רכילות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
רכילות הוא מונח המתייחס לשיח שנושאו המרכזי הוא אנשים אחרים כגון מכרים או קרובים. רכילות עוסקת בהפצת מידע שלא זכה לפרסום רחב, לעיתים תוך חדירה לפרטיות; ועוסקת בדרך כלל בשערוריות, נושאים שהם בגדר לשון הרע ובשמחה לאיד. משמעות המלה והשימוש בשורש ר'כ'ל' (להפצת מידע) בעברית היו במקורם הקדום שליליים בלבד. בשפה המודרנית נוספו למונח משמעויות נוספות.
רכילות משמשת לשיתוף והפצה של עובדות, דעות ודברי בדיה כאחת. לרוב מיוחסת לרכילות אמינות נמוכה, ופעמים רבות מתפשטות בדרך זו עובדות שגויות ומידע בדוי שכל תכליתו הוא לעורר עניין שווא בנושאי השיחה.
בעת העתיקה, דרכי המסחר היו ערוצי התקשורת העיקריים, וימי השוק היו ימי המפגש בין אוכלוסיות שונות. הרוכלים, שנדדו ממקום למקום עם מרכולתם, היו המקור לידיעות מסעירות וחדשות תוססות. זה מקור המלה "רכילות", או הביטוי "הולך רכיל". אלו אותם סוחרים הנודדים המעבירים גם ידיעות, ו"רכילות".
כיום מתרכז העיסוק האקדמי ברכילות בתפקידה ביחס ליחסי כוח גלויים ונסתרים בחברה.
הרכילות כמנגנון פיקוח
הרכילות היא אחד מהאמצעים הבלתי פורמליים החשובים ביותר לשמירת הנורמות החברתיות וחיזוקן. בשל העובדה שהרכילות מגלה גם את הנורמות וגם את מידת החריגה מהן, היא משמשת כערך לסיפוק מידע על העולם החברתי. הרכילות מגבירה את נאמנות אנשי הקבוצה לערכיה, ואי ידיעה זו מגבירה את חרדתו ומדרבנת אותו להתנהל בהתאם למקובל. רכילות משמשת כמגנון פיקוח גם בשל העובדה שאדם שנמנה עם קבוצה כלשהי ומוסר לה מידע אודות אנשים אחרים, גורם לו בעצם להשתייך לקבוצה ולהימצא במרכז תשומת הלב. למעשה ניתן להסיק שאנשים החרדים למקומם בחברה, נוטים להפיץ דברי רכילות יותר מאשר אנשים אחרים וזאת כדי להתקבל ולהצליח בקרב קבוצות ההתייחסות שלהם.
הנחת יסוד נוספת טוענת שמרכלים בדרך כלל על אנשים שחרגו והפרו את הנורמות החברתיות המקובלות בקבוצה. על פי הנחה זו, הרכילות היא במובן של "שיפוט חברתי" של הסוטים מהנורמות.
הרכילות מסייעת בהעברת מידע שבעזרתו לומדים חברי הקבוצה אילו התנהגויות מקובלות ואילו לא. הרכילות מהווה מעין סנקציה חברתית בלתי ישירה כלפי החורגים מהנורמות ומשמשת כאזהרה לאדם הנוהג בניגוד לקוד ההתנהגות המקובלת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אהרן בן-זאב, רכילות, רגשות ומוסר, עיון מג, 1994, עמ' 426-417.
- דניאל סטטמן, רכילות, לשון הרע ומוסר, עיון מג, 1994, עמ' 416-399.
- עידו פכטר, הלכות רכילות: קריאה ביקורתית חדשה בשיטת ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו 'חפץ חיים', אקדמות 26, 2011, עמ' 155-141.
- אורי בית אור, רכילות, עלון וקהילה, שורשים, ט',תשנ"ו (1996), עמ' 174-152, הוצאת יד טבנקין
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רכילות |
- גיל גרינגרוז, לרכילות יש תועלת, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008
