תענית יום הכיפורים (אגדה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם...

דרך הפשט

הכנעה המביאה את הכפרה

בפסוק הסמוך לציווי על העינוי כתוב : "כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ." [1] האברבנאל[2] והכתב והקבלה מפרשים: [3]: "מלת יכפר מוסב על מה שאמר תענו את נפשותיכם, וטעמו [וביאורו שטעם] ענוי הנפש ביום זה הוא הכנה לכפר עליכם" (הכתב והקבלה). [4]

והוסיף האברבנאל[5] בטעם הדבר שעינוי הנפש הוא הסיבה לכפרה: "ולכך יצטרך לענות את נפשותיהם כעבד לפני אדוניו כי לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה".

דרך הדרש

התענית כדוגמת המלאכים

כתבו הראשונים[6] על פי דברי המדרש[7], וביארו כי לתענית ביום הכיפורים יש משמעות של ההתדמות למלאכים, שבזה סרים הקטרוגים על עם ישראל. על קו דומה מבאר בערבי נחל[8] כי "ביום הכיפורים נתעלו כל נפשותם (של כל ישראל) במקום שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושאר דברים ונתעלו לפני ה', וזה סוד העינוי ביום הכיפורים".

התענית כקרבן

באברבנאל[9] הביא עוד בשם המקובלים כי חום גופו של האדם המתקיים על ידי חֶלְבּוֹ ודמו הריהו כאש השורפת קורבנות. וציין לדברי המדרש[10] האומר כי הצום אף עדיף על הקרבן. והוסיף גם כי אכן יש לאדם לכוון לכך ביום הצום שהריהו כאילו מזבח.
גם האלשיך[11] ציין את דימוי הצום לקרבן כטעם המצווה: "ועניתם את נפשותיכם ... הוא קרבן כפרה ודאי". "כי 'ועניתם את נפשותיכם': כאילו את עצמכם אתם מקריבים".

תיקון לחטא העגל

החזקוני[12] ביאר שהוא לתיקון על כך שבלוחות ראשונות בני ישראל אכלו ושתו בעת מתן תורה, וכתוצאה מכך באו לידי חטא העגל. ולכך ביום הכיפורים שלאחר מכן והלאה, הצטוו להתענות.

העינוי כניגוד להנאת החטא

הרש"ר הירש[13] כתב כי המתענה בא להראות בתעניתו כי הוא מודה שלולא רחמי ה', ראוי הוא לכרת, מחמת שחטא ונהנה.

טעם נוסף הביא בספר עקידת יצחק[14] שמה שהצטוו לצום הוא ש"אם חטאו, עצה נכונה היא שיצומו לענות נפשם לקבל ייסורין ולמרק העוון בהמעיט חלבו ודמו תמורת העונג וההנאה שקבל בחטאו".

דרך הרמז הפילוסופי

הגברת הרוחניות על החומריות

ספר החינוך[15] מבאר כי עניין העינוי הוא בעצם התנזרות והימנעות מצרכי הגוף, כדי להשקיט את מאוויי הגוף החומרי ולהגביר את הכוח הרוחני של הנפש. שכאשר יסיח האדם את דעתו ממחשבות ותאוות חומריים, יוכל לדבק את מחשבתו במוסר ועבודת ה', ובהיות שדנים את האדם לפי מעשיו שבאותה השעה, לכך ראוי שביום הכיפורים יהיה במצב שכזה, בו נפשו מחפשת אמת וחוכמה לעבוד את אדונה. ובכך יהיה האדם ראוי להתכפר על כל מעשיו.[16]

וכן כתב גם האברבנאל[17]: "והנה התועלת בצום ... ביום המקודש, מבואר, כי בזה תתבודד הנפש לדבקה בשם יתעלה. כי כאשר ייחלש החומר המתאווה בדברים הכלים, יגבר החלק המשתוקק לדברים הקיימים, שהוא השכל". וכן גם הביא גם בספר הכתב והקבלה[18] נטה עוד לבאר כי מטרת החלשת התאווה והשאיפה הגשמית ביום הכיפורים היא כדי להחדיר בנפשו של האדם להתגבר על יצרו בשאר ימות השנה, שבהם מותרים כל עינויי יום הכיפורים, על ידי שיזכור ויקבע בנפשו את מצבו ושאיפתו הרוחנית ביום הכיפורים, ועל ידי כך יוכל לכבוש את תאוותו ולהימנע מדברים האסורים.

באופן דומה כתב גם בספר עקידת יצחק[19]: "צום הנפש הנכבדת המיוחדת לאדם אשר היא צריכה שתתענה בשתינזר ותזדכך מהתשוקות והמחשבות הזרות אליה מהעניינים המדומים, אשר בעבורם השליכה צרכי עצמה מנגד בזמן העבר. כי היום יום כפורים הוא, וראוי לנפש השלמה שתתקדש ותשוב לפני אלוקיה, להתכפר מהעבר ולהתקדש להווה".

בכל דרכיך דעהו

השל"ה[20] כתב: "מזה הטעם ציווה השי"ת ועניתם את נפשותיכם שלא יהיה שום הנאת האדם כי אם לשמו". והוא מפרש זאת כמטרה לגלות כי כל מהות וחיות היהודי היא לשם עבודת ה'.

עולם הסוד

בספר שפתי כהן על התורה (לרבי מרדכי הכהן)[21] ביאר את הדבר על פי חכמת הנסתר, ומהותו הוא חיבורה של כנסת ישראל לאימא עילאה.

הערות שוליים

  1. ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל'.
  2. ^ ויקרא פרק טז
  3. ^ כך שבשונה משאר הצומות (כדוגמת תשעה באב), שתוקנו על ידי חז"ל, אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה.
  4. ^ הכתב והקבלה ויקרא פרק טז פסוק ל
  5. ^ שם
  6. ^ ראה אלשיך ויקרא כב, כז (פרשת אמור) ד"ה ובמה שאמרו.
  7. ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק מו.
  8. ^ ויקרא, אמור - דרוש ד.
  9. ^ ויקרא, כג, כו ד"ה אמנם.
  10. ^ מדרש רות.
  11. ^ ויקרא כג, לב ד"ה אך יהיה וד"ה או יהיה.
  12. ^ ויקרא כג, כז.
  13. ^ ויקרא כג, כט-ל; כג, לב; כג, מ.
  14. ^ ויקרא שער סג (פרשת אחרי מות) ד"ה ובירושלמי.
  15. ^ מצוה שיג.
  16. ^ משמעות דבריו היא שאין עיקר עניינו של הצום כדי להגביר את הריכוז מבחינת התוצאה, אלא למקד את המחשבה לאפיק רוחני מבחינת השאיפה והרצון, שבכך מוצג האדם לפני בוראו כרוחני ונעלה יותר, וזכאי לכפרה.
  17. ^ ויקרא, כג, כו ד"ה אמנם.
  18. ^ פרשת אמור כג, כז.
  19. ^ אמצע פרשת אחרי מות (ויקרא, שער סג).
  20. ^ פנים יפות ויקרא טז, ל (פרשת אחרי מות) ד"ה וע"פ פשוטו.
  21. ^ ויקרא טז, ל.