לודוויק סטסיאק

לודוויק יוזף סטסיאק (בפולנית: Ludwik Józef Stasiak‏; 13 באוגוסט 1858 – 3 בדצמבר 1924) היה צייר, קריקטוריסט, עיתונאי, סופר, היסטוריון אמנות ומוציא לאור פולני. הוא עבד במגוון רחב של ז'אנרים וסיפק איורים למגזינים. לעיתים קרובות נושאי ציוריו היו יופי הכפר, חיי היומיום באזור הכפרי וטקסים עממיים. הוא היה גם מחברם של כמה רומנים היסטוריים פופולריים.

ביוגרפיה

סטסיאק נולד למשפחה ממעמד הביניים ואביו עבד במכרות המלח בבוכניה. הוא נשלח לקרקוב ללמוד בגימנסיה. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1879, הוא התלבט לגבי עתידו, במקביל למד פילוסופיה באוניברסיטת היגליינית וציור באקדמיה לאמנויות.

לאחר שנתיים הוא החליט להתמסר לחלוטין לאמנות. איזידור ז'בלונסקי, פלוריאן סינק, לאופולד לופלר ויאן מטייקו היו בין מוריו. במהלך תקופה זו הוא קיבל כמה פרסים מטעם אגודת ידידי קרקוב לאמנויות. בשנת 1886 המשיך את לימודיו בווינה בהדרכת אוגוסט אייזנמנגר ובהמשך היה במינכן,^[1] שם למד אצל אלכסנדר פון וגנר ואלכסנדר פון ליזן-מאייר.

לאחר שחזר הביתה, הפך למציג קבוע בחברת קרקוב והציג 142 עבודות בסך הכל. תערוכת היחיד הראשונה שלו הייתה בשנת 1893.^[2] שנתיים לאחר מכן, לאחר שנסע באוסטריה ובגרמניה, בשהות קצרה בוורשה, שב לבוכניה ופתח סטודיו שהפך לנקודת כינוס של אמני תנועת פולין הצעירה.

בשנת 1898, כדי להתמודד עם הדומיננטיות של ציירים גרמנים ואוסטרים בעסקי הדפוס האמנותי, הוא ייסד הוצאת הספרים, שהפכה מאוחר יותר להוצאה לאור "סטלה". הוא שימש כמנהל אמנותי ורבות מהעבודות שהוצגו הונפקו מאוחר יותר כגלויות צבעוניות. בשנת 1900 סייע בארגון תערוכה גדולה של אמנים פולנים בקייב.

אחרי 1901 החל להתרחק מציור ולהתרכז בפעילות ספרותית. הוא כתב סדרה שלמה של רומנים היסטוריים, סיפורים קצרים וספרים הומוריסטיים. הרומנים הפופולריים ביותר כוללים: "ברנדנבורג", "אוצר המלך קז'ימייז'", "הגנת הדגל", "ידיים עקובות מדם", |אבירים שישנים בהרי הטטרה", ושלושה כרכים של ספרים הומוריסטיים.

סיפורים הקשורים לבורגנות הפולנית היו נושא מועדף בסיפורים היסטוריים. במהלך מחקר היסטורי ארכיוני, סטסיאק החל להתעניין בדמות הגדולה ביותר של קרקוב מימי הביניים – ויט סטוש (אנ'). הוא הטיל ספק באמונה הרווחת כי הפסל ממוצא גרמני, ומצא מספר אי דיוקים במקורות היסטוריים גרמניים. בשנת 1909 כתב כמה מאמרים עיתונאיים שבהם הטיל ספק בתזות העיקריות של תולדות האמנות הגרמנית במאות 12–17, בטענה שהמורשת האמנותית העצומה של קרקוב היא אוטונומית. ההוכחות לתזות הוצגו על ידי סטסיאק בספרים שפרסם.

מועצת העיר בוכניה הכריזה על שנת 2008 כ"שנתו של לודוויק סטסיאק ".^[3]