אוונסטון
 | |
| כיכר עם מזרקה ברחוב דייוויס באוונסטון | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 אילינוי |
| מחוז | מחוז קוק |
| חבל ארץ | נורת' שור (אילינוי) |
| ראש העיר | סטיב הגרטי |
| תאריך ייסוד | 1872 |
| שטח | 20.2 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 74,486 (2010) |
| ‑ צפיפות | 9,574 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 42°02′47″N 87°41′41″W / 42.046389°N 87.694722°W |
| אזור זמן | UTC -6 |
| cityofevanston.org | |
אוונסטון (באנגלית: Evanston) היא עיר במחוז קוק ממדינת אילינוי שבארצות הברית.
אוונסטון היא אחד מהפרוורים הגדולים בפרוורי החוף הצפוני של שיקגו ובין פרוורי שיקגו בכלל. העיר גובלת בשטח המוניציפלי של שיקגו מדרום, בימת מישיגן בדרום מזרח, סקוקי במערב ובוילמט מצפון. המוסד הבולט באוונסטון הוא הקמפוס הראשי של אוניברסיטת נורת'ווסטרן.
היסטוריה
בשנת 1833 נחתם הסכם מכירה של שטח רצועת החוף שמצפון לשיקגו בין האמריקנים ממוצא אירופי לבין היְלִידִים האמריקנים (אינדיאנים) שישבו בו. הילידים, למעט משפחה מעורבת אחת, שייסדה את היישוב ווילמט בגבולה הצפוני של אוונסטון, פינו את המקום. המתיישבים הלבנים הראשונים הגיעו לאזור הקרוא היום "אוונסטון" בשנת 1836.
שם ומעמד
המתיישבים יסדו כפרים אחדים והחל משנת 1850 החלה קבוצת הכפרים להיקרא בשם רידג'וויל. בשנת 1851 קמה במקום אוניברסיטת נורת'ווסטרן והחל משנת 1857 שונה שם קבוצת הכפרים באופן רשמי ל-"אוונסטון". מקור השם אוונסטון הוא "העיירה של אוונס" (Evans’ town) על שמו של ג'ון אוונס, שהיה נשיא אוניברסיטת נורת'ווסטרן. בשנת 1863 אוחדו מרבית הכפרים מקבוצת אוונסטון לגוף מוניציפלי שהוגדר כעיירה ובשנת 1869 העיירה הכריזה על איחוד עם שאר כפרי הקבוצה ועל מעמד של עיר, למרות התנגדות ממשל מדינת אילינוי. מדינת אילינוי עשתה ויתור חלקי לדרישות האיחוד והמעמד של העיירה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית ונענתה לכלל הדרישות רק בשנת 1892.
בין קבוצת הכפרים שהרכיבה את אוונסטון לבין ווילמט, בקרבת חוף האגם, נותר שטח קטן שלא ניתן בראשית פיתוח האזור לאף אחת מהרשויות המקומיות, והיה למעין "שטח הפקר" מוניציפלי. עם התרבות המכוניות באזור, בשנות ה-20 של המאה ה-20, נפתחו בשטח זה בתי עסק שנהנו מאי תשלום מסים עירוניים ומחופש מחוקי עזר עירוניים. העסקים פרחו באזור זה עד שפרצה בו שרפה, שתחנות מכבי האש של היישובים הסמוכים סירבו לכבות. לאחר השרפה השטח סופח ברובו לווילמט וחלקו לאוונסטון.
פיתוח התחבורה
הקושי העיקרי בו נתקלו המתיישבים באזור החוף הצפוני בכלל ובאזור אוונסטון בפרט היה קושי בתחבורה. השטח היה זרוע ביצות ולכן הסחורה החקלאית הטרייה והאנשים שעבדו בשיקגו התקשו להגיע במהירות אל שיקגו. הדרך היבשתית הנוחה ביותר – דרך "גרין ביי" (מסלול דומה לשדרות גרין ביי של היום, המתחילות ממרכז אוונסטון וממשיכות עד לוויסקונסין) הייתה קשה מאד ואיטית מאד להליכה ורכיבה. השיט לשיקגו היה נתיב התחבור העיקרי וגם שיט זה היה איטי למדי.
מעבר לזאת, אזור החוף הסמוך ביותר לאוונסטון נודע לשמצה במספר הספינות שנקלעו בו למצוקה ותלמידי אוניברסיטת נורת'ווסטרן קיימו משמרות על החוף כדי להזעיק עזרה לספינות אלה. בהמשך קמה במקום מעגנת סירות הצלה ומגדלור שהפך לסמלה של אוונסטון.
בין השנים 1851 ו-1853 כיהן וולטר גורני (Walter S. Gurnee) כראש עיריית שיקגו. במהלך תפקידו זה היה שותף למאבק שהעביר את השליטה בשטח בו מצויים כיום פרוורי החוף הצפוני ממדינת וויסקונסין למדינת אילינוי. בתקופה זו הוא גם קנה לעצמו, מהונו הפרטי, חלקים נרחבים משטח זה. לאחר פרישתו מתפקיד ראש העיר שיקגו, הפך גורני לאיש עסקים. הוא הקים קו רכבת בין שיקגו לבין מילווקי שבוויסקונסין, במרחק מיילים אחדים מחוף אגם מישיגן. גורני דאג שרבות מהתחנות של הקו ימוקמו דווקא בסמוך לאדמותיו ושלו, יעלו את ערכן ויהפכו אותן לכדאיות לבנייה.
הרכבת הפכה את הנסיעה בין מילווקי לשיקגו מרכיבה שנמשכת יומיים לנסיעה שנמשכת שעות אחדות (כיום שעתיים). קו הרכבת האיץ את ההגירה לאזור, את התפתחות היישובים ואת הפיכתם של רבים מהם למקום נעים למגורים ולגידול ילדים עבור מי שעובד יום-יום בשיקגו. השטח הסמוך לתחנת הרכבת הפך במרבית היישובים האלה למרכזו המנהלי והמסחרי של היישוב. שלושת מרכזיה המסחריים של אוונסטון אכן ממוקמים לצד שלוש מתחנות הקו הזה – ברחובות מיין, דייויס-צ'רץ' וסנטרל. רחוב צ'רץ' הוא רחובה הראשי של אוונסטון בכלל.
גורני נפטר בשנת 1903, ובין השנים 1906 לבין 1963 תופעל קו הרכבת שהוא ייסד בידי חברת Chicago North Shore and Milwaukee Railroad, חברה שקמה בווקיגן שבאילינוי, על אם הדרך של קו זה. בעשור הראשון של שנות האלפיים הקו מתופעל על ידי חברת מֶטְרַא (Metra) – חברת הרכבות הפרווריות של שיקגו. הקו קרוי North Union Pacific Line. הקו מסתיים כיום בקנושה שבוויסקונסין. הרכבות הראשונות שנסעו בקו זה היו רכבות קיטור. הן הוחלפו ברכבות חשמליות וכיום נוסעות שם רכבות דיזל.
קו רכבת אחר שעובר דרך אוונסטון הוא הקו הסגול של הרכבת העילית של שיקגו (EL), שייך לחברת CTA. חברה זו מפעילה גם חלק גדול משירות האוטובוסים המפותח של אוונסטון, לצד חברת פייס. הקו הסגול יוצא מווילמט וחוצה את אוונסטון, שבה יש לו שמונה תחנות. במרבית שעות היום הקו הסגול מסיים את נסיעתו בתחנה האחרונה של הקו האדום, המצויה ברחוב הוורד – על גבול שיקגו ואוונסטון. אולם בשעות העומס, הקו ממשיך כאקספרס אל מרכז העיר שיקגו, תוך שהוא עוקף את מרבית תחנותיו של הקו האדום בלי לעצור בהן. נכון לשנת 2009, התחבורה הציבורית באוונסטון היא מן המפותחות בפרוורי החוף הצפוני של שיקגו ומפותחת מאד יחסית לתחבורה ציבורית במרבית פרוורי הערים בארצות הברית.
אופי הפרוור
התפתחות התחבורה הציבורית באוונסטון אפשרה מכירה טובה יותר של התוצרת החקלאית של האזור לצד האצת העיור בו. בתחילת המאה העשרים נסגרו החוות החקלאיות האחרונות של אוונסטון. התחבורה הציבורית המפותחת ושגשוגה של אוניברסיטת נורת'וסטרן הפכו את הסטודנטים, כולל הסטודנטים הזרים, למרכיב מכריע באוכלוסיית העיר. מרבית בתי הבילוי בעיר פונים לקהל בני העשרים וברחובות. ניתן למצוא בעיר, למשל, שפע מזנונים מהירים מסגנונות לאומיים רבים.
עם הקמתה יצא שמה של העיר כעיר "יבשה", כלומר שהיה אסור למכור משקאות אלכוהוליים בתחומה. בין תושבי האזור היו מספר פעילים נודעים כנגד צריכת אלכוהול, ורק בסביבות 1970 הותר לתושביה למכור משקאות אלכוהוליים. על רקע זה, אוונסטון היא אחת מכמה הערים בארצות הברית הטוענות שגלידת סנדיי – גלידה המוגשת בכוס הדומה לכוס קוקטיל, הומצאה בהן.
מרכיב שני בחשיבותו באוכלוסיית העיר הוא אוכלוסיית יוממים – אנשים שעובדים בעיר הגדולה ומתגוררים בנוחיות וברווחה שמאפשר פרוור. הקרקע באוונסטון זולה הן ביחס לזו שבשיקגו והן ביחס לזו שבוילמט. אוונסטון היא גם אחד המקומות הקרובים ביותר למרכז העיר שיקגו המאפשרים בית פרטי בקרבת חוף, כולל בית פרטי עם רצועת חוף פרטית.
בצד אוניברסיטת נורת'וסטרן, באוונסטון מוסדות נוספים וביניהם מטות ארגונים חשובים כדוגמת המרכז העולמי של ארגון "רוטרי". ביישוב נמצא גם אצטדיון (Ryan Field) "ריאן פילד" - מגרש הבית של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, בית החולים של אוונסטון וכמה מוזיאונים קטנים. חלק מהאנשים שעובדים במשרדים ובמזנונים באוונסטון גרים בסקוקי המשמשת עבור אוונסטון מעין "פרוור של פרוור".
כל בתי הספר הממלכתיים של אוונסטון מתנהלים על ידי מחלק חינוך 65, שמשותף לה ולחלק מסקוקי. החינוך באוונסטון מתוקצב טוב יותר מאשר בשיקגו, אך טוב פחות מאשר בוילמט.
בניגוד לחופים של שיקגו, שרצועות החוף הפרטיות בהן נדירות והחופים שלה פתוחים לרחצת הציבור בחינם, בהשגחת מציל מטעם עיריית שיקגו, רצועות החוף הפרטיות בחופי אוונסטון הן נפוצות ובחופי הרחצה נגבה תשלום. מעבר לזאת, שטח רב מרצועת החוף של אוונסטון אסור לרחצה כלל והונחו עליו סלעים כדי לא לאפשר שכיבה על החול.
על החוף הפרטי של קמפוס אוניברסיטת נורת'וסטרן הוקם חצי אי מלאכותי בשטח שלוש מאות דונם. חצי האי סוגר לחלק מימת מישיגן כבריכת קירור לציוד הניסוי הכבד בחלק מבנייני האוניברסיטה. הכניסה אל חצי האי אינה בתשלום, אך הרחצה בחופו של קמפוס האוניברסיטה אסורה. חצי האי משמש כגן ציבורי המשרת קהל שוחר ספורט ונופש.
קישורים חיצוניים
 | ||
|---|---|---|
| בירת המדינה | ספרינגפילד | 
|
| אזורים גאוגרפיים | המטרופולין של שיקגו • נורת' שור | |
| היישובים הגדולים ביותר | שיקגו • אורורה • רוקפורד • ג'ולייט • נייפרוויל • ספרינגפילד • פאוריה • אלג'ין • ווקיגן • סיסרו • שמפיין • בלומינגטון • דאכאטאר • ארלינגטון הייטס • אוונסטון • שאומבורג • בולינגברוק • פאלאטיין • סקוקי • דס פליינס | |
| נושאים נוספים | מחוזות • סמלים • היסטוריה • דמוגרפיה | |
