תקרית מעבר דיאטלוב
תקרית מעבר דיאטלוב היא אירוע שהתרחש בליל 2 בפברואר 1959 בהרי אורל שבברית המועצות דאז, שהביא למותם של תשעה גולשים. התקרית אירעה בצד המזרחי של הר המוות. מאז, המעבר בהר במקום שבו אירעה התקרית נקרא "מעבר דיאטלוב", על שם מנהיג הקבוצה, איגור דיאטלוב. חוקרים החליטו שהגולשים קרעו את האוהלים שלהם מבפנים כדי להימלט ביעילות מפני סכנה שנשקפה להם. הם ברחו מהמקום, חלקם יחפים, תחת שלג כבד. למרות שעל הגופות לא נראה סימן למאבק, שניים מהקורבנות היו עם חבלות בגולגולותיהם ובצלעותיהם. השלטונות הסובייטים קבעו כי "כוח בלתי מוכר" גרם למותם, ובעקבות האירוע חסמו גישה למטיילים והרפתקנים לאזור לשלוש השנים שלאחר מכן. מכיוון שלא נותרו ניצולים, סדר מהלך האירועים איננו ברור, אף על פי שקיימות מספר תאוריות, כגון מפולת שלג.
רקע
לצורך מסע סקי ברחבי הרי אורל הצפוניים במחוז סברדלובסק הקימו קבוצה. הקבוצה המקורית, שהוביל איגור דיאטלוב, הורכבה משמונה גברים ומשתי נשים. רובם היו סטודנטים או בוגרים של המכון הפוליטכני של אורל, שנקרא כיום האוניברסיטה הפדרלית של אורל. מטרת המשלחת הייתה להגיע לאוטורטן, הר הממוקם 10 קילומטרים צפונית לאתר התקרית. דרך זו סווגה בחודש פברואר תחת קטגוריה 3, הקטגוריה הקשה ביותר. כל חברי המשלחת היו מנוסים במסעות סקי ארוכים ומשלחות הרים.
הקבוצה הגיעה בעזרת הרכבת לאיבדל, עיר מרכזית במחוז הצפוני של סברדלובסק ב-25 בינואר. לאחר מכן הם עלו על משאית לויז'אי - היישוב המאוכלס האחרון בחלק צפוני זה. הם התחילו את צעדתם לעבר אוטורטן מויז'אי ב-27 בינואר. ביום שלאחר מכן, אחד החברים, יורי יודין, אולץ לחזור מהמסע עקב מחלה. תשעת האנשים הנותרים המשיכו במסע.
יומנים ומצלמות שנמצאו במחנה האחרון שלהם איפשרו מעקב אחרי דרכם עד ליום טרם התקרית. ב-31 בינואר הקבוצה הגיעה לקצה האזור ההררי והתחילה להיערך לטיפוס. באזור מיוער הם אספו צידה לדרך וציוד שיכל לשמש אותם בדרכם חזרה. ביום שלאחר מכן (ה-1 בפברואר) המטיילים התחילו לנוע דרך המעבר. נראה שהם תכננו לצלוח את המעבר ולהקים מחנה ללילה בצידו השני, אך בגלל מזג האוויר שהחל להחמיר וכלל סופות שלגים והרעה בתנאי הראות, הם איבדו את מקומם וחרגו מערבה, לכיוון החלק העליון של הר המוות. כאשר הם הבינו את טעותם, הקבוצה החליטה לעצור ולהקים מחנה על מדרון ההר, במקום לנוע קילומטר וחצי לכיוון השטח המיוער במורד ההר, שהיה מציע להם מקלט מפני פגעי הטבע. יודין, הניצול הבודד, הניח ש"דיאטלוב ככל הנראה לא רצה לאבד את הגובה שצבר, או שהוא החליט להתאמן במחנאות על מדרונות הרים".
החיפושים והתגליות
לפני שעזבו, דיאטלוב הסכים לשלוח מברק למועדון הספורט שלהם מיד כשהקבוצה תחזור לויז'אי. זה היה צפוי לקרות לא יאוחר מ-12 בפברואר, אך דיאטלוב אמר ליודין, לפני שעזב את הקבוצה, שהוא מצפה שזה יקח זמן ארוך יותר. כשה-12 באותו חודש עבר ולא התקבל המברק, לא הייתה תגובה מיידית, שכן עיכובים של ימים בודדים היו נפוצים במשלחות מסוג זה. התגובה החלה כאשר קרובי המטיילים דרשו פעולת חילוץ ב-20 בפברואר, מה שגרם לראש המכון לשלוח את קבוצות ההצלה הראשונות, שהיו מורכבות בעיקרן מסטודנטים ומורים מתנדבים. לאחר מכן, הצבא והכוחות החמושים עורבו, עם מסוקים, עליהם הוטל להצטרף לקבוצות החילוץ.
ב-26 בפברואר מצאו המחפשים את אוהל הקבוצה נטוש שניזוק קשות על הר המוות. מיכאל שרבין, הסטודנט שמצא את האוהל, אמר ש"האוהל היה חצי קרוע ומכוסה בשלג. הוא היה ריק, וכל פרטיהם האישיים של אנשי הקבוצה והנעליים שלהם הושארו מאחור". חוקרים אומרים שהאוהל נקרע מבפנים. שמונה או תשעה זוגות של עקבות שהושארו על ידי אנשים שלבשו רק גרביים, נעל אחת או אפילו יחפים, הובילו לקצה של יער, לכיוון השני של המעבר, קילומטר וחצי מצפון-מזרח. למרות זאת, אחרי 500 מטרים, עקבות אלו כוסו בשלג. בקצה היער, מתחת לעץ ארז גדול, המחפשים מצאו שאריות של אש ולידם את שתי הגופות הראשונות, יחפות ולבושות בתחתוניהם בלבד. הענפים של העץ היו שבורים לגובה חמישה מטרים, מה שמרמז על ניסיון של אחד המטיילים לטפס ולחפש משהו, אולי את המחנה. בין עץ האלון והמחנה מצאו המחפשים שלוש גופות נוספות, ביניהם את זו של דיאטלוב. גופות אלו נראו בתנוחות שמרמזות על כך שניסו לחזור לאוהל. הן נמצאו במרחקים של 300 מטרים, 480 מטרים ו-630 מטרים מהעץ.
החיפושים אחר המטיילים האחרים לקחו יותר מחודשיים. בסופו של דבר, הם נמצאו ב-4 במאי תחת ארבעה מטרים של שלג, במרחק של 75 מטרים מעץ הארז, עמוק יותר לכיוון היער. אנשים אלו היו לבושים יותר מהאחרים, וישנם סימנים שאלו שמתו ראשונים ככל-הנראה ויתרו על בגדיהם לטובת האחרים. אחד המטיילים לבש את הכובע ואת מעיל הפרווה של חברו, ורגלו של אחר הייתה עטופה בפיסה ממכנסי הצמר של השני.
בינואר 2019 נודע כי משרד התובע הכללי של רוסיה במחוז סברדלובסק מחדש את חקירת האירוע.[1] במסיבת עיתונאים ביולי 2020, דובר משרד התובע הכללי במחוז הפדרלי של אורל, אנדריי קוריאקוב, אמר שהקבוצה של דיאטלוב מתה במפולת שלגים. בשל ראות לקויה, הם לא הצליחו למצוא את האוהל לאחר שעזבו אותו. הוא גם הבהיר שסיבת המוות הייתה שהתיירים היו במרחק של 50 מטרים ממיקומם המתוכנן והראות בתנאי מזג אוויר אלה הייתה 16 מטרים בלבד. החוקרים ערכו ניסוי שאישר שאי אפשר למצוא אוהל בעיניים עצומות, גם אם אתה יודע לאיזה כיוון ללכת. אז קבוצת התיירים החליטו לרדת הלאה ולהדליק מדורה. כשניסו לחזור למחנה הם קפאו, מכיוון שהטמפרטורה הייתה בערך מינוס 40–45 מעלות. "זה היה מאבק הרואי. לא הייתה בהלה. אך לא היה להם סיכוי לברוח בנסיבות אלה", סיכם קוריאקוב באותה מסיבת עיתונאים.
הקורבנות
| חברי המשלחת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| שם | ברוסית | תאריך לידה | גיל | מין | סיבת מוות | הערות |
| איגור אלכסייביץ' דיאטלוב | Игорь Алексеевич Дятлов | 13 בינואר 1936 | 23 | זכר | היפותרמיה | |
| יורי ניקולאייביץ' דורושנקו | Юрий Николаевич Дорошенко | 29 בינואר 1938 | 21 | |||
| ליודמילה אלכסנדרובנה דובינינה | Людмила Александровна Дубинина | 12 במאי 1938 | 20 | נקבה | דימום פנימי מפציעת חזה חמורה | [2] |
| גאורגי "יורי" אלכסייביץ' קריבונישצ'נקו | Георгий (Юрий) Алексеевич Кривонищенко | 7 בפברואר 1935 | 23 | זכר | היפותרמיה | |
| אלכסנדר סרגייביץ' קולבאטוב | Александр Сергеевич Колеватов | 16 בנובמבר 1934 | 24 | |||
| זינאידה אלכסייבנה קולמוגורובה | Зинаида Алексеевна Колмогорова | 12 בינואר 1937 | 22 | נקבה | ||
| רוסטם ולדימירוביץ' סלובודין | Рустем Владимирович Слободин | 11 בינואר 1936 | 23 | זכר | ||
| ניקולאי ולדימירוביץ' טיבו-בריניול | Николай Владимирович Тибо-Бриньоль | 5 ביולי 1935 | 23 | פציעה חמורה בגולגולת | [3] | |
| סמיון "סשה" אלכסייביץ' זולוטאריוב | Семён (Александр) Алексеевич Золотарёв | 2 בפברואר 1921 | 38 | פציעת חזה חמורה | ||
| יורי יפימוביץ' יודין | Юрий Ефимович Юдин | 19 ביולי 1937 | 21 | עזב את המשלחת ב-28 בינואר עקב חולי; מת ב-27 באפריל 2013 בגיל 75[4] | ||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רוסיה חידשה את חקירת "התעלומה הגדולה בעולם"
- ^ "Autopsy report of Dubinina".
- ^ "Nikolai Vladimirovich Thibeaux-Brignolles (Kolya)". Dyatlov-Pass. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2018. נבדק ב-1 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Дарья Кезина (27 באפריל 2013). "Умер последний дятловец". Rossiyskaya Gazeta. נבדק ב-27 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
