בין השמשות
ערך זה עוסק בשלב ביממה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
בהלכה היהודית, בין השמשות הוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה (דמדומי ערב). סביב קביעת מועדו המדויק של זמן בין השמשות ישנה מחלוקת הלכתית, אולם כיום מקובל בארץ ישראל שבין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים כעבור כ־18 דקות בצאת הכוכבים ותחילת הלילה (זמן זה מתקצר בסתיו ובאביב ומתארך בקיץ ובחורף). בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם נוהגים באופן אחר (ראו בהמשך).
לגבי זמן זה של בין השמשות קיים ספק עקרוני האם הוא נחשב לחלק מיום שלפניו או ללילה שלאחריו, ספק שהשלכותיו רבות: זמני כניסת ויציאת שבתות וחגים, ספירת הימים לברית מילה ולנידה, הזמן המתאים לקיום מצוות שזמנן רק ביום או רק בלילה ועוד. מחמת הספק במעמדו של בין השמשות, זמן בין השמשות נידון לחומרא כיום וכלילה (בעיקר בדברים שתוקפם מהתורה).
אטימולוגיה
המהר"ל מסביר ש"שמש" היא מילה נרדפת ל"יום". 'בין השמשות' פירושו 'בין היממות'.[1] הגר"א, לעומתו, מסביר שהכוונה היא לשמש ממש, ו"בין השמשות" פירושו בין העלמות השמש מהעין להעלמות אור השמש מהרקיע.[2]
נאמר במשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו' כי עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, הכתב, והמכתב, והלוחות, הקשת, והמן, המטה, והשמיר.
מקור תלמודי
בתלמוד מסכת שבת מובאת ברייתא ובה ההגדרה היסודית של בין השמשות כזמן מסופק, ומחלוקת התנאים משולשת לגבי אורכו וזמנו:
תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים.
ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל (כחצי קילומטר). רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.
בהמשך הסוגיא בתלמוד מוערך שיעור בין השמשות לרבי יהודה כדי שיעור זמן הילוך של בין 2/3[3] ל־3/4 מיל[4] (בספרות ההלכתית, מתייחסים לשיטת רבי יהודה כשיעור זמן של 3/4 מיל)[5]. היות שישנם שלוש שיטות בתרגום שיעור הילוך מיל לדקות קבועות (18 דקות, 22.5 או 24), נמצא ששיעור 3/4 מיל, אורך בין השמשות לפי רבי יהודה הוא (בהתאמה) 13.5 דקות, 16.8 או 18.
שיטת רבי יוסי היא שזמן בין השמשות קצר מאוד, אך לא מפורש בברייתא מתי זמנה (ביחס לשקיעת החמה). על פי רוב הראשונים (בהתבסס על הגמרא בהמשך הסוגיא), זמן בין השמשות של רבי יוסי הוא לאחר זמן בין השמשות של רבי יהודה[6]. לפי הדעות שזמן בין השמשות של רבי יוסי הוא לאחר זמנו של רבי יהודה, כתב הרא"ש שהוא אחריו בשיעור הליכות ארבעים ותשע אמה (כ־2 דקות)[7]. אך יש אומרים שזמן בין השמשות של רבי יוסי הוא בתוך זמן בין השמשות של רבי יהודה, כלומר כשתי הדקות האחרונות לפני צאת הכוכבים של ר' יהודה.[8]
בהמשך הסוגיה מובאת ברייתא נוספת על זמן בין השמשות לפי מראה הכוכבים בשמים:
כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה. אמר רבי יוסי: לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים
התלמוד במסכת שבת פוסק להלכה כשיטת רבי יהודה וכרבי יוסי לחומרא, כלומר כל זמן שאינו נחשב ליום או ללילה גמור על פי שתי השיטות, נחשב לבין השמשות המסופק.
שיטות נוספות
בתלמוד ירושלמי למסכת ברכות מובאות דעות נוספות לגבי זמן בין השמשות:
- "רבי אומר: הלבנה בתקופתה (בזמן ירח מלא), התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות - זהו בין השמשות." (ירושלמי ,ברכות, פרק א, דף ב, עמוד ב)
- "רבי חנינא: סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות" (ירושלמי, ברכות, פרק א, דף ג, עמוד א) .
- "איזהו בין השמשות, אמר רבי תנחומא: לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף, נחלקה הטיפה לכאן ולכאן - זהו בין השמשות." (ירושלמי שם) - משך הזמן שבין השמשות הוא כמו משך הזמן שיקח לטיפה של דם (הצמיגה יותר מטיפת מים) שתהיה מונחת על חד של חרב סייף (חרב דקה) עד שתפול.
במסכת פסחים בתלמוד הבבלי, במהלך סוגיה קצרה העוסקת בשטח כדור הארץ, מובאת ברייתא על פיה שיעור בין השמשות לרבי יהודה הוא כדי הילוך 4 מילים:
רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין...
התלמוד מתעלם מהסתירה בין שיטת רבי יהודה במסכת שבת (שם מוערך שיעור בין השמשות בזמן הילוך 3/4 מיל) לשיטתו במסכת פסחים (שם מוערך שיעור זה בזמן הילוך 4 מיל).
שיטות הראשונים
הסתירה בין שיטת רבי יהודה המובאת במסכת שבת ובמסכת פסחים, הובילה לדעות שונות בקרב הראשונים בסוגיית המועד המדויק של בין השמשות.
על פי שיטת מהר"ם אלשקר בשם הגאונים, וכן פשטות דברי הרי"ף והרמב"ם,[9] שיטתו הקובעת של רבי יהודה לגבי בין השמשות היא השיטה המובאת במסכת שבת, בעוד שיטתו במסכת פסחים דחויה. יתר על כן, הואיל והסוגיה בפסחים אינה עוסקת כלל בעניין 'בין השמשות, אלא אך ורק בעניינים אסטרונומיים, הרי שברור שלא צריכה להיות הקבלה בין הזמנים בסוגיות אלו לבין הזמנים במסכת שבת, וכך ביאר הגר"א את שיטה זו, על פי הגר"א בסוגיה בפסחים מדובר על 'צאת כל הכוכבים' ולא 'צאת הכוכבים' במובן עליו מדובר במסכת שבת. על פי שיטה זו בין השמשות מתחיל מיד עם שקיעת החמה, נמשך כדי שיעור הילוך 3/4 מיל (או עד שיראו 3 כוכבים בינוניים), ומסתיים עם צאת הכוכבים שהוא תחילת הלילה.
לעומתם, רבנו תם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש והר"ן, מתייחסים לשיטת רבי יהודה המובאת במסכת פסחים כשיטתו העיקרית, ולשיטתו המובאת במסכת שבת כמשנית. על פי שיטה זו ישנן שתי נקודות זמן למושג שקיעת החמה. שקיעת החמה הראשונה היא עם העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע, וגם לאחריה במשך שיעור זמן של הילוך 3 ורבע מיל עדיין נחשב ליום. זמן בין השמשות מתחיל בשקיעת החמה השנייה שחלה בסוף זמן זה ומסתיים כעבור שיעור זמן של הילוך 3/4 מיל, ובסך הכל ישנו שיעור הילוך 4 מילים בין שקיעת החמה הראשונה ועד צאת הכוכבים. על פי שיטה זו הברייתא במסכת שבת המדברת על שיעור זמן של 3/4 מיל בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים מתייחסת לזמן מאוחר יותר של שקיעת החמה שחל הרבה אחרי העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע, שהוא הזמן שברקיע עדיין ניכרת אדמומית השמש לאחר היעלמותה מעבר לאופק.
על פי שיטת רבי אליעזר ממיץ בספרו "יראים", זמן בין השמשות קודם לשקיעת החמה (במובן של העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע). גם על פי שיטה זו ישנם שני מושגי זמן הנקראים 'שקיעת החמה', כאשר הראשונה שביניהם היא עוד כאשר השמש נראית על הארץ, והשנייה בשעת העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע.
נפקא מינה
ההשלכות ממחלוקת הראשונים בקביעת זמן בין השמשות משמעותיות, שכן הן נוגעות לדברים שתוקפם מדאורייתא, כדוגמת זמני כניסת ויציאת השבת, קביעת מועד ברית המילה וזמן קריאת שמע של ערבית. כך לדוגמה, על פי שיטת רבינו תם, ערב שבת נמשך זמן רב גם לאחר שקיעת החמה ועשיית מלאכה מותרת בזמן זה, בעוד לפי שיטת היראים והגאונים זמן זה הוא חלק מעיקר השבת, ועשיית מלאכה בו אסורה מהתורה. במוצאי שבת, הזמן בו מותרת עשיית מלאכה על פי שיטת היראים והגאונים הוא עדיין עיקר השבת על פי שיטת רבינו תם.
הלכה למעשה
בשולחן ערוך נפסק כשיטת רבנו תם, שהיום ממשיך גם אחר שקיעת החמה ורק אחר כך מתחיל זמן בין השמשות[10]. אך לעומתו הגר"א פסק כשיטת הגאונים. רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא פסק בשולחן ערוך שלו כשיטת ר"ת. אמנם בסידורו משנה אחרונה, פסק כשיטת הגאונים.
כיום בארץ ישראל מקובל להלכה לפסוק כשיטת הגאונים לעניין זמן בין השמשות, אך יש המחמירים גם כשיטת רבינו תם, ועל כן שומרים את השבת מתחילת בין השמשות על פי שיטת הגאונים ועד סוף בין השמשות על פי שיטת רבינו תם. עם זאת, בחו"ל היו מקומות בהם נהגו כשיטת רבינו תם אף לקולא, גם לגבי כניסת שבת.
על פי המקובל ברוב לוחות הזמנים, זמן צאת הכוכבים לשיטת רבינו תם הוא 72 דקות לאחר השקיעה. חישוב זמן זה מתבסס על השיטה שהילוך מיל הוא 18 דקות, ועל כן הילוך 4 מילים הוא 72 דקות. בחוג בריסק נוהגים שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד 90 דקות (4 מיל של 22.5 דקות) או יותר.
דיני בין השמשות
מכיוון שבין השמשות הוא זמן המסופק אם הוא מן היום או מן הלילה, תקף לגביו הכלל ההלכתי "ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא". ועל כן בדינים שתוקפם דאורייתא מתייחסים לבין השמשות לחומרא, גם כחלק מהיום הקודם וגם כחלק מהלילה הבא, ובמקרים מסוימים אף כזמן שחלקו מהיום וחלקו מהלילה.
תוצאה ישירה מספק זה של בין השמשות גורם לכך שזמן זה יחשב כשבת בין בערב שבת ובין במוצאי שבת, וכך גם ביום כיפור לעניין זמן הצום, וזו סיבה אחת לכך שאורכם של השבת והמועדים הוא כ־25 שעות (הסיבה השנייה היא דין תוספת שבת החל גם על יו"ט ויום כיפור).
לגבי ברית מילה, תינוק שנולד בבין השמשות בין שני ימים נימול בשבוע הבא ביום השני. אם הוא נולד בבין השמשות בין שישי לשבת, הוא אינו נימול בשבת הבאה שמא נולד ביום הקודם ולכן מילתו אינה דוחה שבת (מילה דוחה שבת ויום טוב רק כשחלה בזמנה, ולא כשחלה שלא בזמנה). במקרים מסוימים יחשב בין השמשות גם כיום וגם כלילה, לדוגמה זב שראה ראיית זוב בבין השמשות, ראיה זו נחשבת לחומרא כראיה שחלקה ביום וחלקה בלילה.
בהלכות שבת, זמן בין השמשות (בתחילת השבת ובסופה) הוא זמן בו אסורה עשיית מלאכות שתוקף איסורם מהתורה כמו בעיקר השבת, אך במקרים שונים מלאכות שתוקף איסורם מדרבנן מותרות, לדוגמה מלאכות דרבנן שנאסרו משום שבות יהיו מותרות בזמן בין השמשות, אך רק בזמן שיש צורך רב בדבר או שמדובר בדבר מצווה. כן מותרת אמירה לגוי לעשות מלאכה במקום צורך רב או הפסד מרובה.
אדם העושה מלאכה באחד מבין השמשות של שבת בשוגג חייב באשם תלוי, לפי שיטת רש"י. על פי שיטת התוספות, רק אדם העושה מלאכה בבין השמשות של מוצאי שבת חייב באשם תלוי, בעוד אדם העושה מלאכה בבין השמשות של ערב שבת פטור מאשם תלוי. השוני מנומק בכך שבערב שבת טרם הוחזקה השבת, ובמוצאי שבת כבר הוחזקה השבת[11].
ראו גם
- עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות
- לעניין חישוב הזמנים וסדרם - תוספת שבת.
- לעניין מחלוקת הגאונים ורבינו תם בזמן בין השמשות - שקיעת החמה בהלכה
- זמני היום בהלכה
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בין השמשות |
- משה יהודה בלוי (עורך), "בין השמשות", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים שס"ד, באתר היברובוקס
- הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, בין השמשות, התרפ"ט, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ גור אריה שמות יב, ו
- ^ ביאור הגר"א או"ח סי' רס"א ס"ק י"א
- ^ דעת רב יוסף בשבת לד ב
- ^ דעת רבה בשבת לד ב
- ^ כפסק רוב הראשונים.
- ^ כן כתבו רוב הראשונים (ריטב"א, רבינו פרחיה, והרא"ש
- ^ רא"ש פרק ב' סימן כ"ג
- ^ מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט', הלכה י"ג.
- ^ אולם, יש סוברים שדעת הרמב"ם כר"ת, עיין שו"ת יביע אומר או"ח ב:כא:ד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"א, סעיף ב'
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רס"א, סעיף י"ז
| זמני היום בהלכה | ||
|---|---|---|
| בוקר | קריאת הגבר • עמוד השחר • משיכיר • הנץ החמה • סוף זמן קריאת שמע • סוף זמן תפילה | 
|
| צהריים | חצות היום • מנחה גדולה • מנחה קטנה • פלג המנחה | |
| ערב | שקיעת החמה • בין השמשות • צאת הכוכבים | |
| לילה | חצות הלילה • אשמורות הלילה | |
| ראו גם | שעות זמניות • קו התאריך בהלכה • הלוח העברי | |
| חלקי היממה | |
|---|---|
|
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
