לאה צמל
| לידה |
19 ביוני 1945 (גיל: 78) חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה |
פרס "חירות, שוויון, אחווה" הצרפתי פרס הנס ליטן הגרמני |
לאה צמל (נולדה ב-19 ביוני 1945) היא עורכת דין ישראלית, המייצגת אסירים ביטחוניים ופלסטינים המואשמים בפעולות טרור וכן ישראלים ופלסטינים המואשמים באלימות כנגד כוחות צה"ל ומתנחלים.[1]
ביוגרפיה
לאה צמל נולדה בחיפה[2] לצבי ופניה צמל, ילידי פולין ואנשי העלייה החמישית. למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.[3] במהלך מלחמת ששת הימים התנדבה במסגרת צה"ל לפינוי עולים מאזור הקרבות בירושלים. אחרי המלחמה השתתפה בסיור של צה"ל ביהודה ושומרון, במסגרתו ראתה פליטים פלסטינים, ולדבריה התפתחה אצלה תודעה פוליטית.[4] צמל הייתה חברת מצפן ושם פגשה את מיכאל ורשבסקי בן זוגה לחיים ולהם שני ילדים.[5]
פעילות משפטית
ב-1971 עשתה צמל את ההתמחות אצל עורכת הדין פליציה לנגר. ב-1972 ייצגה לראשונה קבוצה של פלסטינים וישראלים תומכי אש"ף, שהואשמו שנסעו לסוריה לאימוני גרילה. המפורסם מחברי הקבוצה הוא אודי אדיב. צמל ייצגה את הפלסטינים.[4] צמל מתארת שבמהלך המשפט כונתה בוגדת והותקפה מילולית.[6] ביולי 1977, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 139/77) קבע כי צמל לא יכולה לייצג בבתי דין צבאיים מאחר שהיא חלק מ ”המזדהים עם אויבי המדינה המבקשים את חורבנה”, ומשכך ישנה בעיה בחשיפתה למידע ביטחוני מסווג.[7]
צמל ייצגה, במהלך 40 שנה, ישראלים ופלסטינים בבתי דין צבאיים ואזרחיים[1] ובהם מבצעי הלינץ' ברמאללה, אחמד סעדאת, עזרא נאווי ואחרים. לפי תפיסתה, לקוחותיה הפלסטינים הם ”..אנשים די מסכנים שמנסים בדרכים פרימיטיביות לחלוטין, בחוסר כוח, בהיעדר צבא ובהיעדר ארגון של ממש להביע את התנגדותם לכיבוש”.[1][8] ב-1993 סרבה לגנות פגיעה במתנחלים ואמרה שאינה מתנגדת לפגיעה בחייהם.[9][10]
ב-1992 ייצגה את 415 אנשי החמאס שגורשו ללבנון בעתירות לבג"ץ. העתירה הראשונה השהתה את הגירוש ולאחר הדיון השני הגירוש אושר.[11] צמל הייתה אחת העותרות בעתירות לבג"ץ נגד עינויים שהביאו בסופו של דבר על איסור שימוש בסדרה של שיטות חקירה אלימות[12][13] ובבג"ץ בנושא מתקן הכליאה והמאסר 1391.[14][1]
ייצגה את אחמד מנאסרה. ייצגה את חבר הכנסת באסל גטאס מבל"ד שהורשע בעסקת טיעון בהברחת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בשנים 2016–2017.[15]
פעילות פוליטית
צמל חברה במפלגת בל"ד. בבחירות לכנסת החמש עשרה הוצבה במקום ה-50 ברשימת בל"ד לכנסת,[16] בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006 הוצבה במקום ה-108,[17] בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה במקום ה-20,[18] ובבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הוצבה במקום ה-20, הפעם במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד,[19] בבחירות לכנסת העשרים ואחת ב-2019 הוצבה במקום ה-106, הפעם במסגרת רע"ם-בל"ד מטעם בל"ד[20] ובבחירות לכנסת העשרים ושתיים ב-2019 הוצבה במקום ה-76, במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד.[21] במערכות בחירות אלו הצבתה הייתה הצהרתית ובמקומות לא ריאליים, והיא לא נבחרה לכנסת.
הוקרה ופרסים
ב-1996 קיבלה צמל, יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, את הפרס "חירות, שוויון, אחווה", פרס זכויות האדם החשוב ביותר שניתן על ידי ממשלת צרפת.[22] ב-2005 זכתה צמל ביחד עם עורך דין מוחמד נעאמה בפרס על שם הנס ליטן מטעם איגוד עורכי הדין הדמוקרטיים הגרמנים והאירופאיים.[23]
סרטים על צמל
בשנת 1999 הופק סרט ששמו "פרקליטה ללא גבולות", המתעד את מפעל חייה.[24]
בפסטיבל דוקאביב 2019 זכה סרט תעודה אודותיה, "לאה צמל, עורכת דין" בפרס הסרט הטוב ביותר.[25] הסרט, ובמיוחד הזכייה שלו, גרמו לסערה ציבורית. עיקר המחאה כוון נגד מפעל הפיס אשר העביר מענק בסך 150 אלף ש"ח ליוצרי הסרט במסגרת תמיכתו במפעלי תרבות ישראליים. אחרי מספר ימים של מחאות בפתח משרדיו, מפעל הפיס הודיע כי יבחן את המענק לסרט ויבטל את המענקים לסרטים הזוכים בשנים הבאות.[26]
ביקורת
ב-2019 שר המשפטים, אמיר אוחנה, הורה לבדוק את חוקיות העסקתה של לאה צמל בסנגוריה הציבורית.[27] בעקבות הפניה יועץ השר עו"ד משה שוחטמן קבע שלשר אין סמכות בעניין אולם הוא בוחר להעביר את הפנייה לסניגור הארצי שיבחן התבטאויות אלו. שנה לאחר מכן, לאה צמל הייתה אמורה להתמנות לכהונה נוספת כיושבת ראש ועדת בתי המשפט הצבאיים של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, אולם הוחלט להקפיא את המינוי.[28]
קישורים חיצוניים
רוית הכט, הלינץ' ברמאללה? "אפשר לחשוב". עו"ד לאה צמל מגינה גם על מתנגדי הכיבוש האלימים ביותר, באתר הארץ, 15 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יהושע בריינר, 40 שנה של ייצוג מחבלים: עורכת הדין הישראלית שמזדהה עם המאבק הפלסטיני, באתר וואלה!, 5 בנובמבר 2015
- ^ BBC NEWS | Middle East | The Israeli who defends suicide bombers, news.bbc.co.uk
- ^ "Leah Tsemel". American Friends Service Committee (באנגלית). 2010-03-30. נבדק ב-2017-01-28.
- ^ 4.0 4.1 CIOTTI, PAUL (1988-04-27). "Israeli Roots, Palestinian Clients : Taking the Arab Cause to Court Has Earned Jewish Lawyer Lea Tsemel the Wrath of Her Countrymen". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2017-01-29.
- ^ מיה סלע, מיכאל ורשבסקי מוטרד משיכרון הכוח הישראלי, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2013
- ^ Mary Volcansek, Women in law : a bio-bibliographical sourcebook, Westport, Conn.: Greenwood Press, 1996, עמ' 315
- ^ פסק דין : בג"צ 139/77 - פלונים נ' שר הבטחון ואח', באתר www.takdin.co.il
- ^ פס”ד בג”ץ 5973/92 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ שר הביטחון
- ^ הישיבה השמונים-ושבע של הכנסת השלוש-עשרה, יום רביעי, י"ד באייר התשנ"ג (5 במאי 1993), ירושלים, הכנסת, שעה 01:11, 153. ריאיון עם עורכת-הדין לאה צמל, פרוטוקול באתר הכנסת.
- ^ "מעריב", ט' באייר התשנ"ג, 30 באפריל 1993.
- ^ יניב אופק; הראל לוי, גירוש 415 אנשי חמאס ללבנון – 1992, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ בג"ץ 5100/94 - הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל ואח' פסק דין
- ^ דפנה גולן עגנון, איפה אני בסיפור הזה?, כתר, 2002, עמ' 71-72
- ^ עתירה בבג"ץ 9733/03 בנושא מתקן 1391
- ^ נטעאל בנדל, היועץ המשפטי לממשלה: להגיש כתב אישום נגד באסל גטאס, באתר nrg, ינואר 2017,
פרקליטתו של ח"כ גטאס: לא היו העברות טלפונים ביודעין, גלי צה"ל, 27 בדצמבר 2016. - ^ בל"ד ברשימת המועמדים לכנסת ה-15 באתר הכנסת
- ^ אלתג'מוע אלווטני אל-דמוקרטי – בל"ד באתר הבחירות לכנסת ה-17 באתר הכנסת
- ^ בל”ד - אלתג`מוע אלווטני אלדמוקרטי באתר ועדת הבחירות המרכזית. לכנסת ה-19
- ^ רשימת המועדים של הרשימה המשותפת, באתר ועדת הבחירות המרכזית
- ^ רע"ם-בל"ד באתר ועדת הבחירות המרכזית
- ^ הרשימה המשותפת חד"ש, רע"ם, תע"ל, בל"ד באתר ועדת הבחירות המרכזית
- ^ admin, Palestinian Centre for Human Rights wins France’s Highest Award for Human Rights Endeavours | Palestinian Center for Human Rights, pchrgaza.org (באנגלית)
- ^ German Lawyers Association awards HANS-LITTEN-PRICE to Lea Tsemel and Mohammad Na'amneh
- ^ פרקליטה ללא גבולות. 1999. במאי: איציק לרנר. הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
- ^ איתי שטרן, "לאה צמל, עורכת דין" הוא הסרט הזוכה בפסטיבל דוקאביב 2019, באתר הארץ, 29 במאי 2019
- ^ בעקבות המחאה: מפעל הפיס הפסיק לממן הפרס לזוכה בדוקאביב, באתר מעריב אונליין, 27 ביוני 2019
- ^ אלדר ממן, שר המשפטים הורה לבדוק חוקיות עבודת לאה צמל בסניגוריה הציבורית, באתר חדשות 20, 2019-12-24
- ^ יאיר אלטמן, אחרי הביקורת: הוקפא מינוי עו"ד צמל בלשכת עורכי הדין, באתר www.israelhayom.co.il, 13.01.2020
