טיוטה:ספרי חסידות
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו בדף השיחה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו בדף השיחה. |
ספרי חסידות הם אוסף ספרים שנכתבו על ידי תנועת החסידות, אשר נוסדה על ידי רבי ישראל בעל שם טוב (1700 - 1760). היא הייתה בראשיתה תנועה דתית, אשר הביאה ליהודי מזרח אירופה (דרום מזרחה של פולין דאז), טעם חדש בחייהם הדתיים[1]. היא גיבשה מנהיג מטיפוס חדש, ה"צדיק", שאסף סביבו עדה, ודאג ליהודים נוספים בתפרוסת גאוגרפית רחבה יחסית (לעיתים במקום ה"קהילות" שהסתאבו, או אף הפסיקו להתקיים)[2][3][4]. החסידות קיבלה תנופה רבה על ידי יורשו של הבעש"ט, רבי דוב בער ממזריטש ("המגיד ממזריטש", 1772-1710) וחבר תלמידיו, שבאו מאזורי-התיישבות יהודיים נרחבים במזרח אירופה והפיצו את התורה החסידית החדשה במקומותיהם[5]. התפשטותה של החסידות במוקדי יישוב יהודיים מגובשים, הביאה, בטבע הדברים, להתעוררותה של התנגדות לתנועה ולדרכי המאמינים בה, והחל מאבק בין ה"חסידים" לבין מתנגדיהם ("המתנגדים")[6]. דרך תעמולה חשובה ביותר של החסידות הייתה על ידי ספרים שנכתבו על ידי מורי החסידות ועל ידי תומכיהם, ובאמצעותם המשנה החסידית בעוצמה רבה.
סוגי הספרים
ניתן לסווג את ספרי החסידות לכמה סוגים מבחינה ספרותית[7]:
- סוגים עיקריים:
- ספרים שנכתבו על ידי מורי החסידות, או על ידי הקרובים אליהם.
- ספרים שנכתבו כדי לפאר את שמם של מנהיגי החסידות.
- סוגים משניים:
- כתבים הלכתיים ברוח חסידית.
- ספרי תפילות חסידיות ספציפיות.
- ספרי סיפורים (מתוך מגמה דתית-חינוכית).
ספרים שנכתבו על ידי מורי החסידות, או על ידי הקרובים אליהם
בדורותיה הראשונים של החסידות כמעט שלא נעשה ניסיון לנסח בכתב באופן מגובש ושיטתי את עיקרי המשנה החסידית.
הספרים שנכתבו על ידי מורי החסידות כוללים בדרך כלל תמציות של דרשות שדרשו ה"צדיקים" בפומבי על פרשות-השבוע ועל מועדי ישראל, ובהן הועברו המסרים החסידיים תוך כדי היאחזות בפסוקים מהתורה או במאמרי חז"ל הקשורים אליהם. ספרים אלו החלו להתפרסם מראשית שנות השמונים של המאה ה-18, על ידי תלמידיו של ה"מגיד ממזריטש", שהפכו ל"צדיקים" בזכות עצמם.
חיבורים שכאלה הם, למשל:
- "תולדות יעקב יוסף" (נכתב על ידי תלמידו של הבעש"ט, רבי יעקב יוסף מפולנאה, והיה הספר החסידי הראשון שפורסם).
- "פרי הארץ" (נכתב על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק, תלמידו של המגיד ממזריטש).
- "מאור עיניים" (מאת רבי מנחם נחום מטשרנוביל, תלמידו של המגיד ממזריטש).
- "דגל מחנה אפרים" (שכתב נכדו של הבעש"ט, רבי משה חיים אפרים מסדילקוב).
- "קדושת לוי" (חובר על ידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, תלמידו של המגיד ממזריטש).
ספרים אלה ודומיהם מהווים גם מקור חשוב ללימוד תורתו של הבעש"ט, כי מחבריהם מסרו בהם דברים בשמו (אם כי, כאמור, לא באופן שיטתי)[8].
ספרים שנכתבו כדי לפאר את שמם של מנהיגי החסידות
בשלב מאוחר יותר בהתפתחות החסידות החלו לראות אור גם ספרים, שבהם סופר על מעשיהם ונפלאותיהם של מנהיגי החסידות ובראשם הבעש"ט. ראש וראשון לספרים אלה הוא: "שבחי הבעש"ט" שראה אור לראשונה בשנה תקע"ה (1815) וזכה להידפס תוך שנתיים בשלוש מהדורות נוספות לפחות[9].
ספרי 'נפלאות הצדיקים' מסוג זה היו מיועדים לקהל חסידי משכבות עממיות, יותר מאשר ספרים מהסוג הראשון, שהיו מיועדים בעיקרם לאנשים יודעי-ספר: תלמידי חכמים וכדומה. אף-על-פי כן, הספרים מסוג זה מילאו תפקיד חשוב בהפצת התודעה החסידית ובהקניית האמונה ב"צדיקים" החסידיים.
עם זאת, יש רבים, במיוחד אנשי המחקר הביקורתי, שמטילים ספקות במהימנותם ההיסטורית של הסיפורים שנדפסו בספרים מהסוג הזה[9].
כתבים הלכתיים ברוח חסידית
דוגמה בולטת לסוג ספרים זה: "שולחן ערוך הרב", מפרי עטו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.
מסתבר שיש בחיבור זה מאמץ לתת לנוהגים החסידיים גושפנקא הלכתית[10].
ספרי תפילות חסידיות ספציפיות
דוגמה בולטת לסוג ספרים זה הוא הספר "ליקוטי תפילות", שנכתב על ידי תלמידו של רבי נחמן מברסלב: רבי נתן מנמירוב[11].
מסתבר שהספר משקף מאמץ לאפשר לחסיד את האפשרות להתפלל גם מעבר לתפילות המקובלות[11].
ספרי סיפורים, (מתוך מגמה דתית-חינוכית)
דוגמה לכך הוא ספר "סיפורי מעשיות" לרבי נחמן מברסלב. הללו מהווים את הספרות היפה של חסידי ברסלב, ספרות שיש בה משמעויות דתיות - חינוכיות רבות[12].
ספרי החסידות בדורות המאוחרים יותר
גם בדורות הבאים, כשהתפשטה החסידות עוד יותר, המשיכו הספרים להוות תופעה בולטת בחיים החסידיים, כשהחלה החסידות להתפצל לזרמי-משנה ולשושלות של "צדיקים", (בדרך כלל לפי האזורים שאליהם הגיעה, למשל לליטא)[13], ראה כל זרם חובה לעצמו לפרסם בספרים את דברי החסידות של מוריו ולהפיצם במידה מרבית. מגמה זו נמשכת גם בחסידות כיום, וידועים הספרים הרבים שמפרסמים, למשל, חסידי חב"ד וחסידי ברסלב. כמות היצירות הספרותיות החסידיות, מראשיתה של תנועת החסידות עד היום מוערך בכ-3000 יצירות שונות.
לקריאה נוספת
- דן, י', הסיפור החסידי, 1975
- יצחק אלפסי, "הספרות החסידית בדורנו", ועוד, בתוך מאורות מעולם הקבלה והחסידות, עמ' 111–135, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ רובינשטיין, א', החסידות - תולדות, האנציקלופדיה העברית, כרך י"ז, ירושלים: הוצאת מסדה, תשכ"ה, עמ' 756-768
- ^ אטינגר, ש'; בתוך: רובינשטיין א' (עורך), ההנהגה החסידית בעיצובה, פרקים בתורת החסידות ובתולדותיה, בתוך: רובינשטיין א' (עורך),, תשל"ח, עמ' 227-240, בייחוד עמ' 230.
- ^ כץ, י', כ"ב: "המעבר לחסידות"., מסורת ומשבר,, תשי"ח, עמ' 275-280
- ^ שלום, ג'; בתוך: רובינשטיין א' (עורך),, תרגום: צ' נרדי, החסידות השלב האחרון, פרקים בתורת החסידות ובתולדותיה, תשל"ח, עמ' 31-52, בייחוד עמ' 46–48
- ^ דובנוב, ש, תולדות החסידות, תשכ"ז, עמ' 76-87
- ^ דובנוב, ש', תולדות החסידות, תשכ"ז, עמ' 107-137 ("הפולמוס הראשון"), 138-169 ("הפולמוס השני")
- ^ רובינשטיין, א'; ש"ץ-אופנהיימר, ר'; ג'ייקובס, ל'; בתוך: נ' לנגנטל ואחרים (עורכים), תורת החסידות - מבוא, תורת החסידות, תשס"ט, עמ' 9-32, בייחוד עמ' 29–32 ("הספרות החסידית").
- ^ לרשימה נרחבת יותר ראה: דובנוב, ש', תולדות החסידות, תשכ"ז, עמ' 386-396
- ^ 9.0 9.1 דובנוב, ש', תולדות החסידות, תשכ"ז, עמ' 411-416
- ^ דובנוב, ש', תולדות החסידות, , תשכ"ז, עמ' 390
- ^ 11.0 11.1 דובנוב, ש', תולדות החסידות, תשכ"ז, עמ' 389
- ^ שכטר, י', בפרוזדור להשקפת עולם, , תשל"ב, עמ' 148-165
- ^ רבינוביץ', ז', החסידות הליטאית, תשכ"א, עמ' 4-8