אודם (אבן חן מקראית)

ערך זה עוסק באבן חן מקראית. אם התכוונתם למשמעויות אחרות, ראו אודם (פירושונים).

אֹדֶם היא האבן הראשונה בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט ראובן.

האודם במקורות

וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק י"ז

וַיְמַלְאוּ-בוֹ--אַרְבָּעָה, טוּרֵי אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת--הַטּוּר, הָאֶחָד

— ספר שמות, פרק ל"ט, פסוק י'

בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹקִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ

— ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק י"ג

ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין

— משנה תורה, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ט

ומה שניתן אבן אודם לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה. והאבן הזאת נקראת רוּבּי"ן וגדל בים, והוא אדום בתכלית ותרגום אונקלוס סמקן ולזה נקרא אודם לפי שמראהו אדום כדם. וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם וטוב למקשה לילד, ואם שוחקין ומערבבין אותו באכילה ושתייה יועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן שהם דמות אדם. ועל כן נקרא אודם, ונכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם, שהמקרא יורה עצמות האבן (שנקרא אדם) והמכתב יורה על פעולתו. ועל זה היה ראובן מפותח על אודם.

— הרב אליהו הכהן, מדרש תלפיות לפי רבינו בחיי

זיהוי

מאחר שאין במקורות פרטים מזהים לאבני החושן, הרי שאין לדעת לאיזו אבן חן התכוונו ואפילו מה היה צבעה, אם כי ההנחה הראשונית הנובעת מן השם היא שמדובר באבן חן בצבע אדום.

תרגומים

תרגום אונקלוס מתרגם סמקן מלשון הסמקה, כפי שמופיע בתרגום לשמות, כ"ח: "סדרא קדמאה, סמקן ירקן וברקן".
תרגומים נוספים משתמשים בשורש ס.מ.ק: סמוקתא או סמקתא.
תרגום המלך ג'יימס גורס Sardonyx, Sard – ומכוונים בכך למינרל סרד ממשפחת הכלקדון ולסרדוניקס – מופע של רצועות סרד בתוך אוניקס.
Sardion – אצל יוסף בן מתתיהו ב"מלחמת היהודים" ובתרגום השבעים.
גם החוקר הרומאי פליניוס הזקן, בן המאה הראשונה לספירה, מזהה את האודם כסרד (Sardius).
מינרל אדום נוסף שזוהה כאודם המקראית הוא קרנליאן, אף הוא ממשפחת הכלקדון, וכך הוא מופיע בתרגום התנ"ך של ה-Jewish Publication Society of America משנת 1917. זיהוי זה נשען על היות הקרנליאן אבן חן מקובלת בפולקלור המזרח תיכוני הקדום.
זיהוי נוסף הוא ג'ספר אדום.
רובי (Ruby), שפירושו "אדום", מיוחס בעת המודרנית לאודם המקראית ותרגום כזה מופיע ב-New American Standard Bible שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1971.
גם בעברית המודרנית משמש רובי כתרגום מקובל לאודם המקראית, אם כי קיימת טענה שלא ייתכן שהעברים הקדומים הכירו את ה-Ruby.^[1]
מכון המקדש זיהו את האבן עם הקרנליאן.