות נשק לישראל (IWI) את רובה ה-IWI DAN, רובה צלפים בריחי בקליבר 0.338 שתכנן ד"ר נחמיה סירקיס. הרובה נרכש על ידי SAS, יחידת הקומנדו הבכירה של צבא בריטניה, וזכה לחוות דעת חיוביות ביותר.[7] חברת IWI מתחייבת לדיוק של מתחת לדקת קשת אחת בטווחים של עד 1200 מטר.[8]

התעשייה הצבאית מייצרת תחמושת 0.338 לפואה מגנום במשקלי 250 ו-300 גריין.[9]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).
  2. איאן דרורי, The super sniper: Hero picks off two Taliban from a mile and a half away, דיילי מייל, 2.5.2010.
  3. דף ה-PGM באתר Isayeret.
  4. Sniper Weapon Systems באתר Isayeret.
  5. ברק באתר Isayeret.
  6. איתי בלומנטל, נחשף פירוט הנשק של הימ"מ, באתר ynet, 1 במרץ 2015.
  7. SAS Snipers to get world best rifle, דיילי סטאר, אוגוסט 2014.
  8. ה-IWI DAN 338 באתר תעשיות נשק לישראל.
  9. .338 Lapua Magnum, 250 Grain, אתר התעשייה הצבאית.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0