טיוטה:מצוות זכירת מעשה העגל

מצוות זכירת מעשה העגל לדעת חלק מהראשונים היא מצוות עשה ומצוות לא תעשה^[1] מדאורייתא לזכור בפה ובלב את חטאם של בני ישראל במעשה העגל, אך לדעת רוב הראשונים מצווה זו לא נאמרה לדורות אלא לדור המדבר בלבד.

מקור המצווה

מקור המצווה הוא מהפסוק^[2] ”זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה', וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה' וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וגו'”.

מכפילות הלשון "זכור" ו"אל תשכח", למד הספרא^[3] שלא מספיק לזכור בלב את מעשה העגל, אלא צריך להזכירו בדיבור.

מהות המצווה

ההלכות גדולות, הרס"ג, הרמב"ם, הסמ"ג והחינוך לא מנו מצווה זו במנין המצוות. במפרשים נאמרו כמה הסברים לכך, רבנו הלל^[4] הסביר שהמצווה לא נאמרה לדורות, אלא לדור המדבר שחטאו בחטא העגל בלבד^[5], וכן הביא הערוך השולחן^[6]^[7].

הרמב"ן^[8] הסתפק האם המצווה נאמרה לדור המדבר בלבד כדי לזכור חטאם, או שזה מצווה שנאמרה לדורות לזכור את חסדו של הקב"ה בכך שמחל לאבותינו על חטא העגל.

מכוח דברי הרמב"ן כתב רבי אלעזר אזכרי בספר חרדים^[9] שכיון שספק דאורייתא לחומרא צריך לחשוש לאפשרות האמורה ברמב"ן שזה מצווה גם כיום ולקיים את המצווה.

אופן קיום המצווה

בשונה ממצוות זכירת מעשה עמלק, זכירת מעמד הר סיני ועוד, חז"ל לא קבעו זמן קבוע בשנה לקרוא את מעשה העגל, כדי שלא לגנות את ישראל^[10].

בספר חרדים^[11] כתב שאם מחויב האדם לזכור חטא אבותיו, כל שכן שמחויב לזכור את חטאיו שלו, וכמו שנאמר^[12] ”וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם”.

המגן אברהם^[13] הביא דעה שיש לקיים זכירה בלב על ידי שיכוון במילים "וליחדך באהבה" שבברכת אהבה רבה על הפעמים שלא אהב את הקב"ה, כלומר במעשה העגל.

כמו כן נהגו לכתחילה שהשערות שבהם כורכים את הפרשיות של התפילין יעשו משערות עגל, כדי לכפר על חטא העגל^[14]^[15].

ראו גם

לקריאה נוספת

הערך "זכירת מעשה העגל", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

↑ רבי אלעזר אזכרי ספר חרדים מצוות לא תעשה מן התורה, א יג, ד כב. על פי דברי הרמב"ן בהשלמות למנין המצוות, מצוה ז
↑ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ז'-ח'.
↑ פרשת בחוקותי, פרשה א-ג.
↑ בפירושו לספרא תחילת פשת בחוקותי
↑ וכן נראה מפירושו של רבנו הלל על הספרא פרשת בחוקותי.
↑ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ס', סעיף ה'
↑ לפירושים נוספים ראה פירוש הר"ש משאנץ לספרא שם, וקרן אורה ברכות ג' ע"א
↑ השלמות למניין המצוות, מצווה ז'.
↑ מצוות לא תעשה מן התורה, ד כב
↑ מגן אברהם, אורח חיים, סימן ס', סעיף קטן ב'
↑ מעמה"ת ד כג
↑ ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק מ'
↑ אורח חיים, סימן ס', סעיף קטן ב'
↑ שימושא רבא, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף מ"ד
↑ דין זה נלמד מהפסוק ”הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ” (ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק י"ז, שימושא רבא, הובאו דבריו בבית יוסף שם).

[1] רבי אלעזר אזכרי ספר חרדים מצוות לא תעשה מן התורה, א יג, ד כב. על פי דברי הרמב"ן בהשלמות למנין המצוות, מצוה ז

[2] ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ז'-ח'.

[3] פרשת בחוקותי, פרשה א-ג.

[4] בפירושו לספרא תחילת פשת בחוקותי

[5] וכן נראה מפירושו של רבנו הלל על הספרא פרשת בחוקותי.

[6] רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ס', סעיף ה'

[7] לפירושים נוספים ראה פירוש הר"ש משאנץ לספרא שם, וקרן אורה ברכות ג' ע"א

[8] השלמות למניין המצוות, מצווה ז'.

[9] מצוות לא תעשה מן התורה, ד כב

[10] מגן אברהם, אורח חיים, סימן ס', סעיף קטן ב'

[11] מעמה"ת ד כג

[12] ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק מ'

[13] אורח חיים, סימן ס', סעיף קטן ב'

[14] שימושא רבא, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף מ"ד

[15] דין זה נלמד מהפסוק ”הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ” (ספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק י"ז, שימושא רבא, הובאו דבריו בבית יוסף שם).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]