לא ניתנה תורה למלאכי השרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לא ניתנה תורה למלאכי השרת הוא ביטוי שמקורו בגמרא המורה שהיות והתורה ניתנה ליצורי אנוש המוגבלים יותר ממלאכים, וודאי לא נכללו בציוויי התורה ציוויים שמעבר ליכולתם.



הגדרת מצווה כמדרגה של "מלאכי השרת"

נדון: האם הכוונה שרק אם צריך למצווה תכונות 'מלאכיות', אזיי ודאי שלא מצווים על כך, אך אם הדרישה הינה עדיין במסגרת אנושית, נחוייב בכך- הגם שתהא דרישה מעל הנורמה. או שכל דרישה מעל הנורמה, נכללת בכך שלא מצווים על כך

ובכן יש מן אחרוני זמנינו [1] שכתבו כצד א' לעיל, שרק לתכונות 'מלאכיות', אין אנו נדרשים אך במסגרת אנושית, כן נחוייב- גם מעל ה'נורמה', ולכן כתבו גבי פירות וירקות שדרכם להתליע, ובעין רגילה אינם נראים, ורק בעלי ראייה חזקה יכולים לראותם, שאכן מצווה האדם לתיתם לבעלי הראייה המיוחדת (ורק אם התולעים הם מקרוסקופיים שלא ניתן לראותם כלל, אזיי פטורים.)

אך יש החולקים על כך [2] והוכיחו מכל ג' מקורות הגמרא שהביאו את הביטוי של- 'שלא ניתנה תורה למלאכי השרת' ששם מבואר שכן ביכולת האדם לקיים את המצווה המדוברת ולא נזקקים לתכונות 'מלאכיות', ובכ"ז אמרה על כך הגמרא 'לא ניתנה' וכו' היות והדרישה לכך הינה מעל הנורמה. וכן הוכיחו מדברי רש"י במסכת סוכה שנביא לקמן. ולכן לפי"ז, לא יצטרך לתת הירקות והפירות לבעלי ראייה חזקה לבדיקה. ולפי צד זה, המילים לא ניתנה תורה למלאכי השרת אינה בדוקא אלא בלשון גוזמא.

הגמרא במסכת ברכות

הובא בגמ' במסכת ברכות [3] מחלוקת אביי ורבא גבי הדין המובא בשו"ע [4] שאסור לקרוא ק"ש [5] כשליבו 'רואה' את הערווה, ולכן צריך חציצה בין ערוותו לליבו ולכן בבגד רחב כגון חלוק, יחצוץ ע"י חגורה וכדו', וחלקו אביי ורבא האם יש גם איסור שעקבו רואה את הערווה, לאביי כן ולרבא לא, ומטעים רבא ואומר היות 'ולא ניתנה תורה למלאכי השרת' והיות ולבני האדם יש ערווה, קשה- ומעל הנורמה לדרוש שגם העקב לא יראה את הערווה ולא מצווים על כך. עד כאן דברי רבא. [6] ורואים משם שלמרות שהדרישה הינה ברת בצוע ובמסגרת ה'אנושית'- כגון שיכסה ערוותו וא"כ עקבו לא יראה ערוותו מכל מקום לא נדרש לכך היות ודרישה זו הינה מעל הנורמה.

הגמרא במסכת קידושין

הובא בגמ' מסכת קידושין [7]שני ציורים: האחד שהכוהנים אינם נתבעים להוריד בגדי הכוהנים מייד לאחר גמר עבודתם אלא יכולים להישאר עימהם לאחר העבודה ואינם נחשבים כמועלים בהקדש היות ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. ושוב רואים שאע"פ שדרישה זו אינה 'מלאכית' בדווקא,- להוריד מייד הבגדים בגמר העבודה, מ"מ היות ומעל הנורמה, לא מצווים על כך.

הציור השני המובא שם הוא גבי שקלים 'ישנים'- היינו אנשים שאיחרו (בזמן המקדש) להביא שקליהם ב-א' באדר (לקניית קרבנות) והביאו -בא' באדר הבא, נחשבים השקלים לישנים ודינם כ-'שיירי הלישכה'- היינו כשלקחו מן השקלים לקניית קרבנות, לקחו זאת עם סל, ומה שלא עלה בסל נחשב שיירי לישכה, ומכספים אלה היו בונים את חומות ירושלים ומגדלותיה. ואומרת הגמרא שאע"פ שחומות ירושלים ומגדלותיה נקנו מכסף קודש כאמור, מ"מ אין מעילה אם אדם עמוד בצל אותם חומות היות 'ולא ניתנה תורה למלאכי השרת'. ושוב רואים שאע"פ שדרישה זו אינה 'מלאכית' בדוקא- ליזהר לא לעמוד בצל החומה, מ"מ היות ומעל הנורמה לא מצווים על כך.

הגמרא במסכת יומא

הובא בגמ' מסכת יומא [8] גבי הדין שאסור לקרוא ק"ש וכל דבר שבקדושה [9] אם נשארה צואה בפי הטבעת, אם הצואה יכולה להיראות כשעומד, אף אם אינה נראית כשיושב. אך מבואר בגמרא- שאם גם כשיושב אינה נראית, מותר לקרוא, היות 'ולא ניתנה תורה למלאכי השרת'.[10] ושוב רואים שאע"פ שדרישה זו אינה 'מלאכית' בדווקא- לשטוף המקום היטב במים שלא יהא כלום, מ"מ היות ומעל הנורמה לא מצווים על כך.

רש"י במסכת סוכה

מדברי רש"י מסכת סוכה [11] לגבי תירוץ הגמ' על הסתירה ה'משולשת' ששואלת שם בדבר השאלה האם מותר לישן עם תפילין שבמשנה אחת כתוב שאסור אפילו שנת עראי. ובמשנה שניה כתוב שעראי מותר, ובשלישית כתוב שאף קבע מותר. ועונה הגמ' [12] כשהתפילין בידו אסור אף עראי שמא יפלו מידיו. וכשמניחם על ראשו וידו, מותר עראי, אך קבע אסור שמא יפיח. והאופן השלישי שמותר אף קבע זה אם ישן והניחם בסמוך ומעל לראשו- והחידוש בזה מבואר ברש"י [13] שאע"פ שאולי אין זה כבוד כ"כ שהם סמוכים לראשו ולא במקום גבוה, מ"מ מותר היות ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. ושוב למרות שדרישה זו להניחם במקום גבוה אינה מלאכית מ"מ היא מעל הנורמה (משום שבזמנם הניחו כל היום וא"כ תהא טירחא במקום מרוחק) ולא מצווים על כך.[14]

הגדרת הדרישה מן האדם - אינדיבידואלית או כללית

נדון: האם הכלל לא ניתנה תורה למלאכי השרת הינו אינדיבדואלי, לפי כוחותיו של כל אדם לפי מה שהוא, או נמדד לפי אדם בינוני, וכולם צריכים להתיישר לפיו

ולכאורה יצאו שני הבדלים דיניים מדיון זה: וניקח לדוגמה את ענין בדיקת התולעים הנ"ל: מה יהא הדין באחד 'קצר רואי'- שראייתו חלשה, האם יהא פטור או לא, שלפי צד א' יהא פטור כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת הינו מותאם לפי כל אדם. אך לצד ב' שזה נמדד לפי אדם בינוני, יהא חייב.

וכן להיפך מה יהא הדין באדם שראייתו חזקה יותר מהנורמה האם יהא חייב לבדוק התולעים שנראים לבעלי ראייה חזקה. שלצד א', יהא חייב היות ולא ניתנה תורה וכו' הינו מותאם לפי כל אדם ולו ש-קל לבדוק ולא מעל הנורמה, יהא חייב ולצד ב' שנמדד לפי אדם בינוני, יהא פטור.

ובאמת בחתם סופר [15] כתב שבעל ראיה חלשה יהא חייב לתת לאדם רגיל לבדוק התולעים. ולכאורה מדבריו אלו, משמע שלא ניתנה תורה וכו' נמדד לפי אדם בינוני.[16]

הערות שוליים

  1. ^ הובאו בשו"ת מנחת אשר חלק א' סימן מא'
  2. ^ המנחת אשר בעצמו, שם.
  3. ^ דף כה' עמוד ב.
  4. ^ אורח חיים סי' עד' סעיף א'.
  5. ^ ובמשנה ברורה ס"ק א כתב שה"ה כל דבר קדושה.
  6. ^ וכן נפסק בשו"ע שם סעיף ה'.
  7. ^ דף נד' עמוד א.
  8. ^ דף ל' עמוד א.
  9. ^ כמבואר בשו"ע אורח חיים סימן עו' סעיף ה'. ובמ"ב שם סק"א.
  10. ^ וכן פסק השו"ע שם.
  11. ^ דף כו' עמוד א'.
  12. ^ ע"פ רש"י שם. וברמב"ם הל' תפילין פרק ד' הלכה טו, טז' פירש אחרת וכמותו פסק השו"ע סי' עד'.
  13. ^ ד"ה דפריס.
  14. ^ עיין במנחת אשר הנ"ל שהוכיח מעוד ראשונים שכך הגדר, אלא שהבאנו רק הראיות מן הגמרות + רש"י.
  15. ^ שו"ת חתם סופר 'אורח חיים' סי' קלב'
  16. ^ אך אפשר לדחות שדוקא שם ישנה אפשרות לקצר רואי יחסית בנקל לתת לאדם בינוי לבדוק יתכן ונכלל בגדר הנורמה. אך אולי למשל כבד פה שקשה לו מאוד לדקדק באותיות קריאת שמע, אולי עדיין יהא פטור כי לא ניתנה תורה נמדד לפי כל אדם- לפי מה שהוא.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.