משתמש:מכון חכמת התורה/טיטה/פרד"ס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


פרד"ס הוא ראשי תיבות של ארבעת דרכי פירוש יסודיים שיש לכל עניין בתורה; דרך הפשט, דרך הרמז, דרך הדרש ודרך הסוד. ויש מוסיפים עוד דרך חמישית הכוללת כל שאר הדרכים הקודמים והיא דרך הפרד"ס.

עולמות הפרד"ס - עולמות של דרכי פירוש

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – עולם הפשט, עולם הדרש, עולם הרמז, עולם הסוד, עולם הפרד"ס

כל פירוש ופירוש מחמישה פירושים אילו הוא עולם שלם וכולל בקרבו מהלך מקיף ושלם על כל עניין וענין בתורה ועל כל עניין ועניין בתבל ומלואה. והם חמישה עולמות של דרכי פירוש עולם הפשט, עולם הדרש, עולם הרמז, עולם הסוד ועולם הפרד"ס. וכתבו המקובלים שחמישה דרכי פירוש אילו מכוונים כנגד חמישה עולמות של חכמת הקבלה; עולם העשיה, עולם היצירה, עולם הבריאה, עולם האצילות ועולם א"ק.

בכל עולם ועולם מחמישה עולמות של דרכי פירוש אילו, יש פירוש מיוחד על כל מושג וענין בתורה ועל כל מושג ועניין בתבל ומלואה, לא דומה פירוש של מושג ועניין מסוים כמו שהוא מתפרש בעולם הפשט כפירושו של אותו מושג ועניין כפי שהוא מתפרש בעולם הדרש וכן לא דומה הפירוש של אותו עניין בעולם הרמז וכן לא בעולם הסוד ועולם הפרד"ס. לכל מושג ועניין יש פירוש מיוחד בדרך שונה בכל עולם ועולם של דרכי הפירוש[1]

איתא בספר הזכות (וישלח) שיש בתורה פרד"ס וב'עולם הפשט' הוא כפי הפשט וב'עולם הדרוש' הוא אחרת.

ספר אמרי אמת - שבועות


סדר התגלות פרושי הפרד"ס בעולם הזה

זמן התגלות עולם הפשט

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תקופת התגלות עולם הפשט, התורה בתקופת התורה שבכתב, התורה באלפיים שנות תוהו

באלפיים שנות תוהו כמעט ולא נגלתה התורה כלל[2]. החל[3]מתחילת אלפיים שנות תורה, בימי אברהם אבינו, מתוך לבבו[4] ושתי כליותיו[5] החלה התורה להתגלות בעולם הזה, כפי פירושה ובחינתה ב'עולם הפשט'. ונמשך הגילוי שלה על ידי הגלוי הגדול שקיבל משה מסיני [6] ואחר נמשך כך על ידי כל הנביאים הבאים אחריו, עד שנשלם הגילוי של התורה כפירושה בעולם עולם הפשט על ידי אנשי כנסת הגדולה, ונחתמה התורה שבכתב. (תורה נביאים כתובים). זמן גיליו של עולם הפשט היה כאלף שנים ומחצה במשך כל האלף השלישי ומחצית הראשונה של האלף הרביעי .

זמן התגלות עולם הדרש

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תקופת התגלות עולם הדרש, התורה בתקופת חז"ל

החל מאנשי כנסת הגדולה החלה להתגלות התורה כפי פירושה בעולם הדרש [7] וביותר משמעון הצדיק משאורי אנשי כנסת הגדולה[8] ונמשך גלויה כל זמן התנאים והאמוראים עד שנשלם הגילוי שלה על ידי רבנן סבוראי . זמן גיליו של עולם הדרש היה כאלף שנים במשך כל המחצית השניה של האלף הרביעי והמחצית הראשונה של האלף החמישי[9]

זמן התגלות עולם הרמז

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תקופת התגלות עולם הרמז, התורה בתקופת הפילוסופים האלוקיים

החל מרבי דוד הבבלי מכונה "אל מקמץ" החלה להתגלות התורה כפי פירושה בעולם הרמז, וביותר מהתגלותה לרבי סעדיה גאון, ונמשך גלויה כל זמן הפילוסופים האלוקיים ונתעצם ביותר גילויה על ידי רבינו הרמב"ם ז"ל עד שנשלם הגילוי שלה על ידי אחרוני הפילוסופים האלוקיים בסביבות זמן גירוש ספרד . זמן גיליו של עולם הרמז היה כחמש מאות שנה. במשך מהמאה השניה של המחצית השניה של האלף החמישי ועד המאה השניה של המחצית הראשונה של האלף השישי

זמן התגלות עולם הסוד

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תקופת התגלות עולם הסוד, התורה בתקופת המקובלים

החל מהתגלות ספר הבהיר [10]לחכמי פרובינסיא [11] החלה להתגלות התורה כפי פירושה בעולם הסוד, וביותר מהתגלותה לאבי הקבלה[12] רבי יצחק שגי נהור וחבורת תלמדיו ותלמידי תלמידיו עד הרמב"ן[13] ונמשך גלויה כל זמן המקובלים האלוקיים וביותר נתעצם גילויה על ידי התגלות ההזוהר הקדוש בתחילת האלף השישי, ובגילוי סודות הקבלה על ידי האר"י הקדוש, עד שנשלם הגילוי שלה על ידי רבינו הרש"ש ותלמידיו. זמן גיליו של עולם הסוד היה כחמש מאות שנה. משך כל המחצית הראשונה של האלף השישי.

זמן התגלות עולם הפרד"ס

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תקופת התגלות עולם הפרד"ס, התורה בתקופת האחרונים

החל מהתגלותה לרבותינו האחרונים חכמי צפת חכמי מפרג וחכמי פולין החלה להתגלות התורה כפי פירושה בעולם הפרד"ס, וביותר מהתגלותה לד' הנהרות הגדולים ד' רבותינו הגדולים ותלמידיהם א. רבינו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו ב. רבינו הגאון ותלמידיו ותלמידי תלמידיו ג. רבינו החתם סופר ותלמידיו ותלמידי תלמידיו ד. רבינו הרש"ר הירש ותלמידיו ותלמידי תלמידיו. ונמשך גלויה כל המחצית השניה של האלף השישי, עד שיושלם הגילוי של עולם הפרד"ס על ידי משיח צדקנו בתורתו של משיח בב"א.

השגת הנעלם קודם זמן גילויו

הגילוי של פירושי התורה היה לפי סדר זמנים שחקק ה', ולא היה מתגלה דבר קודם זמנו, כלומר בתקופת התורה שבכתב לא היה מגולה בעולם הזה הדרש, הרמז, הסוד והפרד"ס אלא הם היו נאלמים ונסתרים, וכן בתקופת חז"ל לא היה מגולה בעולם הזה הרמז, הסוד והפרד"ס אלא הם היו נאלמים ונסתרים. וכמו כן בתקופת הפילוסופים האלוקיים לא היה מגולה בעולם הזה הסוד והפרד"ס אלא הם היו נאלמים ונסתרים. ועל דרך זה ממש בתקופת המקובלים לא היה מגולה בעולם הזה דרושי עולם הפרד"ס אלא הם היו נאלמים ונסתרים [14] .

אולם כל זה נכון רק על רוב האנשים והחכמים, אולם היו יחידי הדורות שהם צפו באור הגנוז מסוף העולם ועד סופו[15] וטילו במרומים ונכנסו לבתי מדרשות והיכלות ברקיע ושמעו תורה כפי שהיא תתגלה לאחרי תקופתם בבוא עיתה ובזמנה. כמו שמצאנו במשה רבינו שכשהיה ברקיע הלך וישב בבית המדרש העתידי של רבי עקיבה ולא הבין מה הם לומדים[16] וכל זאת מפני שמשה הלכך לבתי מדרשות של לעתיד לבואו אחרי תקופת התורה שבכתב, ושם כל הלימוד היה על דרך עולם הדרש שעתיד להתגלות בתקופת חז"ל, ומשה רבינו עיקר שורשו מעולם הפשט של תקופת התורה שבכתב, ולכן מתחילה הוא לא היה מבין מה הם אומרים, ורק לבסוף הוא נגלה לו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וכן ברשב"י, שעיקר זמן גילויו של עולם הסוד הוא החל מסמוך לאלף השישי[17] מכול מקום רשב"י עלה לרקיע וצפה באור הגנוז את כל חידושי האמוראים שיבואו אחריו שיחדשו בעולם הדרש, ואת כל רימזי הפילוסופים האלוקיים שחידשו על פי עולם הרמז, ואת כל דברי המקובלים שיחדשו על פי עולם הסוד, ומכל זה חיבר רשב"י ספר הזוהר בסגנון של זמן התגלות עולם הסוד וכלל בו הרבה דברים מהחידושים שחידשו בבתי מדרשות הרבה אחרי זמנו[18]

לכן אמר רבי שמעון בן יוחאי בזוהר מה שאמר רבה בר בר חנה שהיה אחר כמה מאות שנה אחר רבי שמעון בן יוחאי וכן משה רבינו ע"ה ראה את רבי עקיבא שהיה אחר כמה אלפים שנים אחר משה רבינו ע"ה שהוא מחמת שעל ידי תורתם באו אל אור הגנוז ושם אין חילוק בין מיד ובין לדורות שהוא מקום ששם שוה הוה ומה שעתיד

מאור עינים - פרשת צו

זה לעומת זה של עולמות הפרד"ס

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זה לעומת זה של עולמות הפרד"ס

זה לעומת זה של כל עולם שהתגלה בעולם הזה בצד הקדושה התגלה נגדו באותו הזמן בצד שכנגד עולם הדומה לו ממש זה לעומת זה כקוף בפני אדם.

כי ענין החכמות אצל האומות הוא כפי ענין החכמה אשר ה' יתברך נותן בעת הזאת להשפיע בעולם הזה אשר אצל בני ישראל הם משיגים בענין זה הנקודה האמיתית שבה, המכונה תורה. וסביב רשעים יתהלכון הרחק מן האומות. וכפי ענין השפעת אור חכמה היוצא מן ה' יתברך באותו זמן ובאותו דור הכל במידה ובמשקל כנודע, כך הוא ענין החכמה שבין האומות באותו זמן. וכך הוא הדברי תורה היוצאים מפי חכמי ישראל באותו זמן הכל מכוון. ולכך נשתנית החכמה מן מצרים ליון כהשתנות תורה שבכתב מתורה שבעל פה שממש החכמות מכוונות נגדם. וכן נשתנו החכמות בעמים בין זמן חכמי התלמוד לזמנינו וכן בכל דור ודור.

אור זרוע לצדיק – אות ה-ו

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. במדרש שלא יפה עשה מחזיק וכו', צדיק מט וכו' (ממיט) עצמו וכו', לדרכו היי מהלך וכו', ובזוה״ק מפליג. בשבח ענין זה ששלח והכניע עצמו מאוד, והוא כענין שעיר המשתלח, במדרש שלא יפה עשה מחזיק כו', צדיק מט כו' עצמו כו', לדרכו הי' מהלך כו', ובזוה״ק מפליג. בשבח ענין זה ששלח והכניע עצמו מאוד, והוא כענין שעיר המשתלח. ונראה בעזה״י כמ״ש בגמ׳, יעקב אע״ה לא מת כו׳ ופריך וכי בכדי חנטו כו' וספדו, ומשני לי׳ מקרא אני דורש כו' זרעך מה זרעו בחיים אף הוא בחיים וכו', ע״ז מרמזים הרשעים מאי שני לי'. אולם מבקשי ה׳ יבינו כל, כי יש בתורה פשט רמז דרוש סוד כידוע נגד ד׳ עולמות וזה נוהג בכל דבר, גם באדם יש פדד״ס, פשוט הגוף והנפש כמו שהוא, והוא עולם העשיה, ויש רוח שהוא הציור שבו וענינו שהוא רמז, והוא יצירה כו׳ ודרוש שהוא עולם הבריאה שהוא לכבודי בדאתיו, נקרא נשמה וחי׳, על שם חיים, והן הלשונות שכתב בתורה בבריאת אדם, ויעש, ויצר, ויברא, ויפח באפיו וכו'. וזה אמר שכפי הפשט שלו מת, אבל ענין דרוש וסוד שלו לא מת, זהו דשני מקרא אני דורש כו׳. שרוחו וכוחו עדיין חי בבל איש מישראל. וזה שפירשו במדרש על פ׳ שמע ישראל שאומרים לישראל סבא שישמע, שעדיין זה אצלינו, מה שהי׳ כל חפצו בעולם ליחד שם הקדוש, והיינו שבאים בק״ש לעולם הבריאה ושם חי, ושומע כשיש בנו קול הזה שנקרא קול יעקב, ודורש ה׳ כמ״ש דרשוני וחיו, והוא ממש כנ״ל שחי, וז״ש ויאסוף רגליו כו' בחי׳ תחתונה שלו:

    ספר הזכות וישלח

    איתא בספר הזכות שיש בתורה פרד"ס ובעולם הפשט הוא כפי הפשט ובעולם הדרוש הוא אחרת.

    אמרי אמת - שבועות

    הענין איך שמרומז בשם לבן אשר היה רשע גמור ואם כן איך מרומז ונדרש בשמו ענין נורא גבוה ונעלה אשר דרש בו האריז"ל. אך הענין בזה הוא כי הנה נודע שכל המציאיית כולם הנה יש לכל אחד שורש למעלה למעלה אך כל הדברים האסורים והטמאים הוא מסיבת כי אחר שנשתלשלו למטה בהעולמות בריאה יצירה ועשיה אשר שם מתחיל מציאת הרע וכו'. ובאשר שתורתנו הקדושה היא מיוסד על הד' חלקי פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר הם היסודות של הד' עולמות אבי"ע [אצילות בריאה יצירה עשיה] בכלל ובפרט הן במציאותם והן בכל מאורעותיהם שכולם נמצאו ונעשו משורשם אשר בהד' חלקי פרד"ס שבתורתנו הקדושה. לכן כאשר נדרש איזה ענין על דרך הסוד שהוא באצילות אשר שם הוא הכל קודש קדשים הנה נדרש על פיהם גם כל הענינים והשמות המילות אשר על פי פשט הם טמא ורע וזר ומר אך כאשר שהם נדרשים על סודם שבאצילות שהוא שורש שורשם הנעלם. ומכל שכן כאשר שהם נדרשים ברזא דרזין שהוא בשורש שורש השרשים אשר בהעולמות שלמעלה גם מאצילות הנה נדרש הכל בקודש פנימה שהוא בהאורות והמציאיית שבקודש קודש הקדשים ואם כן הרי אין סתירה מזה לזה כי הסוד מוציא יקר מזולל על ידי שזורק את הקליפה והפסולת ובורר את הטוב ומעלה אותו בקודש הקדשים. ודע עוד כי מי אשר שורש מציאותו אשר למעלה בקודש הוא יותר נעלה וגבוה הנה כאשר נשתלשל מציאותו דרך המקום אשר איננה טהורה כנ"ל והוא הולך אחר יצרו ונעשה לרשע רע הנה מתגבר ברשעתו למאד מאד והם כל הרשעים הגדולים כמו לבן ועשו ופרעה וכיוצא ועד"ז הוא במדה טובה המרובה כי כאשר מתגבר על יצרו ועושה רצון קונו הנה גדלה מעלתו וקדושתו מאד מאד לאין חקר והוא מיחידי סגולה המצויינים וכ"ז הוא פשוט ונודע למבינים ובזה הנה מובן דברי הרב בענינינו:

    ספר הלשם חלק הביאורים שער העקודים פ"א אות ז'

    כל האבות שמרו כל התורה כולה עד שלא ניתנה ומסתמא גם השבת בכללם וכו', ובפירוש ברמז הכתוב נמצא ביעקב כמו שאמרו ז"ל על פסוק ויחן יעקב שקבע תחומין. ואדם הראשון הוא האב העולם וכו' על כן הוא לא הוזהר מן השבת וכו' וגם לא נצטווה בשמירתו כזרע ישראל. ומכל מקום השיג קדושתו וכו' זכה להרגיש הקדושה בשבת הראשון שאמר אז מזמור שיר ליום השבת. כמו שאמרו ז"ל דהוא יסדו אלא שנשכח וחזר משה רבינו ע"ה וקבעו בי"א מזמוריו. והיינו שבחטאי הדורות נשכח קדושת יום השבת מלהיות בהתגלות בלבבות בני ישראל. שאף האבות ששמרוהו היה בהעלם. ואף אצל יעקב אבינו ע"ה אף דכבר נרמז בכתוב הוא גם כן עדיין בהעלם שאין כתוב מפורש רק בדרך רמז. וכל דבר כפי מה שהוא בכתוב כך היה התגלותו בעולם מה שהוא מפורש היה בהתגלות מפורש ומה שברמז היה ההתגלות רק בדרך רמז והמשכילים יבינו, כי די לחכימא ברמיזא ולא בגלוי גמור וכך כל מה שבדרך הדרש ובדרך הסוד. כענין ששמעתי על הא דיעקב אבינו ע"ה לא מת (תענית ה ע"ב) שאמר מקרא אני דורש. שלא היה התגלות גמור בפשט הכתוב רק בדרך הדרש. וכן היה התגלות הענין בפעל לא נגלה לעין כל בפשיטות. רק דורשי רשומות המעמיקים הבינו וכיוצא בזה בכל ענינים. וכן ענין השבת לא נתגלה בפירוש בכתוב ולהיות הקדושה מתגלות בפעל בלבבות בני ישראל. עד שבא משה רבינו ע"ה וזכה להיותה מתנת חלקו על ידי שביררה לישראל במצרים מעצמו כמו שאמרו ז"ל. כי הוא מצידו כבר הרגיש קדושה זו בלב וכו', ורצה להכניס קדושה זו בכל הלבבות של זרע ישראל וכו'. ואחר זכו כל כנסת ישראל להיות בת זוגו דשבת שנמסרה לכולם.

    פרי צדיק מאמר קדושת שבת - מאמר ג
  2. אלפיים שנה הראשונות לבריאת העולם נקראות בשם תוהו, הטעם פירש רש"י (סנהדרין צז. ד"ה ב' אלפים), וז"ל תחת שלא ניתנה עדיין תורה, והיה העולם כתוהו עכ"ל, והרמב"ן (בראשית פרק ב פסוק ג) ביאר עוד וז"ל שלא היה בהם קורא בשם ה', וכך אמרו שני אלפים תהו עכ"ל.
  3. התקופה השנייה של ששת אלפי שנות העולם נקראת בשם שנות 'תורה', הטעם הוא על שם העסק בתורה שהיה בכל משך אותה תקופה, וכפי שמבואר בגמרא (עבודה זרה ט.) וז"ל שני אלפים תורה וכו' ממתן תורה וכו', מואת הנפש אשר עשו בחרן [פרש"י- ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא[, וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה, וכדפירש רש"י (סנהדרין צז. ד"ה ב' אלפים), וז"ל דכשנשלמו אלפים שנה עסק אברהם בתורה וכו' עכ"ל. והוסיף שם הרמב"ן בביאור התקופה של שני אלפים תורה, וז"ל האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם וכו', ואז החל לקרוא בשם ה', וצמח צמח צדיק, כי משך רבים לדעת את ה', כמו שדרשו ואת הנפש אשר עשו בחרן, וציווה את ביתו ואת בניו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ועלה העניין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני, ונבנה הבית ביום ההוא, ואז נתקיימו כל המצות וכו' עכ"ל. והרחיב בעניין זה המאירי (פתיחה למסכת אבות ד"ה והיה זה אמנם) וז"ל וכשראה את עצמו שלם, עם ראותו קלקול בני דורו, לבשתהו רוח ה' וקנא בחכמתו בשם ה', וקבץ אלפים ורבבות לעבוד את ה', וליחד את שמו בעולם, לבער אלילים מן הארץ, והיה זה בשנת נ"ב ללידתו וכו', ונשלמו אז מהשנים אלפים שנה, והם נקראים אצל רבותינו, שני אלפים תוהו, שלא היה שם מי שקורא בשם ה', להשיב רבים מעון, עד בוא אברהם אבינו עליו השלום, ואז התחילו שני אלפים תורה וכו' עכ"ל.
  4. פרי צדיק פרשת לך לך - אות א שזה היה עיקר תורתו של אברהם אבינו שהשיג הכל מלבו שכליותיו נעשו כב' רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה כמו שאמרו (בבראשית רבה פ' סא).
  5. מדרש רבה בראשית סא א -זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה
  6. משה רבינו השיג גם כל הדברים קודם שבה זמן גילוים וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ראה להלן
  7. התחלת גילוי תורה שבעל פה היה מעת חתימת הנבואה וסילוק גילוי השכינה בישראל שלא היה בבית שני. אבל בזמן שהיה השראת שכינה בישראל וכו ועל כן אמרו בריש אבות (א, א) זקנים מסרו לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ולא חשבו סדר המקבלים גם בהם דור אחר דור כמו אחר כך כמו שכתב הרמב"ם בהקדמת חיבורו להמציא סדר קבלה גם בהם. וכו' אלא דבאמת בנביאים לא שייך קבלה מפה אל פה וכו' ואחר כך לאנשי כנסת הגדולה בהנהגת תורה שבעל פה ומהם והלאה שייך הקבלה פה אל פה וכו' שאי אפשר להשיג האמיתות שבלב החכם אלא בקבלה מפה אל פה (ספר רסיסי לילה אות נו)
    מה שאמרו חכמי המשנה בששי למס' שקלים מ"ו זה מדרש דרש יהוידע הכהן גדול כל שהוא בא משום חטא ואשמה ילקח בהם עולות שהבשר לשם והעור לכהנים 'לא שכתב זה על ספר הוא או המקבלים ממנו' שלא היו צריכין לכך אלא שהם דרשוה מן המקרא הכתוב ביהוידע והוא כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו עם שמצאנו בתורה דכתיב אשם הוא אשום אשם לה' ודרשו לקיים מקראות הללו שיהא הבשר לה' והעור לכהנים 'וכן תפרש בכל כיוצא בזה' כי הלשון יתיר למה שהוא סיבת הדבר שיקרא לפעמים כמו שביארנו בקצת חיבורינו 'ולזה אל תמצא בהוראת איזו הלכה כך אמר נביא פלוני או בשם נביא פלוני ואילו לא היה הענין על דרך שכתבנו היה כל התלמוד מלא מזה' וכו' וכאשר תמו הדורות ההם ונאסף עזרא הסופר על עמיו הגענו לזמן התלמוד שהיה אחרון לאנשי כנה"ג וראשון לחכמים (המאירי בפתיחה לאבות )
    אמר ר' ישמעאל כך אמר ר' עקיבא משום ר' אליעזר הגדול מיום שנתנה תורה עד שנבנה הבית האחרון תורה נתנה הדרה יקרה גדולתה וכבודה ותפארתה אימתה פחדה ויראתה עשרה גאותה וגאונה עוזה ועזוזה וכבודה לא נתנו עד שנבנה בית אחרון (פרקי היכלות רבתי כח' ג')
  8. ראשית החכמים הנזכרים במשנה, והוא שמעון הצדיק, והיה כהן גדול בדור ההוא (רמב"ם הקדמה לפירוש המשניות)
    פרי צדיק פרשת וישלח - אות יא כי אז בימי שמעון הצדיק לאחר שפסקו כבר התגלות נביאים והיה זמן אנשי כנסת הגדולה שביטלו יצרא דעבודה זרה וגזרו גזירות לעשות סייג לתורה וכו' אז נתברר קדושת חכמת תורה שבעל פה על ידי התנאים.
    פרי צדיק לחנוכה - אות א תורה שבעל פה שהיה עיקר התפשטותה על ידי שמעון הצדיק שהיה משיירי אנשי כנסת הגדולה וממנו התחילה שלשלת המשנה.
    פרי צדיק פרשת דברים - אות יד התחיל עיקר התפשטות פלפול תורה שבעל פה על ידי שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדלה
  9. בשנת ד' תמ"ח נפטר רב ששנא האחרון מרבנן סבוראי ובה עת סיום חתימת התלמוד וסוף עולם הדרש
    ולפום הכי איתוספא הוראה דרא בתר דרא עד רבינא, ובתר רבינא איפסיקא כדחזא שמואל ירחינאה בספריה דאדם הראשון דהוה כתוב ביה אשי ואבינא סוף הוראה. עט) ובתר הכי אע"ג דודאי הוראה לא הות, הוו סבוראי דמפרשי פירושי דמקרבי להוראה ואקרי אנהו רבנן סבוראי. וכל מאי דהוה תלי וקאי פרשוה,וכו וכמה סברי אקבעו בגמ' דאנון מרבנן בתראי כגון רב עינא ורב סימונא. ונקטינן מן הראשונים דגמרא דהאשה נקנית בג' דרכים דתנינן ברישא מנא הני מילי וכו' עד בכסף מנא לן (ג, ב), כלהו אינך פרוקי וקושיי דמתרצי בגמ', רבנן בתראי סבוראי תרצינהו וקבעיני (אגרת רב שרירא גאון)
    רבנן סבוראי שהיו מהם בתלמוד ועשו קושיות ופסקים וכו'. ותימה על הרמב"ם זכרונו לברכה שלא הזכיר כלל מרבנן סבוראי בתחלת המדע והזכיר הגאונים, והרמב"ן זכרונו לברכה בחדושיו ואחרים הזכירום כי הרבה מהם בתלמוד ו'הם סיימו התלמוד בבלי': (ספר יוחסין מאמר שני התי"ו)
    ואחריהם התחיל זמן רבנן סבוראי וכו' ואחרון שבהם היה רב ששנא וכו'
    ואז בטל כבוד ישיבת התלמוד ותעבור הרינה והוא שכל ימי רבנן סבוראי היה כבוד גדול כעין מלכות לראשי הישיבות והיו עדיין לומדים התלמוד על פה כי לא נתפשט מכל וכל חיבור הגמ' (מאירי הקדמה לאבות)
    רבנן סבוראי שהיו אחרי התלמוד שיהיו עושין שתי ישיבות כמו בימי רב הונא, אעפ"י שלא הוסיפו ולא גרעו על התלמוד אעפ"י כן היו ראשי ישיבה, והם גאונים דורשין, והוראה יצאה מהם לכל ישראל (סדר הדורות - חלק ימות עולם האלף החמישי ד' אלפים רל"ד )
    ואין ראיה מרב עמרם גאון, דדברי הגאונים קבלה מרבנן סבוראי שאינהו הוסיפו קצת בש"ס, וגם קבלו מהאמוראים (ברכי יוסף על או"ח - סימן רל)
    בימי רבנן סבוראי שעמדו אחרי האמוראים הנהיגו כן ויש כח בידם כי למדו תורה מפיהם (אור זרוע ח"ב אות שצג)
    ורב הוא שהתחיל בהוראה עד רבינא ורב אשי והיה מרב עד רבינא ורב אשי ר' שנה והם היו סוף הוראה, ואחרי אלו ירדו ממתיבתא דרקיע רבנן סבוראי שבזכותן נמתחו שמים וארץ ננקעה הארץ (ספר הפליאה - ד"ה ועתה אודיעך דבר גדול שמימות
    נקראו רבנן סבוראי לפי שנתגלגלו לישראל צרות משונות ולא היו יכולין הישיבות ללמוד על מי מנוחות והיו מפלפלין על הבנת משניות כפי הסברות. ומכל מקום נמצא דבריהם בתלמוד שהוסיפו על חיבור רב אשי בתחלת קדושין ושאר מקומות
    (סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף החמישי - ד' אלפים רל"ד) הם רבנן סבוראי. זה לשון הליכות עולם, אחר שנחתם התלמוד, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, רק רבנן סבוראי שעמדו אחריו הוסיפו בו קצת תוספות, כאשר מקובל מפי הגאונים ז"ל, כגון בריש קידושין, ופריך רב אחאי וזה היה מקבלתם ומסברתם, עד כאן לשונו. עוד כתב בעל העיטור בענין פריך רב אחאי בפרק החולץ, ומגדף ר' אבהו פרק אין מעמידין, מפני שנוי וזרות הלשון שלא נמצא כן בחיבור האמוראים רבינא ורב אשי, יש מי שאומר דהנך רבנן רב אחאי ורבי אבהו לאו אמוראי נינהו אלא מדרבנן סבוראי הם שהוסיפו קצת תוספות בתלמוד, כגון בריש קדושין כו', עד כאן לשונו:וכו' כל דקארי לה מאי קארי לה, יש אומרים שהוא מתוספות רבנן סבוראי (השל"ה הקדוש תורה שבעל פה (כג) כלל בתראי)
  10. שם הגדולים - חלק ספרים - מערכת ז אות ח 'ראש המקובלים' ר' נחוניא ן' הקנה והוא חיבר ספר הבהיר.
  11. ר' שם טוב בן בם טוב בספרו "ספר האמונות" צד ע"א-ע"א)
  12. רבנו בחיי על בראשית פרק לב פסוק י
    ומזה היה רגיל הרב אבי הקבלה רבי יצחק בן הרב ז"ל לומר בתפילתו אלהי דוד ובונה ירושלים, כדי שיזכיר בתפילתו המרכבה על שלמותה בארבעה אבות
  13. קונטרס ספר הזכרונות - מצוה ג
    וקבלת הרמב"ן ורבותיו ותלמידיו, וכו' יסודה בנוי על ספר הבהיר לרבי נחוניא בן הקנה, שהיה גלוי לפניהם, ומביאו רמב"ן תדיר. ועל פי דרכו התבוננו הם במרכבה, והשיגו מה שהשיגו על ידי התגלות אליהו להם כפי עדות הרקנטי ושאר קדמונים, וגילה להם חדשות בסגנון השגתם:
  14. פרי צדיק מאמר קדושת שבת - מאמר ג כל האבות שמרו כל התורה כולה עד שלא ניתנה ומסתמא גם השבת בכללם וכו', ובפירוש ברמז הכתוב נמצא ביעקב כמו שאמרו ז"ל על פסוק ויחן יעקב שקבע תחומין. ואדם הראשון הוא האב העולם וכו' על כן הוא לא הוזהר מן השבת וכו' וגם לא נצטווה בשמירתו כזרע ישראל. ומכל מקום השיג קדושתו וכו' זכה להרגיש הקדושה בשבת הראשון שאמר אז מזמור שיר ליום השבת. כמו שאמרו ז"ל דהוא יסדו אלא שנשכח וחזר משה רבינו ע"ה וקבעו בי"א מזמוריו. והיינו שבחטאי הדורות נשכח קדושת יום השבת מלהיות בהתגלות בלבבות בני ישראל. שאף האבות ששמרוהו היה בהעלם. ואף אצל יעקב אבינו ע"ה אף דכבר נרמז בכתוב הוא גם כן עדיין בהעלם שאין כתוב מפורש רק בדרך רמז.
    וכל דבר כפי מה שהוא בכתוב כך היה התגלותו בעולם מה שהוא מפורש היה בהתגלות מפורש ומה שברמז היה ההתגלות רק בדרך רמז והמשכילים יבינו, כי די לחכימא ברמיזא ולא בגלוי גמור וכך כל מה שבדרך הדרש ובדרך הסוד. כענין ששמעתי על הא דיעקב אבינו ע"ה לא מת (תענית ה ע"ב) שאמר מקרא אני דורש. שלא היה התגלות גמור בפשט הכתוב רק בדרך הדרש. וכן היה התגלות הענין בפעל לא נגלה לעין כל בפשיטות. רק דורשי רשומות המעמיקים הבינו וכיוצא בזה בכל ענינים. וכן ענין השבת לא נתגלה בפירוש בכתוב ולהיות הקדושה מתגלות בפעל בלבבות בני ישראל. עד שבא משה רבינו ע"ה וזכה להיותה מתנת חלקו על ידי שביררה לישראל במצרים מעצמו כמו שאמרו ז"ל. כי הוא מצידו כבר הרגיש קדושה זו בלב וכו', ורצה להכניס קדושה זו בכל הלבבות של זרע ישראל וכו'. ואחר זכו כל כנסת ישראל להיות בת זוגו דשבת שנמסרה לכולם.
  15. מאור עינים - פרשת צו
    ואיך יתעלה האדם על ידי התורה אין זה כי אם על ידי שיבוא אל האור הגנוז והיינו שיביט על ידי האור הגנוז מה שיהיה מסוף העולם ועד סופו וזהו צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות היינו שיהיה שוים לו מה שהוא עתה בהווה היינו מיד ומה שיהיה לדורות יהיה גם כן שוה למה שהוא מיד שהוא מה שהוא עתה ולכן אמר רבי שמעון בן יוחאי בזוהר מה שאמר רבה בר בר חנה שהיה אחר כמה מאות שנה אחר רבי שמעון בן יוחאי וכן משה רבינו ע"ה ראה את רבי עקיבא שהיה אחר כמה אלפים שנים אחר משה רבינו ע"ה שהוא מחמת שעל ידי תורתם באו אל אור הגנוז ושם אין חילוק בין מיד ובין לדורות שהוא מקום ששם שוה הוה ומה שעתיד .

    ומקורו מדברי ומהרח"ו בהקדמה לעץ חיים כתב בזה"ל והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים בדף ב' ע"ב כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו', וכן בפרשת פנחס בר"מ דף רפ"ג ע"ב וז"ל והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה וכו', עוד שם בפרשה פנחס דף רי"ו ע"ב ענין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות, ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י ע"ה הם ברוח הקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות. וכמעשה שאירע גם לר' ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות ע"ש, וזה ג"כ ענין ריב"ז ע"ה שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים, ושים לבך והבן בדברים אלו . וכעין זה כתב גם בס' עט"צ פ' וילך (נד, ג בדפי הספר): ואל תתמה הלא ר' יוסי בר' יעקב נסתלק באד"ר, עיין פ' אחרי שנראה משם אשר ר' חזקיה ור' יוסי האריכו ימים אחר ר"א ב"ר שמעון והלא הם נסתלקו באד"ר. אבל כבר נודע אשר ס' הזהר הקדוש כלו מן עולם עליון ונתחבר בג"ע, ואין אתנו יודע איך נעשה, כי נראה שכולו מן עולם הנשמות. כבר האריכו קדמונינו בזה בראיות, כמו שנראה שמביא דברי רבה בר בר חנה, ובר"מ משפטים מביא דברי גמרא מריש קידושין בענין אתרוג שוה לאילן. ונודע מספר יוחסין מתשובת רב שרירא גאון אשר הפלפול בתחלת קדושין מן רבנן סבוראי, עד "בכסף מנלן" מתחיל התלמוד עיי"ש. אבל ס' זהר לא נעשה בזה העולם כלל. ולכן אין תימא אם גרס ר' יוסי בר' יעקב, כי בודאי בא נשמתו מן גן עדן להסתלקות רבו רשב"י. עכ"ל.

    ובהגהותיו של הרה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב זצ"ל לזוה"ק כתב קצת בדרך אחר. שם פ' ויחי רלח, א: בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דב"נ כו' כיון דפסקא נבואה מינייהו הוו משתמשי בב"ק. השתא פסקא נבואה ופסקא ב"ק. [נ"ב]: מכאן ג"כ ראי' שחיבור הזה"ר נתחבר זמן רב אחרי פטירתם, בג"ע, דהרי בימיהם היו משתמשים בב"ק, ואפילו בימי האמוראים. עכ"ל. ושם פ' שמות כא, ב: ואמר ריב"ל... כד אתא רשב"י אתא שאילו קמי' האי מלה. [נ"ב]: הנה בגמ' כד עאל ריב"ל חי לג"ע שאל אותו רשב"י אם נראה הקשת בימיו, הנה נראה שרשב"י נפטר קודם הרבה לריב"ל. וגם ריב"ל הוא סמוך לדורות אמוראים, חבירו של ר' יוחנן, ולא נזכר רק פעם אחת בסוף המשנה. ע"כ הדבר הזה אינו מובן. רק כמו שאמרו הקדמונים בעסק חיבור הזהר שנתחבר בזמן הגאונים בג"ע במתיבתא עליונה בהצטרפות כל אלו הנשמות המבוארים בזהר. עכ"ל. ושם פ' בא לח, ב: דהא ר' חסדא וכו'. [נ"ב]: לפי הגירסא הזו ע"כ צ"ל דהזהר נתחבר בג"ע בזמן הגאונים, דהרי ר' חסדא אמורא הוה בזמן האמוראים.

    וכעין דבריו גם ב'שיחות הר"נ' מברסלב (אות רעח): אמר, שנמצאים כמה מאמרים בזוה"ק שגילה רשב"י לתלמידיו אחר הסתלקות, ומה ענין "ובחבורא קדמאה" שכתוב בזוה"ק בפ' פנחס ובשאר מקומות, כי העולם אינם מבינים מהו ענין "ובחבורא קדמאה". אך האמת שהוא גילה להם כמה תורות אחר פטירתו. ומה שגילה להם קודם קרא "חבורא קדמאה". ובזה מיושב היטב מה שנמצאים בספרי הזוה"ק ובתיקונים פירוש כל מימרות האמוראים שהי' אחר רשב"י זמן מרובה. אך באמת אלו המאמרים גילה רשב"י אחר פטירתו, ואז כבר הי' אלו האמוראים בעולם. אח"כ מצאתי ענין זה באיזה ספר. ע"כ
  16. שמבואר בגמרא אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבונו של עולם הראהו לי אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד. אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך. אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה. דעתו. וכן מפורש מדרש אבכיר: הוריתיך זה גנזי חכמה שגלה הקב"ה למשה וכו' והראהו מה שעתיד להיות לעוה"ב, וכיון שראה בפרגוד של הקב"ה כתות כתות של סנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית ודורשים התורה במ"ט פנים והראהו רבי עקיבא דורש כתרי אותיות אמר: אין לי עסק בשליחות של מקום שנאמר, ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח מה עשה הקב"ה שגרו לשר של חכמה ותפשו למשה והוליכו למקום אחד והראה לו בפרגוד של הקב"ה רבוא רבבות של סנהדרין שיושבים ודורשים ואומרים הלכה למשה מסיני מיד נתקררה דעתו של משה ע"כ.
  17. (דעת ותבונה למוהרי"ח פתיחה ראשונה)
    גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלף שנים בגלות זה, כדכתיב "נתנני שומעה כל היום דוה" והוא יומו של הקב"ה, וכן אמרו בזוהר ומדרש איכה ובכמה דוכתי וכו', ולכן סמוך לדורות שאחר אלף שנה מהחרבן נתגלה אור הזוהר להגין על ישראל, ושאם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל ,

    והנה לחקירה הראשונה התשובה מבוארת, כי גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלף שנים בגלות זה, כדכתיב "נתנני שומעה כל היום דוה" והוא יומו של הקב"ה, וכן אמרו בזוהר ומדרש איכה ובכמה דוכתי, וכל התנאים ואמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שנים, שהרי רב אשי שסידר התלמוד היה בשנת שנ"ח לחרבן, ולכן לא הועיל כל קדושתם להביא המשיח, כי גזרה עומדת. וממוצא דבר אפשר לומר כי ודאי הכל בשקול אל דעות לו נתכנו עלילות, ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים, לא רצה הקב"ה שיגלה ספר הזוהר וכו', באותו פרק וכו' ואם היו מתגלים דברי הקדושים, רשב"י וחביריו, וכל העונשים, היה מקום לסט"א לקטרג יותר על ישראל לרעו"ת ביעקב רעה אחר רעה, אבל אחר שעבר אלף שנים מהחרבן, שנשלמו שנת ד' אלפים תתכ"ח.
  18. מאור עינים - פרשת צו
    ואיך יתעלה האדם על ידי התורה אין זה כי אם על ידי שיבוא אל האור הגנוז והיינו שיביט על ידי האור הגנוז מה שיהיה מסוף העולם ועד סופו וזהו צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות היינו שיהיה שוים לו מה שהוא עתה בהווה היינו מיד ומה שיהיה לדורות יהיה גם כן שוה למה שהוא מיד שהוא מה שהוא עתה ולכן אמר רבי שמעון בן יוחאי בזוהר מה שאמר רבה בר בר חנה שהיה אחר כמה מאות שנה אחר רבי שמעון בן יוחאי וכן משה רבינו ע"ה ראה את רבי עקיבא שהיה אחר כמה אלפים שנים אחר משה רבינו ע"ה שהוא מחמת שעל ידי תורתם באו אל אור הגנוז ושם אין חילוק בין מיד ובין לדורות שהוא מקום ששם שוה הוה ומה שעתיד

Evolution-tasks-not.png ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא מדעי היהדות. HUJI VIEW 20130210 144411.jpg