פורטל:הדף היומי/מסכתות/שבועות
מַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת היא המסכת השישית בסדר נזיקין שבמשנה, ומוקדשת בעיקרה לדיני שבועה. אולם בשני פרקיה הראשונים היא דנה בטומאת מקדש וקודשיו - דיני הנכנס לבית המקדש או אוכל בשר קורבן ('קודש') בהיותו טמא, בשוגג - ששכח שנטמא או ששכח שהוא אוכל קודש או נכנס למקדש, ובמזיד, ורק אחר-כך היא מבארת ומפרטת את דיני השבועות השונים. זאת משום הקשר שבין דין טומאת מקדש וקודשיו לחלק מדיני השבועות (שבועת העדות ושבועת ביטוי) שמופיעים יחד בפרשה אחת בספר ויקרא, ומביאים עליהם קורבן עולה ויורד.
מסכת זו כוללת 48 דפים בתלמוד הבבלי, ו-44 דפים בתלמוד הירושלמי.
מסכת זו ממוקמת בסדר התלמוד המסורתי, לאחר מסכת מכות, והרמב"ם בהקדמתו למשנה נתן לסדר זה שני טעמים: הראשון מפני ש"יש דמיונים בדיניהם ומשפטיהם כמו שנזכר בתלמוד"; והשני מפני שכל עניין השבועות ואכיפתן הוא בסמכות השופטים. ולכן על מסכת זו להימצא אחר מסכת סנהדרין בה התבארו דיני השופטים.
המסכת מחולקת לשמונה פרקים:
- שבועות שתים שהן ארבע (שבע משניות). הפרק עוסק ביחס בין הקרבנות השונים המכפרים על טומאת מקדש וקודשיו.
- ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע (חמש משניות). הפרק עוסק בחיובו של החוטא בטומאת וקודשיו וקודשיו בקורבן עולה ויורד.
- שבועות שתים שהן ארבע (אחת עשרה משניות). הפרק עוסק בעיקר בשבועת ביטוי - הנשבע לשקר או שאינו עומד בשבועתו. הפרק עוסק גם בשבועת שוא - הנשבע על דבר שאינו אפשרי.
- שבועת העדות (שלוש עשרה משניות). הפרק עוסק בשבועת העדות - מי שהיה עד להתרחשות כלשהי ונשבע לשקר כדי להתחמק מלהעיד על כך בבית דין.
- שבועת הפקדון (חמש משניות). הפרק עוסק בשבועת הפיקדון - נתבע בבית דין שכפר בתביעה ונשבע לשקר.
- שבועת הדיינין (שבע משניות). הפרק עוסק בשבועת מודה במקצת - נתבע בבית דין שמודה במקצת מן התביעה, חייב להישבע על החלק מן התביעה שבה הוא כופר.
- כל הנשבעין שבתורה (שמונה משניות). הפרק עוסק בשבועת המשנה - שבועות שתיקנו חכמים לחייב בהן את התובע בבית דין במקרים מסוימים.
- ארבעה שומרין הן (שש משניות). הפרק עוסק בשבועת השומרים - אדם שקיבל אחריות לשמור על חפצים של אחר, וטוען שהחפצים אבדו שלא באשמתו, חייב להישבע כדי לגבות את דבריו.
בסה"כ יש במסכת כ- 62 משניות.
בתלמוד הבבלי נדפסו סביב הגמרא, הפרשנים המסורתיים: רש"י ותוספות, התוספות שנדפסו הם תוספות רבי אליעזר מטוך שנוסדו על יסוד תוספות רבינו אלחנן.
בתלמוד הירושלמי נדפסו בהדפסות המסורתיות שלושה מפרשים על הדף: