פורטל:הלכה/תמצית הלכה/יורה דעה/ו

סימן ו' - במה שוחטים

בגמרא מבואר ששוחטים בכל דבר חלק ורצוף ללא פגימות, ומהפסוק "וקח את המאכלת" לומדים שיהיה גם תלוש. (חולין טו-טז) סכין כשרה יכולה להיות מצור מקרומית של קנה ומשן וצפורן בודדת ללא הפסקים אם הם חדים ללא פגם(שו"ע ורמ"א) גמרא: אין לשחוט בקנים אחרים (מלבד קרומית קנה אגמי). ברש"י כתב: שיש שמתפורר לקיסמים ועלול לנקוב את הסימנים. בירושלמי כתב שזה מפני רוח רעה. לכן, לפי הירושלמי זה כשר בדיעבד.

האם לפי דברי רש"י קנה פסול גם בדיעבד?

הט"ז הסיק מדברי רש"י שמכך שלא נקט בעיית עיקור ככל סכין פגומה, אלא בעיית נקיבת הסימנים, שלפי רש"י בעיה זאת אינה ניתנת לפתרון באמצעות אבחנה לאחר השחיטה (בניגוד לעיקור שניתן לבדוק) כי עלול לצאת קיסם לכל אורך הסכין והסכין יראה חלק ולא יעקר כלל. הלכך סובר הט"ז שלדעת רש"י הסכין פוסלת אף בדיעבד (כמו בעל העיטור). אולם הש"ך מתיר (כמהרש"ל) אם לאחר השחיטה הוברר שלא נעשו מן הסכין קיסמים כלל. ואולם אם נאבדה הסכין ודאי יש לאסור לכלל השיטות.

זכוכית

הרמ"א הזכיר שאין לשחוט גם בזכוכית (בנוסף על קנה), והט"ז והש"ך מעריכים שמדובר בטעות סופר, מאחר שזכוכית חלקה מטבעה ואינה מפרידה קיסמים, ולכן יש לכלול זכוכית עם מיני הסכינים המותרים.

גזירה

מגל יד פסול לכתחילה לשחיטה גם מצדו החד משום גזירה שמא ישחוט מצדו הפסול אך אם שחט כשר בדיעבד. רש"י מוסיף שבדומה אסור לשחוט בצד החלק בסכין שיש בה צד פגום (והדבר אף חמור יותר). אמנם אם עוטף את הפגימה במטלית (באופן שנזהר מחלדה - שהמטלית לא תעלה על מקום ששוחט בו) הדבר מחלוקת הראשונים (ב"י) הרמ"א מתיר על פי דברי הבית יוסף בשעת הדחק, או ביום טוב, שאז אין יכולים להשחיז את הסכין.

גם סכין בעלת עוקץ (שפיץ) האסורה מחשש חלדה, בודאי אסורה לכתחילה לשחיטה אפילו במקום עוביה. אולם ביום טוב מותר על ידי תחיבת קיסם בראשה (מהרש"ל ב"ח ש"ך)