פורטל:הלכה/משפט עברי/ענישה

  [ עריכה ]
הענישה בהלכה כוללת את כל העונשים הניתנים בגין ביצוע העבירות השונות - הן מדאורייתא והן מדרבנן. ההלכה מכירה בענישה בידי שמיים, והדוגמה הבולטת לכך הוא עונש כרת, אך עיקר העונשים בהלכה, על-פי הציווי המקראי, הם בידי אדם; עונש מוות (המתבצע באחת מארבע מיתות בית דין), מלקות הניתנות לאדם שעבר עבירה, וקנס המושת על אדם שביצע עבירת רכוש. בנוסף, ישנם עונשים ייחודיים לעבירות מסוימות, שנועדו לכפר על עובר העבירה, כגון: גלות לעיר מקלט של רוצח בשגגה, וקרבנות שונים (כגון חטאת, אשם ואחרים). עונשים אלה מבוצעים רק בזמן שבית המקדש קיים והסנהדרין פועלת, ומכוננת מערכת שלטונית יהודית בארץ ישראל.

על אף שבית-דין אינו יכול לקבוע כללים חדשים בענישה, עונשים חדשים או עבירות חדשות, ההלכה מכירה בסמכותו של בית הדין ליזום עונשים חמורים - אף עד כדי מוות - שאינם כתובים בתורה, במקרים חריגים ומסוימים כאשר הם רואים צורך מסוים לכך. בנוסף קיימות גם סנקציות חברתיות המוכרות בהלכה, חרם ונידוי, שנועדו לאדם שעושה מעשים עליהם אין ענישה פורמלית.

ראו גם

ארבע מיתות בית דין • מלקות • כרת • קנס • חרם (הלכה) • נידוי (הלכה)