דרך מלאכה ודרך אכילה בהלכות בורר

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרך מלאכה ודרך אכילה בהלכות בורר הוא יסוד בהלכות בורר שאין איסור בורר בשבת אלא בברירה בדרך מלאכה ולא ברירה בדרך אכילה, שכל מעשה ברירה שהיא שהוא בגדר 'ביררה בדרך מלאכה' יש בו איסור בורר בשבת. וכל מעשה ברירה שהיא בגדר 'ברירה בדרך אכילה' מותר לבוררו בשבת.

גדר דרך מלאכה ודרך אכילה

בדרך בני אדם המעשה של תיקון האוכל באמצעות ברירת הפסולת מהמאכל קיים בשתי אופנים: 'ברירה בדרך מלאכה' ו'ברירה בדרך אכילה'.

ברירה בדרך מלאכה

צורת הברירה בראשיתה היא תיקון המאכל ע"י הרחקת הפסולת כשעדיין לא ראוי לאכילה, כגון: גרעיני התבואה בגורן ומוציא העפר וצרורות שנתערבו בהם, ועדיין הם בשדה או בבית המלאכה.

ובמצה זה דרך בני אדם לעשות את מעשה הברירה בכלי מלאכה המיועד לברירה, ולאחר התיקון והברירה הדרך שמעמידים ושומרים את המאכל המתוקן באוצר (מחסן בלע"ז) ושם הוא עומד ושמור עד שמביאים אותו הביתה לאכילה או עד שמוכרם לאכילה לאחרים.

אמנם כל שדומה לצורת הברירה בראשיתה, שהוא תיקון המאכל, נכלל בעיקר המלאכה ולכן –

כל שבורר בכלי אסור, וכן אם עושה לאוצר למחרת, אפי' לבו ביום, ואפי' לא סמוך לאכילתו לא יצא מגדר ברירה בדרך המלאכה והוא בכלל הצורה הראשונה של המלאכה ואסור. וכלשון הגמ' (ע"ד ע"א) "לבו ביום לא יברור, ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת".

ברירה בדרך אכילה

כל שלא עוסק בתיקון, אלא עוסק באכילה. כגון: הגישו לפניו לשולחן כלי עם פירות בשלים, ויש בתוכו כמה פירות בוסר, והאדם האוכל לוקח בידו את הפירות הבשלים לאכלם לאלתר, ונשאר בצלחת רק הפירות שאינם בשלים, הרי זה מעשה ברירה שבגדר "ברירה בדרך אכילה".

לכן להתיר צריך לקיים שלושה התנאים אלו:

א) בורר ביד, ב) בורר לאלתר ג) וניכר באופן המעשה שהוא בדרך אכילה והוא ע"י אופנים דלהלן:

א. בלקיחת האוכל ולהניח הפסולת

ב. כשאי אפשר לבוא אל האוכל מבלי לסלק את הפסולת

ג. בשעת מעשה הברירה הוא עוסק באמצע אכילתו ממש בתנאים מסויימים

ד. באופן שתיקון האוכל בעלמא שהאוכל מתוקן וראוי לאכילה בתנאים מסוימים להלן:

ובאיזה ענין שמתקן האוכל מתוך השומר, תיקון אוכל בעלמא הוא, ואין שם מלאכה עליו

ספר ים של שלמה - ביצה פרק א אות מב

מנגד 'ברירה בדרך אכילה' הוא 'תיקון האוכל בעלמא' [- תיקון קל ושולי] של המאכל כשהמאכל באופן מהותי ויסודי כבר מתוקן וראוי לאכילה והוא נמצא בבית סמוך למקום האכילה, ובמצב זה דרך בני אדם ולעשות הברירה בידיים וללא כלי מלאכה המיועד לברירה, ועושים זאת בסמיכות לאכילה או בשעת האכילה, ובעצם גוף הפעולה ניכר שזה הוא מעשה בדרך אכילה. הרי זה הוא מעשה ברירה שהוא בגדר 'ברירה בדרך אכילה'.

לדוגמה הגישו לפניו לשולחן כלי עם פירות בשלים ויש בתוכו כמה פירות בוסר, והאדם האכל לוקח לידו את הפירות הבשלים ואכלם ונשארים בצלחת רק כל הפירות שאינם בשלים, הרי זה מעשה ברירה שבגדר 'ברירה בדרך אכילה'. [רמז לדבר שעיקר השם מלאכה הוא במעשה בדרך בני אדם לעשותו בשדה הוא ממלאכת דש, שבמלאכת דש מצאנו גם כן שני סוגי דש 'דישה בדרך מלאכה' ו'דישה בדרך אכילה'. שכל דבר שדרך בני אדם לדוש אותו בשדה כגון המוץ שעל החיטה והקליפה הירוקה שעל האגוז, הרי הוא בגדר 'דישה בדרך מלאכה' ואסור לדוש אותו בשבת. וכל דבר שדרך בני אדם לדוש אותו בבית כגון שומים ובצלים והקליפה הקשה של האגוז הרי הוא רק בגדר 'דישה בדרך אכילה' ולא חל עליו שם מלאכת דישה כלל ומצד מלאכת דישה מותר לדוש אותו בשבת. וזאת מפני שבדש עיקר ציור מלאכת היא הפרדת הפסולת הטבעית הגדלה עם האכל בשדה על כן רק מה שהדרך לדוש בשדה חל עליו שם דישה בדרך מלאכה שאסורה בשבת (פסק"ת שי"ט 233).

אמנם אף מעשה דישה שהוא בגדר 'דישה בדרך אכילה' לפעמים הוא יכול להיות בגדר 'ברירה בדרך מלאכה' כמו לדוגמה קילוף שומים ובצלים והקליפה הקשה של האגוז שאף שאין הוא בכלל מלאכת דש מכל מקום לפעמים הוא בגדר מעשה ברירה בגדר 'ברירה בדרך מלאכה'. וזאת מפני ש]

אומנם בורר בדרך מלאכה זה לא דווקא בדברים שהדרך לבוררם בשדה ואף בדברים שהדרך לבוררם בבית (במטבח) בשעת הכנת המאכלים גם זה בכלל בורר, שכן עיקר הציור של מלאכת בורר הוא כשנפל לכלוך [– אבן] לתוך גרעינם או קמח, משום כך דומה לזה ממש כל פסולת שנופלת ומתערבבת במאכל הנמצא בבית וכשמתקנים את המאכל לאכילה כחלק ממלאכת התיקון המהותי והיסודי של המאכל הוא בירור וסילק הפסולת שנפלה ושנערבבה בו, ועל כן אף בירור פסולת שהדרך לבברה בבית גם זה הוא בכלל גדר 'בורר בדרך מלאכה'.

וכן אף כשאין האדם בורר בשביל לשמור ולהחסן באוצר לימים רבים אלא שהוא בורר בכלי מלאכה רק על מנת לשמור ליום המחרת או אפילו לבו ביום מכול מקום כל זה עדיין לא יצא מגדר 'ברירה בדרך המלאכה' והוא נידון בכלל הצורה העיקרית של המלאכה שהיא ברירה כלי מלאכה המיועד לברירה על מנת לשמור לאוצר למען יעמוד ימים רבים.

תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין, בורר ואוכל, בורר ומניח, ולא יברור, ואם בירר חייב חטאת וכו'. אמר אביי: הכי קאמר: בורר ואוכל לאלתר, ובורר ומניח לאלתר לבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת. אמרוה רבנן להא דאביי קמיה דרבא. אמר רבא: שפיר אמר נחמני!

שבת עד ע"א

אולם כשהמאכל באופן מהותי ויסודי כבר מתוקן וראוי לאכילה ועכשיו כבר סמך לסעודה ועומדים לאכלו לאלתר ומיד, והאדם מעניין להוסיף במאכל תיקון קל ושולי [- תיקון האכל בעלמא] ולברור פסולת מסוימת שמעורבת בו, והוא מברר את המאכל ללא כל כלי מלאכה המיועד לברירה אלא הוא בורר בידו וגם מעצם גוף הפעולה ניכר שזה הוא מעשה הנעשה בדרך אכילה, הרי זה הוא מעשה ברירה שבגדר 'ברירה בדרך אכילה'.


דיני דרך מלאכה ובדרך אכילה

בהלכות בורר מגדרים שלושה מצבים לבחון בהם מעשה ברירה האם הוא בגדר 'ברירה בדרך מלאכה' ואסור לבוררו בשבת או שהוא 'ברירה בדרך אכילה' ומותר לבוררו בשבת

כל מעשה ברירה שהוא בגדר בורר לאוצר או שהוא בגדר בורר בכלי או שהוא בגדר שניכר מגוף המעשה שהוא בררה בדרך מלאכה הדין הוא שאסור לעשות מעשה בוררה זו בשבת. וכל מעשה ברירה שהוא בגדר בורר לאלתר וגם הוא בגדר בורר ביד וגם הוא בגדר שניכר מגוף המעשה שהוא ברירה בדרך אכילה מותר לעשות מעשה בררה זו בשבת.

בורר לאוצר או בורר לאלתר

גדר בורר לאלתר הוא כל ברירה שנעשית בסמוך למשך שימוש

גדר השימוש

דוגמאות למקרים בהם הוא בגדר שימוש ומותר

  • שימוש גמור
    • מאכל סמוך לאכילתו
    • בגד סמוך ללבישתו (שש"כ ע"ז)
    • תרופה סמוך לשימוש בתרופה (שש"כ ע"ז)
  • שימוש להתכבד בו
    • לברור כלים נאים כדי ליפות את השולחן (פסק"ת ז')
    • להראות לחברו תכשיט מתנה נאה שקיבל, או לעצמו כשנהנה ממראו ומשתעשע בו (פסק"ת ז')
    • לקלוף פירות בכדי להתכבד בהם בפני האורחים יותר מכדי אכילתם (שש"כ מ"ד). ואפילו כשהוא יודע שהאורחים כלל לא יאכלו מן הפירות כיוון שמתכבדים עכשיו בפירות קלופים (שש"כ קכ"ט)
    • עצם מעשה הנתינה של צידה לדרך לאורחים, וכן כל עצם מעשה נתינת מתנה לחברו . ויש חולקים. (שש"כ קכ"ט , ס"ק כו ע' פסק"ת 34)

דוגמאות למקרים בהם אין הוא בגדר שימוש ואסור

  • פעולה צדדית בחפץ
    • לעשות גמילות חסד ולברור בשביל אדם אחר (שש"כ ק"ו)
    • לקיים בו מצוות כיבוד אב ואם ולברור בשביל אביו ואמו (שש"כ ק"ו פסק"ת 34)
    • עוזרת במטבח שתפקידה להכין את המאכלים ומעונית לסיים את תפקידה ולברור מבעוד מועד (שש"כ רי"ב)
    • ההלך למקום אחר לסעוד ושם אי אפשר להכין ורוצא להכין בביתו.


משך השימוש

הגדר של 'משך השימוש' הוא כל דבר שדרך השימוש שלו היא שפעולות השימוש נמשכת למשך זמן מסוים ואפילו למשך זמן רב, והדרך הוא שמכינים את כל הדברים שמשתמשים בהם לפני תחילת השימוש, ובכל משך זמן השימוש עוסקים רק בשימוש ולא בהכנת הדברים של השימוש. הרי כל השימושים הללו נידונים כשימוש אחד והכל בכלל גדר 'משך השימוש'. ומותר

לדוגמה בסעודה שהדרך הוא שמכינים את המאכלים לפני הסעודה ולא קמים במשך הסעודה להכין את המאכלים הנצרכים להמשך, אלא מכינים הכל מראש לפני הסעודה. הדין הוא שכל משך השימוש ואפילו משך של כמה שעות נידון הכל כמשך שימוש אחת ומותר' (מ"ב ס"ק ד') וכן הקדמה לשימוש שהיא טפלה לעצם השימוש הרי היא בגדר 'משך השימוש'. ומותר' אולם כל דבר שאין דרך השימוש שלו להתקבץ ולהתאחד עם השימושים אחרים ליחדה אחת. והדרך הוא שלפני כל שימוש מסוים מכינים את הנצרך לשימוש זה, ולא מכינים את כל הדברים שמשתמשים בהם לפני תחילת השימוש הראשון, ומשך זמן השימושים עוסקים גם בהכנת הדברים. הרי כל השימושים הללו נידונים כשימושים נפרדים ואין הם בכלל גדר 'משך השימוש' ואסור. וכן הקדמה לשימוש שאין היא טפלה לעצם השימוש היא לא בגדר 'משך השימוש'. ואסור

  • שימושים למשך זמן רב שהם כולם כאחד בגדר 'משך השימוש' ומותר
    • כל הסעודה כולה על מנותיה השונות , ואפילו סעודת מלכים (מ"ב ס"ק ד', שש"כ ס"ט)
    • אפילו כנמשך משך השימוש אחרי צאת השבת כגון סעודה שלישית שהיא נמשכת לתוך הלילה (שש"כ ר"ט)
    • אפילו אין זה סעדה גמורה אלא כל קביעות אכילה כגון קידוש בבית הכנסת וכדומה
    • משך העיון והלימוד בספרים שנמשך זמן מרובה וצריך ספר מסוים לקראת סוף זמן עיונו (ארח"ש נ"ג)
    • משך עניני התפילה כגון חומש קודם תפילת שחרית כשצריך לו רק לקריאת התורה (ארח"ש נ"ג פסק"ת 45)
  • שימושים למשך זמן רב שאין הם כולם כאחד בגדר 'משך השימוש' ואסור
    • כשהמשתמשים מתחלפים כגון במסיבות שהציבור באים והלכין ומתחלפין האנשים כמו שלום זכר וקידושה רבה
    • לברר בגדי ילדים כשבדעתו לצאת מהבית עם ילדיו ולהלבישם במקום אחר (שש"כ רכ"ט)
    • חולה שצריך לקחת תרופה באמצע הלילה ורוצה לברוררה לפני השינה בכדי שלא יצטרך לקום מהמיטה באמצע השינה (שש"כ ע"ו)
    • לברור בלילה את בגדי הילדים לצורך החלפתם באמצע הלילה או לצורך לבישתם בבוקר (שש"כ ע"ה)
    • אדם שלצורך רפואה זקוק לאכול פרי באמצע הלילה ורוצה לקלוף את הפרי קודם השינה (פסק"ת 149)
    • קערה ונטלה לנטילת ידיים שחרית סמוך למיטתו כשצריך לבוררם מתוך שאר הכילים (פסק"ת 50)


  • הקדמה לשימוש שהיא בגדר משך השימוש ומותר
    • משך הזמן שרגילים להתאסף ולהתארגן להתחיל את הסעודה
    • הקידוש על היין הקודם לסעודה הרי הוא בגדר משך השימוש (פסק"ת 45)
    • אכילת מיני תרגמה קודם הסעודה כשממשיכים לישב ומתחילים לאחר כך את הסעודה באותו מקום ובאותו ישיבה, הרי היא בגדר משך השימוש.(פסק"ת 45)


  • הקדמה לשימוש שאין היא בגדר משך השימוש ואסור
    • זמן ההכנות האחרונות כגון זה שהדרך שמכינים את המאכלים והמשקאות קודם הסעודה
    • שעת הספק כשמסופק מתי יגיעו בני הבית ותתחיל הסעודה (אור"ש נ"ב)
    • הזמן שדרך אישה זו להכין


סמוך לשימוש

הגדר של 'סמוך לשימוש' הוא כל משך השימוש וכל פרק הזמן שדרך להכין את הדבר לפני השימוש הרי גדר סמוך לשימוש

  • שיעור הסמיכות שהיא בגדר 'סמוך לשימוש'
    • שיעור הסמיכות נמדד בכל הכנה כפי שעור הזמן שרגילים להכין את הדבר המסוים כגון בסעודה כל זמן שהדרך של אישה זו שמסדרת האוכלין לסעודה, שיעור הזמן הזה הוא השיעור של סמוך לשימוש ומותר, וכודם לזמן זה אפילו שעה קטנה אסור (אגר"מ ח"ד ע"ד ב' י"ג וכתב בפסק"ת ע' 20 שכן הכרעת גדולי זמנינו)



  • הכנה מרובה שלוקח זמן רב להכינם והדרך לעשות את ההכנה דווקא סמוך לשימוש הרי היא בגדר 'סמוך לשימוש' ומותר
    • סעודה גדולה לעם רב שצריך הכנה מרובה זמן רב וכחלק מההכנה צריך לברור את האכל מהפסולת.
    • מיני מאכלים שצריכים הכנה מרובה זמן רב בכדי שהיו טעימים ביותר כגון סלטים מסוימים שבכדי שהיו מוטעמים עדיף לעשותם מוקדם כמה שעות קודם הסעודה כדי שישהו ויקלטו את טעם הטיבול או כגון תבשיל שלטעם הטוב של התבשיל צריך שהיו הבצלים מונחים בו זמן רב. וכחלק מההכנה צריך לברור את האכל מהפסולת (שש"כ רכ"ב).
    • ברירה שצריך לעשות קודם המשך ההכנה הנמשכת זמן רב כגון קודם הבישול או החימום או ההפשרה,
      • לדוגמה משקאות ממינים שונים שהם מונחים מקפיא בצורה שהיא בגדר תערובת והוא מעונין לברורם בכדי להעמיד את המשקה זמן רב להפיג צינתו ולשתותו רק לאחר זמן רב כשיפוג צינתו (שש"כ פ"א)
      • לדוגמה חלה קפוא על מנת שתופשר ותהיה ראויה לאכילה לאחר זמן רב לפני הסעודה
      • לדוגמה לברור על מנת לקררו כשרוצה לאכל מיד כשיתקרר


  • הכנה מרובה שלוקח זמן רב להכינם ואין הדרך לעשות את ההכנה דווקא סמוך לשימוש הרי היא בגדר 'סמוך לשימוש' יש אסורים ויש מתירים
    • מאכלים שהדרך להכינם זמן רב אך אין הדרך להכינם דווקא סמוך לסעודה ופעמים מכינים אותם גם יום או יומיים קודם לסעודה (שש"כ רכ"ב)
    • להניח משקהות במקרר זמן רב קודם הסעודה ופעמים הדרך שמניחים אותם גם יום או יומיים קודם לסעודה (שש"כ רכ"ב)


  • הכנה שלוקחת זמן מועט להכינה והאדם מעונין לעשות את ההכנה זמן רב מראש מסיבה צדדית וחיצונית לעצם התיקון וההכנה של הדבר אין זה בגדר 'סמוך לשימוש' ואסור
    • עוזרת במטבח שמעוניינת לגמור את עבודתה שעות לפני הסעודה
    • ההלך למקום אחר לסעוד ושם אין באפשרותו להכין את המאכלים ורוצה להכינם בביתו



בורר בכלי או בורר ביד

כלי המיוחד למלאכת הבררה שכך דרך העולם של עושי מלאכת הבררה בכלי זה בשעת במלאכתם הרי הוא בגדר 'כלי מלאכת הבררה' ואסור מדאוריתא.

  • נפה לניפוי קמח וכדומה (ש"ע שי"ט א')
  • כברה שהוא כלי שבתחתיתו רשת צפופה המשמש לניפוי תבואה וקטניות (ש"ע שי"ט א')
  • מסננות כגון מסננת אטריות וכדומה (ארח"ש ג' ע"ג)

עוד יש כלים שאף בהם אסור או מדאורתא או מדרבנן.

  • כף מחוררת המיועדת להוצאת המאכלים מהקדרה ללא הנוזלים (ארח"ש ג' ע"ג)[1]
  • כלי להוצאת גלעיני זיתים (שש"כ נ"ט )
  • כלי להוצאת גרעיני התפוח (שש"כ נ"ט )
  • מקלף (שש"כ ל"ה)
  • כלי לפילוח תפוח (דרכי עונג בורר ג' י"ח)
  • שקית תה כגון המנער שקית תה שיצא מעל הכוס על מנת שינטוף ממנה הטיפות אל הכוס (שש"כ ס"ד) [2]
  • תיון שיש בצידו מסננת לסינון עלי התה (רוב אחרונים דלא כחזון איש דמתיר)
  • מסננת שבתחתית מסחטת פירות ידנית אף שעוברים דרך נקבי המסננת הגרעינים הקטנים וחתיכות פרי אך אין עוברים בה הגרעינם והחתיכות הגלולים (איל משולש ג' הערה מ"ה)
  • ברז הדוד כשפותחו בזרם דק בכדי לברור את המים מהאבינית (דרכי עונג כ"ו ט')
  • מקלף לקלוף בו פירות


כל כלי שאינו מיוחד לבררה אלא הוא כלי שמיועד להשתמושות שונות כגון לשמור בו המאכל או לאכול עמו לנימוס או שלא יתלכלך הידים או לחתוך עמו וכדומה. אבל כעת הוא משתמש בו על מנת לסיעה לו במעשה הברירה הרי זה דומה ל'כלי למאכת הבררה' ואסור מדרבנן.

  • קינון הוא כלי עץ העשוי כמון משפח ומניחים בו את הקטניות בתוכו ומנערים אותו והקטניות שהם העגולות יורדות דרך פיו הצר והקליפות נשארות בפיו הרחב של המשפך (ש"ע שי"ט א')
  • תמחוי היא קערה גדולה שמנענים אותה והאכל מתקבץ בחלק התחתון והפסולת מתקבצת בחלק העליון (ש"ע שי"ט א')
  • סודר כגון פיסת בד כשבורר על ידה את השמרים מהיין(ש"ע שי"ט י')
  • כף המשמשת לסיוע לבררה כגון להסיר את השומן הצף על המרק כשקשה מאוד להסירו ללא הכף (שש"כ קמ"א ע' פסק"ת שי"ט מ"א)
  • מזלג המשמש לסיוע לבררה כגון להוציא אטריות ממרק במזלג כשקשה מאוד להסירו ללא המזלג (דרכי עונג פ"ג כ"ד)
  • הצמדת המכסה לסיר ושפיחת הנוזלים ללא המוצקים (אגרות משה או"ח חלק ד' ע"ד שש"כ ג' נ"ח הערה קע"ו בשם הגרש"ז)[3]
  • כף כשזה מסיעה לבררה כשנברר ביתר קלות מאשר זה בידו (אגרות משה או"ח חלק א' קכ"ד שש"כ ג' נ"ח הערה קע"ו בשם הגרש"ז)



כל כלי שאינו מיוחד לבררה אלא הוא כלי שמיועד להשתמושות שונות כגון לשמור בו המאכל או לאכול עמו לנימוס או שלא יתלכלך הידים או לחתוך עמו וכדומה, ולמטרות אילו הוא משתמש בו כעת אלא שבדרך אגב הוא גם מסיעה בכלי למעשה הברירה אך הוא היה יכול בקלות לעשות את מעשה הבררה גם ללא הכלי הרי אין זה דומה ל'כלי למאכת הבררה' ומותר.

  • כף ומזלג כשמשתמש בה בכדי שלא יתלכלך או לנימוס או לחיתוך וכדומה ולא בכדי לסיע לו במעשה הברירה.
    • כגון לקחת בכף מאכל מוצק מהרוטב של החמין (מ"ב ס"ק ס"ו).
    • מזלג להוצאי בובשר מהעצם הדבוק בו (חזו"א סי' נ"ד ס"ק ר')


  • סכין לקלף בו פירות (אגרות משה אור"ח חלק א')
  • מפצח אגוזים (אורחות שבת פ"ג פ"ט)
  • מלקחיים וכפית בברית צעצועים (ילקוט יוסף ה' שבת ע' רס"ג)
  • שני כלים, לערות מכלי לכלי כשמעורב פסולת במשקה ומערה מכלי לכלי בנחת (מ"ב ס"ק נ"ה שערי הציון ס"ק מ"ד)
  • כליפה של ביצה לברור בו החלבון מהחלמון


יש אומרים שלא הסרו חכמים אלא ב'כלי שצורת הכלי מסייעת למעשה הבררה וכך דרך הבררים במלכת הבררה לברור בכלי זה' רק בזה אסרו חכמים. אך כל כלי שאינו מיוחד לבררה אלא הוא כלי שמיועד להשתמושות שונות כגון לשמור בו המאכל או לאכול עמו לנימוס או שלא יתלכלך הידים או לחתוך עמו וכדומה. אפילו שכעת הוא משתמש בו על מנת לסיעה לו במעשה הברירה הרי זה יש אומרים שאין זה דומה ל'כלי למאכת הבררה' ועל כן יש מתירים.

  • תיון שיש בצידו מסננת לסינון עלי התה (חזון איש)
  • כף ומזלג במקרה שמסיעה לבררה אבל אין זו הדרך של הבוררים בחול לעשות את הבררה הזו עם כף (פסק"ת שי"ט מ"א)
  • הצמדת המכסה לסיר ושפיחת הנוזלים ללא המוצקים (באורחות שבת (פג ס"ק פ"ב) בשם הגר"ש אוירבך)
  • שקית תה כגון המנער שקית תה שיצא מעל הכוס על מנת שינטוף ממנה הטיפות אל הכוס (יש מתירים שש"כ הערה ק"מ)

ניכר מאופן המעשה שהוא 'דרך אכילה'

כאשר בורר ביד ולאלתר וגם ניכר מאופן המעשה שהוא 'דרך אכילה' על ידי אחד משלושה אופנים

  • א. בורר ולוקח את האכל ומשאיר את הפסולת.
  • ב. אי אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת אפילו כשהוא לוקח את הפסולת ומשאיר את האכל[4]
  • ג. בשעת מעשה הברירה הוא עומד באמצע אכילתו ממש אפילו כשהוא לוקח את הפסולת ומשאיר את האכל ואפילו גם כן אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת

בהתקיים אחת משלושת התנאים האלו על ידי כך ניכר מגוף מעשה שהוא בדרך אכילה. והרי הם נידונים כ'ביררה בדרך אכילה ומותר.

א. בורר ולוקח את האכל ומשאיר את הפסולת

אסור
אחיזה באכל וניעור הפסולת (פסק"ת ש"ל ל"א)


ב. אי אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת

כשלוקח את הפסולת ומשאיר את האכל אולם אי אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת מפני שהפסולת דבוקה באוכל

הגדר: כל שהאכל והפסולת דבוקים זה לזה אי אפשר לבא אל האכל ולהשתמש בו מבלי לסלק את הפסולת. ובכלל גדר 'אי אפשר' הוא אפילו כשאפשר על ידי תחבולה לבא אל האכל ולהשתמש בו מבלי לסלק את הפסולת אך כיוון שאין דרך בני אדם לבא אל האכל על ידי תחבולה זו אף זה הוא בככל גדר 'אי אפשר' (שש"כ ס"ק צ"ה)

דוגמאות למקרים בהם אי אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת ומותר

  • קילוף
    • קילוף שומים ובצלים (רמ"א סוף סימן שכ"א)
    • קילוף ביצים תפוחי אדמה מבושלים בננות (שש"כ לה)
    • קילוף הקליפה הקשה של האבטיח
  • ניר ועטיפה
    • ניר הדבוק על גבי הנקניק (שש"כ ל"ה)
    • מיני מאכלים ומיני מאפה וממתקים שדבוק אליהם ניר אפייה (פסק"ת שכ"א ל"ג)
    • סוכריות ושאר ממתקים שהעטיפה דבוק אליהם (שש"כ מ"ג פסק"ת שכ"א ל"ג)
  • פסולת דבוקה
    • פסולת הדבוקה בפרי (שש"כ כ"ב)
    • גרעיני המילון הדבוקים למילון מבפנים (שש"כ ל"ז)
    • עלי חסה לאחר המחוברים זה לזה ויש מבין העלים החיצוניים עלים מעופשים שאינם טובים כל כך לאכילה (שש"כ מ')


קליפה שאינה מתחילת בריאתה

* קליפה אינה בדווקא מתחילת בריאתה, אלא אפי' התקלקל, אבל הוא חלק מהפרי (ביה"ל שי"ט א' ד"ה מן העלין)

* מותר להסיר את העלין המחוברים החיצוניים (שאינם טובים לאכילה) מן החסה כדי לאכול העלים הפגומים וגם זאת רק סמוך לסעודתו (שש"כ מ')

דוגמאות למקרים בהם כן אפשר לבא אל האכל מבלי לסלק את הפסולת אסור

  • קרום שלם או חלקי קרום הצפים על גבי החלב (שש"כ נ"ב)
  • פיצח את קליפות האגוז ושיברו לחלקים רבים ונשבר האגוז לחלקים ויצא האגוז מתוך קליפתו וחלקי האגוז מערבים בחלקי הקליפה (שש"כ מ"ב)
  • עצמות יבשת שאין בשר דבוק עליהם כלל והם ממצויות בצלחת עם התבשיל (שש"כ לז)
  • משקה שיש על גביו לכלוכים רבים ואינו יכול לשתות את המשקה ללא הסרת הלכלוכים.
  • פירות או ירקות שמעורבים בהם פסולת כלשהי שאיננה דבוקה בהם (שש"כ כ"ב פסק"ת ש"ל ל"א)
  • עלי חסה לאחר שהופרדו זה מזה והם מעורבים זה עם זה ויש בינהם עלים מעופשים שאינם טובים כל כך לאכילה (שש"כ מ')

ג. עומד מאמצע אכילתו ממש

אוחז המאכל בידו קודם שהכניסו לפיו,

נחלקו הפוסקים אם יש איסור ברירה (ביה"ל עד ד"ה מתוך)

ולהלכה הכריע הביה"ל (ד"ה מתוך, ובגמ' סי' ט', ד"ה אלא) להחמיר. באופן שאפשר לצרף הדין של היתר בתיקון האוכל[5], דהיינו אוכלים שתחילת בריארתם יש בהם פסולות שכך אוכלים ע"י הוצאת המפריע לאכילה תקינה, באופן שיש אפשרות להגיע לאוכל בלי ברירת הפסולת. ועוד לצרף שיתכן שאם הקליפה עליו, דעת השש"כ כדעה המתירה בשעת אכילה (שש"כ ס"ק ס', אורחות שבת ח"ב ס"ק ב').ובפסקי תשובות: המחמיר לסלק חלק הרקוב יחד עם מעט מהפרי – תבוא עליו ברכה.

  • האוכל תפוח שפגום בחלקו - מותר לחתוך את החלק הפגום די לאכול את הנשאר, אך לא יעשה זאת אלא סמוך לאכילתו (שש"כ כ"ג).
  • מותר להסיר בפסח שחל להיות בשבת את החלק המכופל שבמצה כפולה, אשר נוהגים שלא לאכלו בפסח, והוא ?? רק סמוך לסעודתו (שש"כ ל"א)
  • מותר להסיר בסמוך לאכילה את תוית המאפיה המודבקת ע"ג ככר הלחם או החלה (ויזהר להסיר עמה מן המאפה, כדי שלא להגיע באותיות המודפסות שבה) (שש"כ ל"ה) ופסק"ת (ל"ג) דעדיף להסירו עם חתיכה ניכרת מהמאכל וכנ"ל.
  • מיני מאפה שיש בהם חלקים שרופים ומפוייחים רשאי לחתוך ולהסיר החלק הרקוב והשרוף סמוך לאכילתו הגם שמסלק פסולת מתוך אוכל, אין בזה איסור מעיקר הדין (פסק"ת שיט י')


בצירוף היתר תיקון האוכל, ותערובת גמורה, כגון עצמות בדגים ההכרעה היא כך:

  • תערובת עצמות בדגים, לכתחילה יכניס לפיו האוכל עם הפסולת, הבשר עם העצם, ואז יוציא הפסולת מתוך הפה.

אם לא נוח לו יסיר הבשר מן העצם.

לא נוח לו יש מתירין להסיר יחד עם מעט מהבשר וגם הנוהגים להקל ולהוציא העצמות מן הדג בשעת אכילה ממש יש להם על מי לסמוך (שש"כ י"ב י"ג י"ד).

בצירוף היתר תיקון האוכל ותערובת במקום הדיבוק, שכל אחד ניכר בפני עצמו.

בגרעיני פירות

מוטב לפתוח הפה באופן שהגרעין יפול מאליו, או להחזיק ביד אחת ולהסיר ביד אחרת.

אך יש מתירין גם להסיר ביד את הגרעין מבשר הפרי ובשעת אכילה ממש, ולא לפני כן – שש"כ י"ח. מתוך הפה – מותר, דאינו מלאכת הברירה.

  • הי' אוכל והרגיש בתוך פיו בפסולת המעורבת בתוך המאכל – מותר להוציאה.

הכניס דג עם העצמות לתוך פיו, ומוציא העצמות אין בזה משום בורר (חזו"א ?? ס"ק א', שש"כ ג' י"ב)

  • האוכל אבטיח ופולט הגרעיני מפיו.

סמוך לפה שמעקב הפסולת בשעת אכילה ושתיה שלא יכנס לפיו מותר אפי' בכלי (שו"ע סי' ס"ט ט"ז) דמה שמעכב בשעת שתיה את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה (ביה"ל שי"ט ס"ד ד"ה הבורר)

  • מותר להניח מפית על שפת הכוס ולשתות מים שיש בהם לכלוכים ומשום כיבוס בשעת הדחק מותר (מ"ב ס"ק ז')
  • מותר גם על ידי מסננת שמונח על שפת הכלי.
  • מותר לתת לתינוק למצוץ מבקבוק שבפיו מוצץ (פיטמה) אף על פי שבאופן זה הדברים שאינם משקה ואין התינוק יכול לבולעם ישארו בבקבוק (שש"כ ג' ס"ה, ואפי' לגדול מותר (שם ס"ק קצ"ו)

הערות שוליים

  1. באורחת שבת שם כתב שעל פי הצד בדברי 'החזון איש' שכלי תיון אין הוא בגדר 'כלי מלאכת הבררה' על כן שיש מקום לומר שאין כף מחוררת אין היא בגדר 'כלי מלאכת הבררה', מכוון שכף זו אין מהותה כלי בררה ממש כמו נפה וכברה אלא היא משמשת גם להגשה האוכל ולהוצאתו מהקדרה. אולם לבסוף הוא מסיק שכף מחוררת כל עיקר צורתה מוכיחה שנעשת על מנת לסננן ולברור ועל כן יש לומר שאף כף מחוררת היא בגדר 'כלי מלאכת הבררה' ואסור
  2. אפילו לדברי החזון איש שמתיר בתיון כתבו החרונים שבשקית תה יש לאסור (מנחת יצחק ח"ד ס' צ"ט שבט הלוי ח"ח נ"ח)
  3. באורחות שבת (פג ס"ק פ"ב) כתב דאפילו לחזון איש דמתי בתיון יש לאסור כאן 'כיוון שעושה כאן מעשה מיוחד לבררה ולכן חשיבה בררה בכלי
  4. אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניחם, אבל קולף לאכול לאלתר שרי (רמ"א סוף סימן שכ"א) וביאר הביה"ל (שם ד"ה לקלוף) דכאן דודאי אפשר בענין אחר ודרך אכילתו בכך לא מקרי פסולת מתוך אוכל
  5. ראשון המדברים בזה הים של שלמה ביצה פ"א סי' מ"ב) הובא במ"ב (ס"ק כ"ד, וביה"ל סי' ד' ד"ה מתוק) שבטנים ושקדים שנשתהו ועדיין בקליפתם (שאם לא נשתהו יש היתר קילוף שהרי לא יכול להגיע בלי לקלוף. והמצאות שכבר נפרדו אינו בכלל תיקון אוכל אלא סתם פסולת המפריע) בכלל תיקון אוכלא הוא ולא שייך ברירה בזה. אולם המ"א (סימן תק"ו ס"ק ד') דחה דבריו, וכן הפמ"ג (א"א ס"ק ג') הובא במ"ב (ס"ק כ"ד) שאסור אפי' לאלתר, וכן דעת החזו"א להלכה שכל שיש אפשרות לקחתם עם האוכל ובחר בדרך ברירת הפסולת, הרי זה בורר ולא דרק אכילה.