אדורים
 | |
| אחד ממכתבי אל עמרנה | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות ההלניסטית |
| תקופות |
ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל |
| סוג | יישוב קדום |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הרוס |
אֲדוֹרַים הייתה עיר כנענית עתיקה. שמה השתמר בשם הכפר הערבי דוּרָא, וכן בשם התנחלות אדורה שהוקמה כ-5 ק"מ מצפון לה, על כביש חוצה יהודה מבית גוברין לחברון.
היסטוריה
התקופה הכנענית
העיר נזכרת במכתבי אל עמרנה. המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבינלאומית באותה התקופה.
"מכתבי אל עמארנה" הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלך אח'נאתון. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או 'חבירו') לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.
תקופת בית ראשון
רחבעם מלך יהודה ביצר אותה בין שאר ערי ממלכת יהודה, כפי שכתוב בספר דברי הימים:
וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם;
וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה.
וַיִּבֶן אֶת בֵּית-לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם, וְאֶת תְּקוֹעַ. וְאֶת בֵּית-צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ, וְאֶת עֲדֻלָּם.
וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה, וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ, וְאֶת עֲזֵקָה.
וְאֶת צָרְעָה, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן:
עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת;
וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן.
וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.
תקופת בית שני
בספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", מוזכרות הערים "אדורים" ו"מרשה" (השוכנת מצפון-מערב לאדורים) כערים בעלי אוכלוסייה אדומית. יוחנן הורקנוס החשמונאי היה במהלך של כיבושים וחיזק את האחיזה היהודית בעבר הירדן ובשכם, שם הרס את מקדש השומרונים על הר גריזים. את מלחמתו הבאה ערך יוחנן נגד שתי הפוליס שבאדום (אדורים ומרשה) וכבש את אזור הרי חברון כולו: "והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם...ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים".[1]
אדורים מוזכרת פעם נוספת בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם ביהודה החשמונאית "לחמישה בתי-דינים". יוסף בן מתתיהו כתב בספרו "מלחמת היהודים" כי לאחר ניצחונו של גביניוס על אלכסנדרוס בן אריסטובולוס, הוא מינה את הורקנוס השני על "משמרת בית המקדש ואת יתר עסקי השלטון מסר לטובי העם". וכך, על הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, הוא ממנה את חמשת בתי-הדין: הראשון - בירושלים, השני - בגדר, את "בני הפלך השלישי תחת בית הדין" בצפון הארץ, בחמתא ליד טבריה, הפלך הרביעי - חבל יריחו ו"בראש החבל החמישי יישוב אשר בגליל. ומסיים יוסף בן מתתיהו, שלא מן הנמנע שנועדה להחניף לשלטון הרומאי: "והיהודים שמחו, כי נפדו משלטון היחיד, ומהיום והלאה ינהלו אותם טובי אחיהם".[2] אברהם שליט סבור כי אחד מחמשת המחוזות הוא אדורים.[3]
לקריאה נוספת
- אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל - לקסיקון לעם, הוצאת דבר - תל אביב, 1971
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה היהודית של מדינת החשמונאים: חלק ג', הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות שוליים
