אברהם יוסף שפירא
 | |||||
| תאריך עלייה | 1949 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | יהדות התורה, אגודת ישראל | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
אברהם יוסף (מוניה) שפירא (כ"ב באדר א' ה'תרפ"א, 2 במרץ 1921 – כ"ג בסיוון תש"ס, 26 ביוני 2000) היה חבר הכנסת מטעם אגודת ישראל ויהדות התורה ואיש עסקים.
ביוגרפיה מוקדמת
אברהם יוסף שפירא (כונה גם אברמ'ל או מוניה) נולד בעיר לבוב שהייתה בירת גיליציה המזרחית[1], לפנחס שפירא, צאצאו של רבי פנחס שפירא מקוריץ, ולהינדה בקנרוט, ממשפחת רבי שמואל יצחק שור, בעל "מנחת שי". למד בישיבת כוכב מיעקב של רבי דב בעריש וידנפלד, בטשעבין (Trzebinia) בגליציה המערבית שבפולין, ושם הוסמך להוראה. ניצל מן השואה, ועלה לישראל בשנת 1949, כשהוא בן 28. לאחר שעלתה משפחתו ארצה הקים אביו מפעל לייצור סרטים לתעשיית הקונפקציה, בדרום תל אביב. היה חסיד סדיגורא ומקורב לחסידות גור.
עסקים
אברהם שפירא החל את דרכו בעסקים, כשעבד עם אביו במפעל התל אביבי.
ב-1959 הוזמן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, לרכוש מפעל שטיחים באור עקיבא.
המפעל הוקם במחצית שנות ה-50 על ידי אפרים טרוגובוב אשר נקלע לקשיים כספיים[2], וספיר שהכיר את שפירא מהיכרות מוקדמת, הציע לו הלוואות ממשלתיות כדי שירכוש את המפעל על כל הציוד שבו. שפירא לקח לידיו את המפעל, שנקרא שטיחי כרמל.
בשנת 1961 המפעל העסיק יותר מ-100 עובדים ושפירא ביקש מספיר סיוע בבניית מבנה נוסף למפעל כדי להתרחב[3].
כעבור שנים אחדות הקים שפירא מפעלים דומים בנתיבות, ובנצרת עלית.
בתחילת שנות ה-80 כבר עמד שפירא בראש "תשלובת השטיחים כרמל קיסריה גלנויט" אשר כללה שבעה מפעלים ברחבי הארץ, שלוחות בחו"ל, והעסיקה כ-1,500 עובדים.
בשנת 1980 זכה שפירא בפרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בימים של מכס גבוה על ייבוא שטיחים מחו"ל – תשלובת השטיחים כרמל הייתה בעלת השליטה הכמעט מלאה בשוק השטיחים בישראל. במשך השנים נטען נגד שפירא כי הפעיל בכנסת את כוחו הפוליטי להשאיר מצב זה, כדי שיוכל להגדיל את רווחי עסקיו[4]. העיתונאי אריה אבנרי פרסם ספר אודותיו ובו טען לשחיתות חמורה מצד שפירא. שפירא נלחם כנגד פרסום הספר ובית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו ואסר את פרסומו, אך בית המשפט העליון קבל את ערעור אבנרי והתיר לפרסם את הספר[5].
ב-25 באוקטובר 1980 מפעל השטיחים "גלנויט" שבנתיבות שייצר שטיחים מקיר לקיר בשיטת הנעיצה (טפטינג) נשרף כליל עד היסוד לרבות המבנה, המכונות הסחורות המוגמרות ומלאי חומרי הגלם. שפירא הפעיל קשרים רבים שהזרימו כספים לבניית המפעל מחדש[6].
ב-1991 התברר כי מצבה הפיננסי של התשלובת חמור, והמדינה סיפקה לשפירא סיוע בדרך של ערבויות בסך של 100 מיליון דולר. למרות זאת לא הצליחה התשלובת להתאושש.
ב-1993 שר האוצר אברהם שוחט מינה כונס נכסים. במהלך פעולות הכונס, ולאחר שהתבררו היקפי החובות נתבע שפירא לשלם כמיליארד שקל. בסופו של דבר החזיר כ-130 מיליון שקלים וב-1995 כל התביעות נגדו בוטלו.
בניו המשיכו להרחיב את עסקי המשפחה הנחשבת כיום (נכון ל-2010) בין המשפחות החרדיות העשירות בארץ ובחו"ל.
פוליטיקה
האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה ביקש מהרב אברהם יעקב פרידמן (השלישי) - האדמו"ר מסדיגורא שיאשר לו לשים את הרב שפירא, כנציג חסידות גור ברשימה הארצית של אגודת ישראל על אף היותו חסיד סדיגורא, ולעמוד בראשה. וכך הוא נבחר לראשונה לכנסת ה-10 בשנת 1981, כיהן בה ובכנסת ה-11 (1981 - 1988), ולאחר הפסקה של קדנציה שב לכהן בכנסת ה-13 (1992–1996). לאורך כל שנות כהונתו בכנסת היה חבר ועדת הכספים, ובכנסת העשירית היה גם חבר בוועדת הכלכלה.
בכנסת ה-10 שימש כיושב ראש הנהלת הקואליציה, אך תפקידו החשוב ביותר בשנות כהונתו, היה תפקיד יושב ראש ועדת הכספים, אותו מילא בכנסת ה-11 (1984–1988). בתקופה זו של אינפלציה תלת ספרתית, עליה באבטלה ומשברים פיננסיים – ועדת הכספים היוותה מוקד של עוצמה, ואברהם שפירא ידע למצות את התפקיד. שני תפקידים אלה היקנו לו מעמד של "המוציא והמביא" בקואליציה באותו הזמן. תפקיד זה, פעילותו למען הציבור החרדי במסגרת "הכספים הייחודיים" וכן נטייתו לקשור החלטות של ועדת הכספים לתמיכות כספיות במוסדות דתיים וחרדים, הקנו לו באמצעי התקשורת את התואר "המנכ"ל של המדינה". בהיותו איש עסקים, נלווה לו גם התואר "הגביר". בתקופה זו של ממשלת האחדות הלאומית, ובהיות מפלגתו לשון מאזניים בין המפלגות הגדולות, תימרן היטב בין ממשלתו של שמעון פרס וממשלתו של יצחק שמיר.
שפירא יזם את חוק חג המצות, יחד עם אבנר חי שאקי.
הוא כיהן גם כיושב ראש המועצה והוועדה המייעצת של בנק ישראל, וכן כיושב ראש סניף אגודת ישראל בתל אביב.
בשנת 1994 החלה הדרדרות במצב בריאותו של שפירא, עקב מחלת הסוכרת בה לקה, דבר שהצריך את התניידותו בכיסא גלגלים.
בכ"ג בסיון ה'תש"ס, 26 ביוני 2000, נפטר שפירא והוא בן 79.
משפחתו
בגיל 21 נישא שפירא לטובה שרייבר-סופר[7], בתו של הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ה"חשב סופר", מממשיכי שושלת החת"ם סופר. היה אב לארבעה בנים ושתי בנות.
- בנו, הרב פנחס (רוזי), חתנו של האדמו"ר מסדיגורה ומשמש כרב בית המדרש של חסידות סדיגורה בתל אביב
- בנו, הנגיד יצחק מלונדון
- בנו, אלימלך שרגא ראש הקהל של סאדיגורה
- בנו, שמואל בנימין מווינה.
- חתניו, יהושע אליעזר ברוקר ושלמה אברהם איינהורן.
לקריאה נוספת
- אריה אבנרי, הגביר - ח"כ אברהם שפירא - "מנכ"ל המדינה", הוצאת תמוז, תל אביב 1988
קישורים חיצוניים
אברהם יוסף שפירא, באתר הכנסת - אברהם יוסף שפירא, באתר כנסת פתוחה
הערות שוליים
- ^ שני, הגביר, תמוז-אומני בע"מ, 1988, עמ' 29
- ^ הגביר, תמוז, 1988, עמ' 43
- ^ ספיר סייר במפעלים בשומרון, דבר, 12 בפברואר 1961.
- ^ נורית ארד, שטיחים: סוגים, מחירים וטיפים לקנייה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2000.
- ^ ע"א 214/87 אריה אבנרי נגד אברהם שפירא, מאתר נבו.
- ^ תשעה עשר, הגביר, תמוז, 1988
- ^ שני, הגביר, שניה, תמוז-אומני בע"מ, 1988, עמ' 35
| יושבי ראש הקואליציה במדינת ישראל | |
|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- ישראלים שנולדו ב-1921
- אנשי עסקים ישראלים
- חברי כנסת מטעם אגודת ישראל
- חברי כנסת מטעם יהדות התורה
- זוכי פרס התעשייה
- חסידי סדיגורה
- משפחת סופר
- משפחת פנחס שפירא מקוריץ
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי המועצה המייעצת של בנק ישראל
- ישראלים שנפטרו ב-2000