אוטובוס מפרקי

אוטובוס ארוך של חברת דן במסוף רידינג בתל אביב

אוטובוסים ארוכים של חברת אגד

אוטובוס ארוך עם שני מפרקים בהמבורג

אוטובוס דו מפרקי בברצלונה

אוטובוס ארוך או אוטובוס מפרקי הוא אוטובוס ארוך במיוחד המחולק לשני מקטעים או יותר, המחוברים זה לזה באמצעות מפרק מסתובב. המפרק מאפשר לאוטובוס הארוך יכולת תמרון למרות אורכו. לאוטובוסים ארוכים קיבולת נוסעים גדולה ועל כן הם פופולריים בקווי תחבורה ציבורית עמוסים במיוחד, בקווים עירוניים מהירים ובשדות תעופה. גרסאות ארוכות קיימות גם לטרוליבוסים המונעים על ידי רשת חשמלית ולאוטובוסים דו-קומתיים, אם כי האחרונים נדירים למדי. אוטובוסים ארוכים החלו להיות נפוצים ברבות ממדינות העולם במחצית השנייה של המאה ה-20, אם כי השימוש בהם היה בלתי חוקי במספר מדינות כמו בגרמניה המערבית (עד 1960) ובבריטניה (עד 1980). בישראל מופעלים אוטובוסים ארוכים בראש וראשונה בגוש דן ובירושלים, ורק על ידי חברות דן, המטרונית ואגד ובהמשך גם לחברת אפיקים.

אפיון

אורכו של אוטובוס ארוך הוא כ-18 מטרים, לעומת אוטובוס רגיל שאורכו נע בדרך כלל בין 10 ל-14 מטרים. בדרך כלל חלקו הקדמי של האוטובוס הארוך גדול יותר מחלקו האחורי, והוא אינו שונה באופן מהותי מאוטובוס רגיל, עד לחלק שמאחורי הגלגלים האחוריים. שם "נחתך" תא הנוסעים ומותקן המפרק. החלק האחורי של האוטובוס קצר יותר מחלקו הקדמי והוא נח על ציר בודד או שני צירי גלגלים. למרות שחלקו האחורי של האוטובוס מחובר אל חלקו הקדמי בחיבור של קבע, ואזור המפרק מוקף בכיסוי מחומר גמיש ("אקורדיון"), אין הבדל של ממש בין התנהגותו על הכביש לבין התנהגותו של כל נגרר אחר, ובשני המקרים חלים על כלי הרכב אותם כללים פיזיקליים, הן בפניות והן בנסיעה לאחור (בריחה לכיוון ההפוך מכיוון סיבוב ההגה). בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החל ייצורם של אוטובוסים ארוכים שלהם שני מפרקים, ואורכם יכול להגיע לכ-25 מטרים.

הנעת האוטובוס אפשרית גם באמצעות הגלגלים שבחלקו הקדמי (בדרך כלל בציר האחורי) או באמצעות אלה שבחלקו האחורי. שיטה זו היא הפופולרית כיום, ויתרונה הוא בכך שהמנוע ממוקם בסופו של האוטובוס (ולא מתחת לתא הנוסעים) ועל כן ניתן להתקין באוטובוס תא נוסעים עם רצפה רציפה ונמוכה במיוחד. מאחר שלא תמיד יכול הנהג לראות את כל דלתות הרכב (ישירות או באמצעות מראה), לעיתים מותקנים באוטובוסים ארוכים מנגנונים לסגירת הדלתות באופן אוטומטי, או לנטרול יכולת הנסיעה עד לסגירתן. פתרון טכני לבעיה זו, שהחל להיות מיושם בעשור האחרון, הוא התקנה מעל הדלתות של מצלמות טלוויזיה במעגל סגור, שמשדרות אל צג או צגים שליד הנהג.

יתרונו העיקרי של האוטובוס הארוך הוא בקיבולת הנוסעים הגדולה שלו המגיעה לכ-140 נוסעים בישיבה ובעמידה, ובאוטובוס עם יותר ממפרק בודד, הנתון מגיע ליותר מ-200 נוסעים. לאוטובוס הארוך קיבולת גדולה יותר מאשר לאוטובוס קומתיים, הן בשל כך שבאחרון בדרך כלל לא מתאפשרת נסיעה בעמידה בקומה העליונה, והן בשל העובדה שניתן למקם את המנוע מתחת לרצפתו של האוטובוס הארוך. דבר זה איננו מתאפשר באוטובוס דו-קומתי בשל מגבלת הגובה, ועל כן המנוע, כמו גם גרם המדרגות גוזלים מנפח תא הנוסעים. בנוסף, עליית הנוסעים והורדתם קלה ומהירה יותר באוטובוס ארוך מאשר באוטובוס דו-קומתי, הוא אינו מציב בעיות נגישות למוגבלי תנועה, והוא נחשב ליציב יותר בשל כך שמרכז הכובד שלו נמוך יותר.

אוטובוסים מפרקיים בישראל

בישראל ישנם מספר דגמים של אוטובוסים מפרקיים:

• מרצדס O405G עם מרכב הארגז/מרכבים (נותרו ממנו כ-15 בלבד בבעלות אגד)
• מאן NG-313 ומאן NG-363
• בשנת 2010 נכנס לשירות מאן NG-363F, בעל ארבע דלתות.
• בשנת 2015 נכנס לשירות מאן NG-363F, בעל חמש דלתות בבעלות אגד. האוטובוס מתוצרת מרכבים מכיל 53 מושבים ויכול לשרת עד 133 נוסעים בישיבה ובעמידה.
• המטרונית בחיפה מופעלת באמצעות אוטובוסים מפרקיים מסוג אורבנית תוצרת הארגז, וכן אוטובוס היברידי מטיפוס פיליאס. האוטובוס מכיל 40 מושבים, ומאפשר נסיעתם של עד 140 נוסעים לאורבנית ו-154 נוסעים בפליאס, בישיבה ועמידה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטובוס ארוך בוויקישיתוף