תסביך אלוקים
תסביך אלוקים הוא אמונה בלתי מעורערת, המאופיינת ברגשות מנופחים ועקביים של יכולת אישית יוצאת דופן, פריווילגיה, וחסינות מפני טעויות. אדם עם תסביך זה עשוי לסרב להודות באפשרות שהוא טעה או שנכשל, גם לנוכח ראיות שלא ניתך להפריך, בעיות בלתי הפיכות או משימות קשות ובלתי אפשריות. אדם עם תסביך זה הוא דוגמטי ביותר בהשקפותיו, כלומר האדם מדבר על דעותיו האישיות כאילו היו נכונות ללא עוררין. אדם עם תסביך זה עשוי לזלזל במוסכמות ודרישות החברה, ועשוי לבקש התחשבות או הרשאות מיוחדות.[1]
תסביך אלוקים הוא לא מונח קליני, והוא אינו מופיע במדריכי האבחון השונים.
המונח המקצועי
המונח הוצע לראשונה על ידי ארנסט ג'ונס, על מנת לתאר אדם שמאמין שהוא אלוקים. ארנסט ככל הנראה השתמש במונח כדי לתאר את מה שמוכר היום כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.[2] עם זאת, ההמשגות והתפיסות המקובלות לגבי נרקיסיזם פתולוגי השתנו מאוד במהלך השנים והמונח הפך לשגור בפסיכולוגיה הפופולרית. המשגות עכשוויות של נרקיסיזם פתולוגי מתארות קושי בסיסי בגיבוש הזהות האישית, ופנייה תכופה לאחרים לצורך וויסות הערכה עצמית.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Jones, Ernest, 1879-1958,, Essays in applied psycho-analysis, עמ' 472, מסת"ב 1-4067-0338-9
- ^ Jones, Ernest, 1879-1958,, Essays in applied psycho-analysis, עמ' 472, מסת"ב 1-4067-0338-9
