טיוטה:חסידות במרחב הרוסי
 |
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
| |
| דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה. |
תנועת החסידות התפשטה ברוסיה, החל מראשית המאה ה-18 על ידי תלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש שהתיישבו במקום, לאחר פטירת המגיד ניהל רבי שניאור זלמן מליאדי את עדת החסידים ברוסיה שלצידו גדולי החסידות, רבי שלמה מקרלין, רבי מרדכי מלעכוויטש, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. ברוסיה נתקלה גם החסידות בהתנגדות גדולה מצד הגר"א מתלמידיו, שבשיאה הובילה ההתנגדות למעצרם של גדולי החסידות שבראשם בעל התניא.
החסידות העיקרית שפעלה ברוסיה הייתה חסידות חב"ד שפעלה בעיקר באזור רוסיה הלבנה, בליטא פעלה חסידות קרלין ובמחוז קייב פעלה חסידות צ'רנוביל.
ראשית החסידות
רבי אהרן מקרלין ורבי מנחם מענדל מויטבסק היו הראשונים שחדרו לאזור רוסיה - ליטא בהוראת רבם המגיד והתיישבו ברוסיה הלבנה שהייתה מרכז ההתנגדות לחסידות, רבי אהרן נפטר עוד בחיי רבו המגיד וממשיך דרכו היה רבי שלמה מקרלין מייסד חסידות קרלין. תלמידי המגיד היו אז מסתובבים בעיירות ברוסיה שהים יוצרים רושם של תלמידי חכמים, שבאמצעותו מקבצים סביבם יהודים רבים ומקרבים אותם לחסידות[1], פעמים רבות הם היו עורכים ויכוחים פומביים בינם לבין המתנגדים שבאמצעותו היו משכנעים אותם להתקרב לחסידות, ויכוח מפורסם שנערך בין החסידים למתנגדים היה בשנת ה'תקמ"ג (1783) במינסק, שדרכו הצליח רבי שניאור זלמן מליאדי שהיה נציג החסידים בויכוח לקרב כארבע מאות אברכים לחסידות[2], אך עם זאת הויכוח גרם לחידוש ההתנגדות מצד התמנגדים בשנת ה'תקמ"ד[דרוש מקור], רבי יצחק אייזיק מהומיל שהיה מאותם אברכים שהתקרבו באמצעות הויכוח לחסידות תיאר את רגעי השיא בויכוח כך:
כרגע נהפך הבית המדרש לים זועף והרעש הולך וגדל הייתי אז בעל כח גדול ודחקתי עצמי בין המריבים ולא יכולתי לעמוד על דבריהם הללו צועקים מדוע לא ביררו את הטענות והללו צועקים כי מנודים המה ואסור לבוא עמהם בדברים קשה לתאר את הרושם הלא טוב שעשה הדבר על בני התורה והרבה מהאברכים שה באותו מעמד החליטו לנסוע אל רבינו ולהתקשר אליו.
— ויכוח הגדול במינסק - תקמ"ג, עמ' כ"א.
התפשטות החסידות ברוסיה נתקלה בהתנגדות מצד המתנגדים, רבי שלמה מקרלין נאלץ אחרי זה לעזוב את עירו קרלין ולחזור לפלכים הדרום מערביים שברוסיה ללודמיר שבוואהלין בשנת ה'תקמ"א בעקבות כתב חרם שהופץ נגד החסידות[3]. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שכיהן כרב בפינסק גורש בשנת ה'תקמ"ה על ידי קהילת המתנגדים שמנתה במקומו את רבי אביגדור חיימוביץ' ונאלץ לחזור כמו רבי אהרן לברדיטשוב הנמצאת בפלכים הדרום מערביים שברוסיה.
מנהיג החסידים ברוסיה לאחר פטירת המגיד היה רבי מנחם מנדל מוויטבסק שנבחר לתפקיד על פי צוואת המגיד[4], שפעל להפצת החסידות במקומו, משפט מפורסם שמיוחס אליו הוא ש:"ברייסין מצאתי לבבות שלמים ובגדים קרועים, הפכתי אותם ללבבות קרועים ובגדים שלמים". בשנת ה'תקל"ז (1876) מונה בעל התניא למנהיג החסידים ברוסיה במקומו של רבי מנחם מנדל שעלה לארץ ישראל[5], תפקיד אותו ייעד רבו המגיד כבר בחייו[6], רבי שניאור זלמן פעל להפצת החסידות ברוסיה על ידי הקמת "חדרים" מעין ישיבות, בהם היו לומדים את תורת החסידות[7].
ההתנגדות לחסידות ברוסיה הובילה להגשת כתב אישום כנגד של רבי שניאור זלמן מליאדי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי חייקל מהמדורא ,רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלעכוויטש בשנת ה'תקנ"ט (1799) על ידי קהילת המתנגדים, העצורים שוחררו בחודש כסלו התקנ"ט לאחר שלא נמצאו ראיות מפלילות כנגדם, יום שחררו של רבי שניאור זלמן מליאדי בי"ט כסלו ממעצר זה נחגג כל שנה בחב"ד.
לאחר שיחרורו נפגש בעל התניא עם גדולי ליטא ושכנע אותם שאין פגם בחסידות, והחל מאז:”גדולי המתנגדים באו בברית עם החסידים. אכלו משחיטתם ושתו את יינם וקראו בספריהם ולא היו חוששים לחרם המשולש שיש עליהם כלל וכלל”[8]
החסידות המרכזית שהייתה ברוסיה הייתה חסידות חב"ד ששכנה בליובאוויטש שברוסיה הלבנה, שאר החסידויות ששהו באזור, חסידות צ'רנוביל וחסידות קרלין שכנו יותר באזור הפלכיים הדרום מערביים של רוסיה ובליטא[9].
החסידויות ברוסיה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר השיחות קיץ ה'ת"ש, עמ' 122 - 123.
- ^ ספר השיחות ה'תש"ב עמוד 48.
- ^ דוד אסף, תולדות החסידים, עמ' 7.
- ^ תולדות חב"ד ברוסיה הצארית , דור ראשון – כ"ק אדמו"ר הזקן , אצל הרב המגיד ממעזריטש.
- ^ התמים, חוברת ב', עמ' נ"א - נ"ב.
- ^ "שבחי הרב" ע' י"ח, "שמן הטוב" ע' 75.
- ^ ליקוטי דיבורים, ח"א, עמ' 58.
- ^ "מצרף העבודה" עמ' כ"ז.
- ^ דוד אסף, תולדות החסידים, עמ' 12 - 13.