אבן יד
_01.jpg)
אבן יד (באנגלית: handaxe, לעיתים מתורגם כ"גרזן יד") היא טיפוס כלי אבן מסותת שהיה בשימוש נרחב על ידי בני-אדם בתקופת האבן הקדומה, ככזאת היא שימשה במשך זמן ארוך יותר מאשר כל מכשיר ידוע אחר באבולוציה של האדם. אבן היד היא הכלי הנפוץ ביותר במרבית האתרים הארכאולוגיים שהתגלו מן תרבות האשלית, וניתן למצוא אותה גם במכלולים של התרבות המוסטרית. ביחד עם הקופיץ (cleaver) הנפוץ פחות, אבן היד היא המכשיר הידוע הראשון שעוצב באופן מתוכנן וסטנדרטי. זאת בניגוד לכלי אבן פרימיטיביים יותר, כמו אלו המאפיינים את התרבות האולדובאית, שצורתם אקראית למדי והסיתות שלהם מועט מאד (למשל כמו המקצץ).
מבנה ואופן הייצור
בתקופת האבן הקדומה סותתה אבן היד מנתזים גדולים יחסית (10 ס"מ ויותר), מחלוקי נחל גדולים או לעיתים נדירות יותר מבולבוסים. צורתה הייתה שטוחה ובמבט מן הצד השטוח נראתה שקדית, סגלגלה או משולשת. היו לה שתי שפות חדות ומסותתות (כלי "דו-פני", biface) ובדרך-כלל חוד מסותת ביניהן. הקצה הנגדי לחוד, ששימש כ"ידית" הכלי, היה בדרך-כלל עבה יותר ומעוגל או שטוח, על-מנת להקל על האחיזה. סיתות השפות החדות התבצע על ידי שיברור – הקשה עדינה ומחושבת על הקצה – ודרש מיומנות ושליטה. השיברור נעשה באמצעות "מקבת קשה" (אבן אחרת) ובטכניקות מתקדמות יותר גם באמצעות "מקבת רכה" (עץ, עצם או קרן). בתעשייה המוסטרית, יוצרו אבני יד לפעמים בטכניקת לבלואה, המבוססת על סיתות מכין מיוחד של גרעין האבן לפני התזת הנתז, ודורשת מיומנות רבה אף יותר[1].
צור הוא הסלע האידיאלית להכנת אבני יד ושאר כלי אבן, תודות לקשיותו ובעיקר תודות לנטייתו להתפצל לשברים דקים חדים (נתזים) כשמכים עליו במקבת. ואולם בתקופה הפלאוליתית התחתונה סתתי הכלים היו הרבה פחות בררנים מן הסתתים בתקופות פלאוליתיות מאוחרות יותר, וייצרו כלים מכל אבן קשה יחסית שהייתה זמינה בסביבתם הקרובה. מתקופה זו מוצאים אבני יד רבות העשויות מבזלת, מקוורציט ואף מאובסידיאן.
שימושים
למרות שמה האנגלי, אבן היד לא הייתה סוג של גרזן – היא לא הייתה מחוברת לידית מעץ או מכל חומר אחר, והמשתמש החזיק אותה בכף ידו. תפקידה היה ככל הנראה כמכשיר רב-שימושי לחיתוך וניפוץ. מתוך מחקרים של דגמי שחיקה מיקרוסקופיים על אבני יד, כמו גם של סימני חתכים על עצמות מאובנות באתרי אדם קדום, מסיקים שאחד השימושים העיקריים היה כסכין קצבים לצורך פשיטת העור והבשר של בעלי-חיים ניצודים ופיצוח העצמות על מנת לאכול את מח העצם[1].
השערות לגבי תפקידה החברתי והאמנותי של אבן היד
מספר תכונות אופייניות של אבני-יד קשה להסביר משיקולים שימושיים גרידא:
- הצורה הכללית שלהן השתנתה מעט מאד במשך תקופה ארוכה.
- באתרים אשלים מסוימים הן מתגלות במספרים גדולים מאד, לעיתים ללא סימני שחיקה כתוצאה משימוש.
- לעיתים קרובות הן מסותתות באופן מאד יסודי ומוקפד, אף שדומה כי נתז חד ובלתי-מסותת היה יכול לשמש לאותו תפקיד והכנתו הייתה גוזלת הרבה פחות זמן ומאמץ.
- אבני יד רבות הן בעלות צורה סימטרית נאה, שנראה כי אינה נדרשת מסיבות מעשיות.
מסיבות אלו יש חוקרים המשערים שאבני-יד יוצרו לא רק ככלים שימושיים אלא גם כחפצים טקסיים וקישוטיים, סמלי מעמד או אולי אמצעי סחר ותשלום. הוצע שאבני יד הן הדוגמאות העתיקות ביותר של ביטוי אסתטי מתקופה זו, אשר לא שרדו ממנה חפצים הניתנים להגדרה חד-משמעית כחפצי אמנות[2]. חוקרים נוספים הציעו שאבני יד שימשו גם על מנת להעיד על איכותו של המסתת כבן-זוג או בת-זוג אפשריים.
קישורים חיצוניים
- מודל תלת-ממדי של אבן יד מצרפת באתר מוזיאון הסמיתסוניאן (באנגלית)
- מודל תלת-ממדי של אבן יד מהודו באתר מוזיאון הסמיתסוניאן (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Nick Toth and Kathy Schik (2000) “Handaxe”; in the Encyclopedia of Human Evolution and Prehistory, 2nd Ed (Eds: Delson, E. Tattersal, I. Van Couvering J. A. & Brooks, A. S.). Garland Publishing, NY.
- ^ Michael Balter (2009) "On the Origin of Art and Symbolism" Science Vol. 323. no. 5915, pp. 709 - 711; DOI: 10.1126/science.323.5915.709
