משתמש:יואל וויס/השפעות מגפת הקורונה על ההילולה המסורתית בל"ג בעומר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגפת הקורונה בשנת תש"פ הביאה את ממשלת ישראל להחליט על ביטול הילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון בפרט, ובכל רחבי מדינת ישראל בכלל, בל"ג בעומר של אותה שנה. ההחלטה גררה עתירות לבג"ץ בגין פגיעה בחופש הפולחן וחוסר מידתיות בהחלטה זו,[1] אולם בג"ץ אישר את החלטת הממשלה ודחה את העתירות פה אחד.[2] משטרת ישראל התארגנה בכוחות מתוגברים, לאכיפת החלטת הממשלה, ומניעת קיום ההילולה המסורתית במירון ובכל רחבי הארץ. למרות זאת תועדו מקרים רבים בהם ציבור גדול לא שעה להחלטת הממשלה וקיים את טקסי ההילולה המסורתיים. לשיאן הגיעו ההפרות כאשר אלפי חוגגים תוך שהם מפרים את תקנות שעת חירום למאבק בנגיף הקורונה, הצליחו לפרוץ את מחסומי המשטרה סביב מירון, והגיעו עד לקבר רבי שמעון בר יוחאי משם פונו על ידי המשטרה רק כעבור זמן רב. בימים שאחרי ההילולה עלתה גם ביקורת כלפי המשטרה, שתועדה נוהגת איפה ואיפה באישורי עליה לידוענים, כאשר לעומת זאת השוטרים עכבו במשך זמן רב רבנים שהיו מורשים לעלות.

ההילולה במירון

המשטרה הודיעה שלא תאפשר עליה המונית למירון והדלקת מדורות,[3] פרט לשלשה מדורות שיודלקו על ידי שלשה אדמו"רים ורבנים שמדליקים בקביעות. כמו כן בכל מדורה הוחלט כי לא ישתתפו יותר מחמישים איש. שלושת ההדלקות חולקו לפי מפתח מגזרי, הראשונה יועדה לציבור החסידי, כאשר הטקס נוהל בידי האדמו"ר מבאיאן, השנייה לציבור הספרדי בראשותו של הרב שלמה משה עמאר, הרב בניהו שמואלי והרב שלום ארוש והשלישית לציבור הדתי לאומי בהדלקת הרב שמואל אליהו והרב חיים דרוקמן. ההדלקות הועברו בשידור חי בכלי התקשורת.

הפריצה לציון

בצהרי יום ל"ג בעומר הצליחו מאות אנשים לפרוץ את הסגר על מירון תוך כדי שהם פורצים את המחסומים שהציבה המשטרה חלקם הצליחו להגיע עד לציון הרשב"י תוך כדי שהם מתעמתים עם כוחות הביטחון חלקם נעצרו ונקנסו רוב העצורים שוחררו תוך שעות ספורות.

חונא דייטש, ידוען חרדי, פרסם בזמן הפריצה סרטון וידאו ממירון, בו תקף את העולים לציון בבוטות וכינה אותם "חוליגאניים". הסרטון זכה לגינויים מקיר לקיר, ודייטש אולץ להתנצל על דבריו.

ההילולה ברחבי הארץ

המשטרה אסרה הדלקת מדורות בכל חלקי הארץ.[4] ברוב מקרים ההוראות נשמרו פרט למקרים בודדים בעיקר בירושלים ובבית שמש. המפורסם מביניהם הוא ההדלקה בשכונת מאה שערים בירושלים.

התייחסות באמנות

הכאב בקרב הציבור על אי היכולת לעלות לציון קיבל ביטוי ביצירות של אומנים חרדיים שונים.[5][6][7]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים