אורדוריק מפורדנון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מגלה ארצות ריקה.
אודוריק מפרודנון (באנגלית: Odoric of Pordenone; 1286 בערך – 1331) היה כומר פרנציסקני מימי הביניים ומיסיונר חוקר ארצות. הוא היה אחד מהאירופאים הרבים שהגיעו לסין בימי הביניים. הדיווח על ביקורו בסין היה מקור חשוב לסיפורו של ג'ון מנדוויל(אנ'). רבים מהדיווחים המדהימים אצל מנדוויל הוכח שהם גרסאות מחודשות מתיאורי עד הראייה אודוריק.
חייו
אודוריק נולד בוילנובה, מקום השייך לעיירה פורדנונה בפריולי, איטליה, בסביבות 1286. הוא בא ממשפחת מאטיוסי, אחת המשפחות האחראיות על הגנת העיר פורדנונה מטעם אוטוקאר השני, מלך בוהמיה. אוטו הרטיג, שכתב באנציקלופדיה הקתולית, כי מוצא משפחתו מצ'כיה.[1] אך יש החולקים על קביעה זו.[2]
לטענת הביוגרפים הכנסייתיים, בשנים הראשונות עמד בנדרי המסדר הפרנציסקני והצטרף למנזר שלהם באודין, בירת פריולי. בשנת 1296 עבר אודיוריק כמיסיונר באזור הבלקן ואז נסע אל המונגולים בדרום רוסיה.[3]
אודוריק עבר למזרח באפריל 1318. הוא נסע מפדובה לקונסטנטינופול דרך ונציה ואז חצה את הים השחור לטרביזונד. משם נסע להטיף בארמניה, מדי ופרס. בכל המדינות הללו הקימו הפרנציסקנים מרכזי שליחות. מסולטנייה הוא המשיך ועבר על ידי פרספוליס, שיראז ובגדאד אל המפרץ הפרסי. עם עוד נזיר ג'יימס מאירלנד, כבן לווייתו, הפליג ממצר הורמוז להודו, לאזור מומבאי.[3]
באותה העת, נהרגו בעיר ההודית סנט תומאס מטולנטינו ושלושת חבריו הפרנציסקנים, שהפכו למרטירים.[4] את שרידיהם אסף ג'ורדן מסווראק, דומיניקני שעזב אותם זמן קצר לפני כן והפך לימים לבישוף הקתולי הראשון בהודו. אודוריק מספר שהוא לא ויתר על שרידים אלה ונשא אותם איתו במסעותיו האחרים. הוא גם ביקר בפורי, והעביר את אחד התיאורים המוקדמים ביותר של פסטיבל המרכבה של האל ההינדי ג'אגנת לעולם המערבי.[5] על פי דיווחו משנת 1321, אודוריק תיאר כיצד האנשים שמו את "האלילים" על מרכבות, והמלך והמלכה וכל האנשים משכו אותם מבית התפילה בשירה ומוזיקה.[6][7]
מהודו הפליג אודוריק לסומטרה וביקר בנמלים שונים בחוף הצפוני של אותו האי. משם הוא ביקר בג'אווה, בורנאו, צ'אמפה, ובגואנגג'ואו. מגואנגג'ואו הוא נסע לנמל הגדול של קוואנשו ("זייטון") שם היו לפיקוחו שני בתים. באחד מאלה הוא הפקיד את מרבית שרידי ארבעת החללים, אם כי המשיך לשאת את ראשו של סנט תומאס עד שמסר אותו לפרנציסקנים מעיר הולדתו של הקדוש טולנטינו.
מפוז'ו אל ג'יאנג וביקר בהאנגג'ואו ("קאנזי"). שהייתה באותה תקופה אחת הערים הגדולות בעולם ואודוריק - כמו מרקו פולו, מריניולי ואבן בטוטה - מפרט את תפארתה. כשהוא עובר צפונה על ידי נאנג'ינג וחוצה את נהר היאנגצה, יצא אורדוריק ל"תעלה הגדולה" ונסע למפקדה של החאן הגדול (ככל הנראה יסון טאמור חאן) בחאנאבליק (בתוך בייג'ינג של ימינו). הוא נשאר שם שלוש שנים, ככל הנראה משנת 1324 עד 1327. ללא ספק, הוא היה קשור לאחת הכנסיות שהקים הארכיבישוף הפרנציסקני ג'ון ממונטה קורבינו, בתקופה זו בגיל מבוגר.[1] הוא ביקר גם בעיר יאנגז'ואו שם נמצאה מצבה של קתרינה וויליוני.
אודוריק חזר לאיטליה לפני סוף 1329 או תחילת 1330. אבל בכל הנוגע לפעילותו בתאריכי הביניים, כל מה שאפשר להסיק מהסיפור שהוא היה במערב הודו זמן קצר לאחר 1321 וכי הוא בילה כמה שנים בסין בין ראשית 1323 לסוף שנת 1328. באחת ממסעותיו, ספינתו כמעט טבעה על ידי טייפון, אך הם עגנו בבטחה בבולינאו, פנגסינאן, פיליפינים.
הפלגת השיבה של אודוריק מתוארת פחות בבירור. הוא חזר דרך היבשת ברחבי אסיה, כנראה דרך מונגוליה ודרך קאסן, טיבט, ואפילו אולי ביקר בלהסה. לאחר מכן מתחקים אחריו בצפון פרס, במילסטורטה, ברמת אלבורז. לא ניתנות שום התייחסויות נוספות לתוואי שלו עד וונציה, אם כי כמעט בטוח שהוא עבר דרך טבריז. אופיו העמום והשברירי של סיפור החזרה לאירופה, מנוגד לתיאור הברור החזק בדרך שעשה למזרח.
אודוריק נסע לעבר חצר האפיפיור באביניון, חלה בפיזה, ופנה חזרה לאודין, בירת מחוז הולדתו, ושם נפטר.
מהות משימתו
את המסע של אודוריק ניתן אולי לקטלג בצורה הטובה ביותר כמשימה דיפלומטית, בנוסף לממדיה הדתיים. כמעט מאה קודם לכן, המונגולים נכנסו לאירופה עצמה בפלישה המונגולית לאירופה. בין 1237 ל-1238 הם כבשו את מרבית רוסיה, ועד 1241 הם הרסו את פולין והונגריה. ואז הם נסוגו לפתע. האפיפיור אינוסנט הרביעי ארגן את המשלחות הראשונות לטרטרי החאן הגדול בשנת 1254, שהופקדו בידי הפרנציסקנים, כמו גם משימות האפיפיור שלאחר מכן במאה הבאה. ניקולו, מתאו ומרקו פולו עשו שני מסעות בשנת 1260 ו-1271, ובשנת 1294 המיסיונר ג'ון ממונטה קורבינו עשה מסע דומה עבור האפיפיור ניקולאס הרביעי.
תהילה עכשווית של מסעותיו
התהילה של מסעותיו נראתה ככל הנראה מרשימה באזור מולדתו מאשר אצל אחיו הפרנציסקנים. האחרונים עמדו לקבור אותו - ללא דיחוי ובלי טקס, אך אנשי עיר מולדתו פעלו להלוויה ציבורית. לאחר מותו, פשטו שמועות על מסעותיו המופלאים ועל נסים שעשה וההתרגשות התפשטה כמו אש בשדה קוצים בערים פריולי וקרניולה. היה צורך לדחות את הטקס לא אחת ולבסוף הוא התקיים בנוכחות הפטריארך של אקוויליה וכל נכבדי המקום. ההסמכה העממית הפכה אותו למושא לדבקות, העירייה הקימה קבר מפואר לתהילתו כקדוש ונוסע. תהילתו התפשטה לפני אמצע המאה. אבל רק אחרי ארבע מאות שנה (1755) הרשות האפיפיורית הכתירה אותו כקדוש רשמי. בשנת 1881 הוקם פסל של אודוריק בפרדונה.
עותקים רבים של הסיפור של אודוריק (הן מהטקסט המקורי והן מהגרסאות בצרפתית, איטלקית וכדומה) שהגיעו לתקופתנו, בעיקר מהמאה ה-14, מראים עד כמה היא זכתה לפופולריות במהירות ובתפוצה רחבה.
ישנם מספר קטעים בספר המתארים את אודוריק כמטייל אמיתי ומקורי. הוא האירופי הראשון, אחרי מרקו פולו, שמזכיר במפורש את שמה של סומטרה. תאורי הקניבליזם וקהילת הנשים שמייחסים לאנשים אחרים, בסומטרה בהחלט שייכים לו, או לאיים הסמוכים זה לזה.[8] תיאורים שונים בארכיפלג אינם נקיים מטעויות, אך הן טעויות אפשריות של עד ראייה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Hartig, Otto. "Odoric of Pordenone." The Catholic EncyclopediaVol. 12. New York: Robert Appleton Company, 1911. 5 April 2019 This article incorporates text from this source, which is in the public domain.
- ^ Tilatti, Andrea. "ODORICO da Pordenone." Dizionario Biografico degli Italiani. Vol. 79
- ^ 3.0 3.1 Habig ofm ed., Marion, "Blessed Odoric Matiussi of Pordenone", The Franciscan Book of Saints, Franciscan Herald Press, 1959
- ^ Cunha, J. Gerson da (1876), Notes on the History and Antiquities of Chaul and Bassein, Bombay, pp. 173 ff.
- ^ Mitter, P. (1977). Much maligned monsters: History of European reactions to Indian art. Oxford: Clarendon Press.p. 10
- ^ Starza, O. M. (1993). The Jagannatha Temple at Puri: Its architecture, art, and cult. Leiden: E.J. Brill, p. 129
- ^ Dāsa, J. P. (1982). Puri paintings: The chitrakāra and his work. Atlantic Highlands, N.J: Humanities Press.p.48
- ^ Sir Henry Yule (ed.). Cathay and the Way Thither: Being a Collection of Medieval Notices of China, Issue 36. pp. 84–86.
