אדריכלות
פרק זה טעון 
 |
לשער לנושאים, אישים ומאמרים באדריכלות, ראו פורטל אדריכלות. |
אַדְרִיכָלוּת או אַרְכִיטֶקְטוּרָה מוגדרת באופן מסורתי כאמנות הבנייה, כתחום העוסק בתכנון ועיצוב חללים, והיא בטווח שבין אמנות לבין הנדסת בניין. העיסוק בחלל ומרחב עשוי לכלול את הסביבה הבנויה בכללה ברמת המקרו, ועד לעיצוב פרטים ברמת המיקרו.
קשה מאד לתחום את תחום האחריות של האדריכל מול תחומי העיסוק של בעלי מקצוע אחרים העוסקים בעיצוב המבנה ופרטיו ואף בעיצוב הסביבה והעיר. כיוון שתחום האדריכלות רחב ומכיל תחומים רבים ניתן למצוא אדריכלים המתמחים בתחום זה או אחר, כגון אדריכלי נוף, מתכנני ערים, ואדריכלי פנים וכן בעלי מקצוע שאינם אדריכלים העוסקים בענף ספציפי בתחום האדריכלות, כגון מעצבי פנים המתמחים בכל הקשור לפנים המבנה, מעצבי גינות, הנדסאי אדריכלות וכיוצא בזה. מכאן שבתהליך תכנון יכול האדריכל לפעול לבדו בכל התחומים השונים, אך ייתכן (בעיקר בפרויקטים רחבי היקף) שיצטרפו אל האדריכל המתכנן בעלי מקצוע שיעסקו בתחום התמקצעותם תחת הנחיית האדריכל. אדריכלים מסוימים מרחיבים את תחום עיסוקם אל תחומי עיצוב נוספים, כגון עיצוב רהיטים, וזאת בשל החפיפה הרבה בין התחומים. כמו כן ניתן לראות מעצבים מתחומים אלו העוסקים באדריכלות, כגון פיליפ סטארק שהוא מעצב תעשייתי בהכשרתו אך מוכר גם בזכות חללי הפנים שעיצב.
אדריכלות ואמנות
אדריכלות היא אמנות נעלה, "אם האמנויות" כדברי ארנסט גומבריך, "אב וראשון" כדברי מרטין בובר, הדרגה הגבוהה ביותר של האמנות על פי מיכלאנג'לו ועל פי נכסי התרבות שהאדריכלות הותירה משחר ימי האנושות. פרופסור אהרון קשטן הגדיר את הארכיטקטורה כחוויה בהרצאותיו בתולדות הארכיטקטורה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. אדריכל אינו "טכנאי" הפותר בעיות תפקודיות ועונה לצרכיו של הלקוח בלבד, אלא אמן היוצר תחת אילוצים נתונים כמו גודל השטח וגובה התקציב, בדומה לצייר, פסל או כוריאוגרף. העובדה שהיצירה האדריכלית היא שימושית (פונקציונלית), איננה מפחיתה מערכה. האדריכלות עוסקת ברוח ובחומר בד בבד, ולמרות ובזכות האילוצים הרבים, היא מתעלה ליצירה אמנותית, שמותירה את רישומה והשפעתה במי שצופה בה.
היקף ויעדים
לפי החיבור הראשון ששרד על הנושא, "על אודות האדריכלות" של ויטרוביוס, בניה טובה מאופיינת ביופי, עמידות ויעילות, או במילותיו של ויטרוביוס: "Firmitas, Utilitas, Venustas" שפירושן "יציבות (מבנית), שימוש ויופי". ניתן לומר כי אדריכלות היא איזון וקואורדינציה של שלושת האלמנטים האלה, המכונים לעיתים "המשולש הוויטרוביאני", כשאף אחד מהם אינו גובר על האחרים. הגדרה מודרנית רואה את האדריכלות כעונה על דרישות אסתטיות, מבניות ופונקציונליות. אולם ניתן לומר כי פונקציה היא דבר שכולל את שני הדברים האחרים, אם כוללים את הפונקציות הפסיכולוגיות והאסתטיות.
אדריכלות היא נושא רב תחומי, הכולל בתוכו מתמטיקה, מדע, אמנות, טכנולוגיה, מדעי החברה, מדעי הסביבה, פוליטיקה, היסטוריה, פילוסופיה וכדומה. במילותיו של ויטרוביוס, "האדריכלות היא מדע, שתלוי במדעים רבים אחרים, ומקושט בחכמות רבות ומגוונות: ובעזרת האדריכלות ניתן לשפוט את יצירות האמנות מהתחומים האחרים". הוא מוסיף כי אדריכל צריך להיות מצוי היטב בתחומים כמו מוזיקה, אסטרונומיה, וכו'. הפילוסופיה היא החביבה ביותר; למעשה יש תמיד התייחסות לפילוסופיה של כל אדריכל כמדברים על הגישה שלו. רציונליזם, אמפיריציזם, סטרוקטורליזם, פוסט סטרוקטורליזם, ופנומנולוגיה הם כולם גישות פילוסופיות שמשפיעות על האדריכלות.
תאוריה ומעשה
החשיבות של התאוריה בעבודה המעשית של האדריכלות רבה מאד, אף כי אדריכלים רבים מתנגדים לתאוריה. ויטרוביוס כותב: "פרקטיקה ותאוריה הם ההורים. פרקטיקה היא המחשבה התכופה והמתמשכת על אופן ביצוע העבודה, או על הפעולה הפשוטה ביותר על מנת לשנות את החומר בצורה הטובה ביותר. תאוריה היא התוצאה של החשיבה הזו, שמסבירה ומציגה כיצד החומר שונה על מנת לענות על המטרה שאנו מעוניינים בה. בעוד שהאדריכל שהוא רק פרקטי אינו מסוגל להסביר את הסיבות לצורות שהוא משתמש בהם, והתאורטי בלבד גם נכשל, בכך שהוא תופס את הצל ולא את התוכן, זה שהוא גם תאורטי וגם פרקטי, חמוש באופן כפול; הוא מסוגל לא רק להוכיח את טיב העיצוב והתכנון, אלא גם לבצע אותו".
אדריכלות ומבנים
ההבדל בין אדריכלות לבנייה היא נושא שהעסיק רבים. לפי ניקולס פווסנר, היסטוריון מתחילת המאה ה-20, "סככת אופניים היא בניין. קתדרלת לינקולן היא יצירה ארכיטקטונית". במחשבה העכשווית, החלוקה הזו אינה ברורה כל כך. "אדריכלות ללא אדריכלים", ספרו המפורסם של ברנרד רודופסקי, מכניס תחום רחב של מבנים שתוכננו בידי אנשים רגילים לתוך עולמה של האדריכלות. ככל שהולכים אחורה בהיסטוריה, יש הסכמה רחבה יותר על מה נחשב כאדריכלות, אולי כי הזמן הוא מסנן יעיל. אם כמו ויטרוביוס אנו מחשיבים כל בנין טוב כאדריכלות, האם פירוש הדבר כי אין כזה דבר אדריכלות רעה? על מנת לפתור את הדילמה הזו, במיוחד בשל הכמות הגדולה של המבנים שקיימים היום, ניתן להגדיר את האדריכלות כמה שעושה האדריכל. הגדרה כזו תשים את הדגש על האבולוציה של האדריכלות ושל האדריכל.
אדריכלות היא גם האמנות של עיצוב הסביבה הבנויה האנושית. ניתן להשתמש במבנים, עיצובי נוף, ותכנוני רחוב על מנת לתת אופי פונקציונלי ואסתטי גם יחד לתוכנית. החומרים והצבעים של הקירוי והקירות מבליטים או ממזגים את המבנה עם סביבתו. אפשר להשתמש במאפיינים שונים של הבניין כמו כרכובים, גמלונים, כניסות, וחלונות שונים על מנת לחזק או להחליש חלקים מהבניין. על ידי עיצוב נוף ניתן ליצור פרטיות או למנוע צפייה ישרה אל או מאתר, ולהוסיף לבניין בעזרת צמחים ועצים צבעוניים. מאפיינים שונים של הרחוב כמו תאורה דקורטיבית, ספסלים, מדרכות, ונתיבי אופניים יכולים להוסיף לחיים באתר הפרויקט עבור העוברים ושבים, הולכי הרגל ורוכבי האופניים.
היסטוריה של האדריכלות
ערך מורחב – היסטוריה של אדריכלות המערב
האדריכלות התפתחה לראשונה מהדינמיקה שבין הצרכים (מסתור, בטחון, דת ופולחן, מגורים וכדומה) והאמצעים (חומרי בניין קיימים וכישורים), וזו היא האדריכלות הפרה-היסטורית והפרימיטיבית. כאשר בני האדם התקדמו והידע החל להתנסח באופן פורמלי דרך מסורות בעל פה וניסיון, התפתחה האדריכלות למלאכה. בתחילה יש תהליך של למידה מטעויות, ואחר כך אימפרוביזציה או חזרה על ניסיון מוצלח. האדריכל אינו הדמות החשובה היחידה; הוא רק חלק ממסורת מתמשכת. מה שמכונה "אדריכלות ורנקולרית", או "אדריכלות ללא אדריכלים" היא סוג כזה של אדריכלות, ועדיין ממשיכה להיווצר בחלקים שונים של העולם.
התיישבויות אנושיות קדומות היו בעיקרן כפריות. כשהחלו להיווצר עודפים בייצור, חברות כפריות נהפכו לעירוניות וערים החלו להתפתח. בתרבויות עתיקות רבות, כמו אלה של המצרים והמסופוטמים, האדריכלות והעיור שיקפו את החשיבות הרבה של האלהי והעל-טבעי. אולם, האדריכלות והעיר בתרבויות קלאסיות כמו היוונית והרומאית התפתחו מרעיונות אזרחיים יותר, וסוגי מבנים חדשים רבים קמו. סגנונות אדריכליים התפתחו, ונכתבו טקסטים על אדריכלות. אלה נעשו לקאנונים שהלכו בעקבותיהם במבנים חשובים רבים, בעיקר באדריכלות דתית. דוגמאות לקנונים כאלה הם חיבוריו של ויטרוביוס ב"על אודות האדריכלות", הקאוגונג'י של סין העתיקה והואאסטו שסטרה בהודו העתיקה.
באירופה בעת העתיקה הקלאסית ובעיקר דווקא בימי הביניים, מבנים לא יוחסו לאדריכלים מסוימים שנותרו אנונימיים, אם כי החל מהמאה ה-13 נודעו אדריכלים שבנו מבנים חשובים כגון קתדרלות. גילדות נוצרו על ידי בעלי מלאכה על מנת לארגן את הסחר. במשך הזמן, המורכבות של המבנים גדלה. בנייה אזרחית כללית כמו כבישים וגשרים החלה. סוגים חדשים רבים של מבנים כמו בתי ספר, בתי חולים, ומתקני נופש נבנו.
האדריכלות האסלאמית ראויה לדיון נפרד. את המושג של אדריכלות מוסלמית ניתן להבין בכמה אופנים. אך אולי ניתן להגדיר אותה באמירה שהאדריכלות המוסלמית היא פשוט אדריכלות שמאפיינת תרבויות שהן בעיקר אסלאמיות, כמו גם אדריכלות דומה במקומות אחרים.
אם משתמשים בהגדרה זו, לאדריכלות המוסלמית יש היסטוריה ארוכה ומורכבת המתחילה במאה ה-7 וממשיכה עד היום. דוגמאות אפשר למצוא בכל הארצות שהיו, וייתכן אף עודן, אסלאמיות – ממרוקו וספרד ועד איראן והודו. דוגמאות אחרות אפשר למצוא באזורים שבהם המוסלמים היו מיעוט. האדריכלות המוסלמית כוללת מסגדים, מדרסות, חאנות, ארמונות ומצבות קבורה באזור רחב זה.
בימי הביניים בלטה האדריכלות הגותית – שהחלה כאדריכלות כנסיות (קתדרלות, כנסיות ומנזרים) והתפשטה מאוחר יותר למבני ציבור, טירות, ארמונות ומבנים אזרחיים. אדריכלות זו התפתחה לראשונה באמצע המאה ה-12 בצרפת ואנגליה והיא נחשבת לאחד הפרקים המיוחדים והמרשימים בהיסטוריה של אדריכלות המערב. באדריכלות הגותית האמנות הוכפפה לאדריכלות וטכניקות חדשות פותחו (כגון קמרון צלעות, תמיכות דואות וקשת מחודדת) כדי לבנות מבנים תמירים, גבוהים, מפוארים ואווריריים יותר. השאיפה לגובה בלטה גם בתקופת התחייה הגותית במאה ה-19 בה הושלמו הצריחים של קתדרלות רבות, בהן הצריח של המינסטר של אולם, שהתנשא לגובה 161.53 מטר והיה בזמנו הבניין הגבוה ביותר בעולם.
עם הרנסאנס וההדגשה על היחיד וההומאניזם בניגוד לדת, ועם כל ההתקדמויות וההצלחות הנלוות, החל פרק חדש. המבנים יוחסו לאדריכלים מסוימים כגון מיכלאנג'לו, פיליפו ברונלסקי, דונטו ברמנטה – והחלה עבודת היחיד. אבל לא היה קו מבדיל בין אמן, אדריכל ומהנדס, או כל שאר המקצועות הקרובים. בשלב זה, עדיין אפשר היה שאמן יתכנן גשר, מכיוון שעבודת הבנייה לא הייתה כרוכה בחישובים הנדסיים מורכבים אלא בעיקר באינטואיציה וניסיון שהיו לאיש האשכולות של התקופה, שזה אינו מקצועו היחיד.
תקופת המהפכה התעשייתית, עם ההוספה על הידע בתחומים מדעיים כמו הנדסה ועלייתם של חומרים וטכנולוגיה חדשה, החל האדריכל לאבד במידה את חלקו בתחומים הטכניים של הבניה. מאז התמקד העיסוק בעיקר באסתטיקת המבנה, השימושיות שלו, והקונטקסט שלו בממד המרחבי, בממד הזמן ובממד החברתי. בשלב זה החלה עלייתו של "האדריכל הג'נטלמן" שעבד בדרך כלל עם לקוחות אמידים, והתרכז בעיקר על האיכויות החזותיות, שהגיעו לרוב מאבות טיפוס היסטוריים. במאה ה-19 באקול דה בוזאר (Beaux-Arts) בצרפת, ההכשרה הייתה לקראת יצירת סכימות מהירות, שחייבו ציורים יפים ללא דגש גדול על התוכן.
בינתיים, פתחה המהפכה התעשייתית את הדרך לצריכה המונית והאסתטיקה החלה להוות קריטריון גם עבור מעמד הביניים כאשר מוצרים מקושטים, פעם נחלתם של בעלי מלאכה יקרים, הפכו לזולים יותר בשל היצור הממוכן. למוצרים כאלה לא היה היופי והכנות שבאה מהביטוי של תהליך היצירה הידני במוצר המוגמר.
אי שביעות הרצון מהמצב הכללי בתחילת המאה ה-20 הביאה לעלייתם של רעיונות חדשים, שבאדריכלות היו מבשריה של האדריכלות המודרנית. אחד מאלה הוא מוסד הוורקבונד הגרמני, שנוסד ב-1907 על מנת ליצור מוצרי מכונה איכותיים יותר. תקופה זו בישרה את תחילתו של מקצוע העיצוב התעשייתי.
אסכולת הבאוהאוס, שנוסדה בגרמניה בשנת 1919, ראתה את האדריכלות כסינתזה של אמנות, מלאכה וטכנולוגיה. כשהחלו נאמניה לעסוק באדריכלות מודרנית, הייתה זו תנועה אוונגרדית עם יסודות מוסריים, פילוסופיים ואסתטיים, ועם נטייה פוליטית שמאלנית-סוציאליסטית שבאה לידי ביטוי באדריכלות גם כן. הם חיפשו את האמת בדחיית ההיסטוריה, ופנו אל הפונקציה כמחוללת צורה. המושג "Form Follows Function" (הצורה נובעת מהשימוש) שהטביע דווקא האדריכל האמריקאי לואיס סאליבן היה למוטו מרכזי בתפישה המודרנית ובטא את העדפת צורות פשוטות המשקפות את השימוש שלהם על פני קישוטים מסורתיים.
באותה תקופה היו האדריכלים לדמויות חשובות, וכונו "מאסטר". האדריכלות המודרנית המאוחרת עברה אף היא לתחום הייצור ההמוני בשל פשטותו, יעילותו והתאמתו לרוח התקופה. הבאוהאוס מוכר כאחד ממקומות הולדתה של התנועה המודרניסטית, ואמנים מוכרים רבים לימדו ולמדו בו. בזמן מלחמת העולם השנייה נסגר בית הספר של הבאוהאוס על ידי הנאצים, וכתוצאה מכך תלמידים רבים נמלטו למדינות שונות והפיצו שם את הרעיונות של האדריכלות המודרנית.
מבין האדריכלים אשר פעלו ברוח זו, בלט אדולף לוס האוסטרי שכתביו השפיעו רבות על כמה מאבות האדריכלים המודרניסטים: ולטר גרופיוס הגרמני, מייסד הבאוהואס, אדריכל ומורה אב השפעה על דור אדריכלים במאה ה-20; לודוויג מיס ון דר רוהה שהשפעתו הייתה דומה ורבה ואף היה מ"מייבאי" הגישה המודרניסטית לצפון אמריקה; ולה קורבוזיה השווייצרי, אשר היה הראשון שהבין את הפוטנציאל הגלום בבטון מזוין, תוך הגיית תוכנית אב לפריז הכוללת גורדי שחקים המיועדים למגורים, שטחים פתוחים נרחבים, וחניה תת-קרקעית, תוכנית מהפכנית לכל הדעות בהתחשב בשנה: 1925.
משנות ה-60 של המאה ה-20 החלה מגמה של הידרדרות באופן שבו תופס הציבור את האדריכלות. סיבות אחדות הן: בניינים בעלי חזות חסרת משמעות, סטריליות, אחידות, כיעור, וגורמים פסיכולוגיים הנעוצים בפולחן שבירת המוסכמות שהחל באותה תקופה.
המקצוע האדריכלי ניסה לספק את הביקוש תוך יצירת אדריכלות פופוליסטית יותר ברמה החזותית, גם במחיר של הקרבת העומק לטובת רדידות, בהתאם לרוח הפוסטמודרניזם. טענתו של האדריכל רוברט ונטורי, אבי הפוסט-מודרניזם באדריכלות, ש"סככה מקושטת" (בניין רגיל שנבנה באופן פונקציונלי מבפנים וקושט מבחוץ) טובה יותר מ"ברווז" (מבנה שבו הצורה והפונקציה נשקלים יחד), היא דוגמה טובה לגישה הזו.
חלק אחר מהמקצוע, וכן כמה שאינם אדריכלים, הגיבו בכך שהלכו ישירות למה שהם חשבו שהוא שורש הבעיה. הם הרגישו כי האדריכלות אינה עניין פילוסופי או אסתטי אישי; אלא הוא צריך להתחשב בצרכים היומיומיים של האנשים ולהשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור סביבה שנעים לחיות בה. תנועת מתודולוגיית העיצוב, שכללה אנשים כמו כריס ג'ונס וכריסטופר אלכסנדר, החלה לחפש אחר תהליך עיצוב כוללני יותר על מנת להוביל לתוצר טוב יותר. מחקרים רחבים נעשו בתחומי ההתנהגות, הסביבה ומדעי החברה על מנת לספק מידע בנושאים אלה לתהליך התכנון.
כאשר הכירו בצרכים רבים נוספים, והמורכבות של מבנים החלה לעלות מבחינת שירותים, האדריכלות נעשתה רב-תחומית מתמיד. האדריכלות החלה לחייב צוות של מקצוענים על מנת לבצע אותה, כשהאדריכל הוא אחד מני רבים, לפעמים המנהיג ולפעמים לא.
אף על פי שזהו מצב המקצוע היום, אינדיבידואליות היא עדיין ערך חשוב בבניינים שנחשבים כסמלי תרבות – המוזיאון או המרכז לאמנויות הפכו למקום המציג ניסיונות חדשים בעיצוב.
תפקיד האדריכלות
.jpg)
בניינים הם מהיצירות הבולטות ביותר של בני האדם. הם מגוונים מאד בתכנון, בפונקציה ובאופן הבנייה במדינות שונות, בין אם מתועשות, או חברות ב"עולם השלישי". התפקיד של האדריכל גם הוא מגוון. לחזון (או לחסרונו של החזון) שהאדריכל משליך על החברה שבה הוא פועל יש השפעה משמעותית ומידית על הסביבה הבנויה, ולפיכך על האנשים הפועלים בסביבה זו.
הכישורים של האדריכל באים לידי ביטוי באופנים שונים: החל מתכנון פרויקטים רחבים כמו גורד השחקים, בית החולים, האצטדיון או שדה התעופה ועד לפרויקטים פשוטים יותר כמו מבני מסחר, מגורים ופיתוח השטח. ניתן לראות סוגים שונים של פרויקטים או דוגמאות של אדריכלות כסמלים תרבותיים ופוליטיים. ככלל, לעיתים האדריכל הוא החלון של הציבור לאדריכלות. תפקידו של האדריכל, אף שהוא משתנה, מרכזי לתכנון וליישום של הסביבה שבה אנו חיים. הדיאלוג העיצובי והאידאולוגי המתקיים בין החברה והאדריכל יוצר מתח ושיווי משקל, ותוצאתו הפיזית מגולמת באדריכלות.
אדריכלות או ארכיטקטורה
על אף שמשמעות שני המושגים, העברי והלועזי היא זהה, ישנו הבדל קוטבי בפירוש המילים, כפי שהוא מתבטא במקורותיהן הלשוניים. הכינוי ארכיטקט (Architect) משמעותו ביוונית "ראשון למעשה הבניה", "רב-בנאי", בעוד הכינוי אדריכל, שמוצאו מן השפות השמיות, למעשה מסיכול עיצורים של המילה האכדית ארדיכל, המורכבת מצירוף הסמיכות "warad ekallim" שמשמעו עבד-הארמון (ekallum באכדית הוא ארמון, אטימולוגית אכן קשור להיכל ובמקור מן השומרית É.GAL, מילולית בית גדול, סמנטית ארמון).
לימוד המקצוע
ברחבי אירופה וצפון-אמריקה מקובל כי הסמכה אקדמית של אדריכל אורכת 6 שנות לימוד (12 סמסטרים), אשר בסופן מוענק תואר "מוסמך", ולאחר מכן עבודה מעשית במשרד כהתמחות לשם רישוי. בישראל נמשכים הלימודים 5 שנים (10 סמסטרים), אשר בסופם מוענק תואר "בוגר". די בתואר זה לרישום. לשם רישוי, יש להתמחות במשך 3 שנים לפחות ולאחר מכן לעבור בחינה הנערכת על ידי רשם האדריכלים והמהנדסים.
לימודי אדריכלות הם רב תחומיים, ומשלבים קורסים מתחומי המדעים המדויקים, מדעי החברה והאמנות. תואר אדריכל כולל בין השאר לימודי תולדות האמנות, הבעה גרפית וגרפיקה ממוחשבת, פיזיקה, עיצוב, מורפולוגיה, מדעי החברה, הנדסה של מבנים, תכנון עירוני ועוד. כן ישנם קורסים מתמחים בנושאים כגון אדריכלות נוף, עיצוב פנים, בניה ואקלים, עיצוב תעשייתי ונוספים.
לצד הקורסים השונים, מתקיימים במשך 5 שנות הלימוד סדנאות ("סטודיו") לתכנון, בהם מתמודדים הסטודנטים עם משימות תכנון ברמת מורכבות הולכת וגדלה. בסיום כל סמסטר נערכת הגשה בה מציגים הסטודנטים את הפרויקטים שנעשו על ידם. במלוא השנה החמישית ללימודים נערך סטודיו פרויקט גמר, ובסופו מוגש פרויקט בהיקף ובמורכבות גדולה מהשנים הקודמות. פרויקט זה אמור לייצג את הכישרון האישי והכלים שנרכשו על ידי כל סטודנט במהלך הלימודים.
בישראל קיימים 5 מוסדות להשכלה גבוהה המעניקים תואר "בוגר באדריכלות" (B.Arch) המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה:
- הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
- בצלאל – האקדמיה לאמנות ולעיצוב
- אוניברסיטת תל אביב – בית-הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי
- אוניברסיטת אריאל
- האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה
ראו גם
|
עיינו גם בפורטל
פורטל האדריכלות הוא שער לכל הנושאים ותחומי המשנה של האדריכלות. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות האדריכלות, מבנים ואדריכלים בעלי חשיבות, מושגים ומונחים ומסגרות עם קישורים לתחומים קרובים או חופפים בהם הנדסה אזרחית, תכנון עירוני ועוד.
|
- סגנונות באדריכלות
- אדריכל
- שימור מבנים
- אדריכלים מפורסמים
- גורדי שחקים
- אלמנטים אדריכליים
- אדריכלות ישראלית
- בנייה
- בנייה ירוקה
- עיצוב פנים
- אדריכלות נוף
- האקדמיה הבינלאומית לאדריכלות
לקריאה נוספת
- ירון גולני, שער לארכיטקטורה, הוצאת דביר.
- אבא אלחנני, הארכיטקטורה כאמנות וכמדע, הוצאת משרד הבטחון.
- אבא אלחנני, המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה העשרים, הוצאת משרד הבטחון.
- רוני רייך, ויטרוביוס / על אודות האדריכלות בעשרה ספרים, הוצאת דביר
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ארכיטקטורה |
| ערך מילוני בוויקימילון: אדריכלות |
 ציטוטים בוויקיציטוט: אדריכלות |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אדריכלות |
- ציטוטים מהספר: עשרת עיקרי הארכיטקטורה –אתר ויקיציטוט
- בניינים מיוחדים בישראל- עיתון "הארץ"
- אדריכלות: תכנים עיוניים ומאמרים – Architecture.org.il
- מאגר שיתופי וחופשי לאדריכלים – Saf.co.il
- אדריכלות נעלמת
- מילון מונחים בנושא אדריכלות
- ראשי תיבות וקיצורים באדריכלות
