אורן
ערך זה עוסק בסוג של עץ. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  אורן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מחטנאים |
| מחלקה: | מחטניים |
| סדרה: | מחטיים |
| משפחה: | אורניים |
| סוג: | אורן |
| שם מדעי | |
 Pinus
| |
אורן (אֹרֶן, שם מדעי: Pinus) הוא סוג של עץ מחטני ירוק-עד ממשפחת האורניים. ישנם בין 70 ל-100 מינים של עצי אורן, שעיקר תפוצתם משתרעת באזורים הקרים, הממוזגים ובהרים הטרופיים בחצי כדור הארץ הצפוני.
תפוצה
מאובנים של עצים דומים לאורנים נמצאים כבר בשכבות של מאובני תקופת הטריאס. בתקופת היורה, עצים אלו היו נפוצים מאד בסיביר ומצויים במרבית אירופה וצפון אסיה. המאובן הראשון שזוהה כעץ מסוג אורן, התגלה בבלגיה. משם התפשטו עצי האורן באופן טבעי, לפני התערבות האדם.
עצי האורן גדלים באופן טבעי בחצי הכדור הצפוני. בצפון אמריקה הם משתרעים מקנדה עד ניקרגואה והאיטי במרכז אמריקה, המגוון הרחב ביותר נמצא במקסיקו ובקליפורניה. באסיה ובאירופה הם משתרעים בין פורטוגל וסקוטלנד במערב עד רוסיה, יפן ופיליפינים במזרח (ובכלל זה הם מצויים גם במזרח התיכון ובישראל). ישנם עצי אורן הגדלים בהרי ההימלאיה ודרום-מזרח אסיה, ומין אחד (אורן סומטרי) שחצה את קו המשווה באופן טבעי בסומטרה.
שני מיני אורן נחשבים כטבעיים בישראל: אורן ירושלים (Pinus halepensis) ואורן הסלע (pinus pinea). הראשון עדיין מאכלס טבעית מקומות שונים בישראל, כמו שמורת המסרק והרי הכרמל, ואילו השני נחשב למין ים תיכוני כללי: ישנן עדויות להימצאותן של חורשות אורן סלע טבעיות באזורי עמק חפר ויפו שכנראה בוראו על ידי האדם. במאספים ארכאו-בוטניים שבוצעו בישראל נמצאו בין היתר גם זרעים של אורן הגלעין (הסלע).
האורנים נשתלים בצורה נרחבת גם בחצי הכדור הדרומי, בעיקר לצורכי תעשייה.
רוב האורנים בישראל ניטעו על ידי הבריטים בתקופת המנדט, ביחס של 3 ל-1 לכל עץ שנטעה הקרן הקיימת לישראל[דרוש מקור].
מורפולוגיה
עצי אורן הם ירוקי עד. קליפת העץ של רוב האורנים היא עבה ומחוספסת, אף על פי שלחלק מהמינים יש קליפה דקה ומתפוררת. חייהם יחסית קצרים: 100–150 שנה בדרך כלל, אך קצב גידולם מהיר. אמנם ידועים פרטים שהגיעו לגיל מופלג, כגון האורן בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, שגילו מתקרב כנראה ל-500 שנה. גובה העץ מגיע עד ל-15 מטרים.
שורשי האורן חיים בסימביוזה עם פטריות רבות, שהידועות ביניהן הן פטריות הכובע אורנייה וישעור. הפטריות מספקות לשורשים מים וחומרי מזון אנאורגניים המומסים בהם, וביניהם חומרים שזמינותם נמוכה בקרקעות קירטוניות, כמו זרחן וברזל ואילו העץ מספק לקורי הפטרייה חומרים מוטמעים.
האורן הירושלמי משתייך לקבוצת הפירופיטים המחדשים את עצמם "בעזרת" שריפות. בתוך רקמת עליו וכן בענפים ובגזע מצויים ביבי שרף. השרף גורם להתפרקות איטית מאד של עלי העץ שנשר, ועל כן מצטבר מתחת לעצי אורן מצע עלים, המונע את גידולם של מיני צמחים רבים. זהו חומר דליק מאד, ועל כן פגיעים יערות אורן לאש, ושמירתם מפני שריפות קשה. העץ אינו מתחדש מגדמו לאחר שרפה, אלא באמצעות הפצה נרחבת של זרעים, ונביטתם, מאחר ששרפה גורמת לאצרובלים להתחמם ולהפתח, וכך לשחרר את הזרעים הכלואים בהם. הצנוברים, זאת אומרת זרעיו של האורן מתפזרים לכל מקום, וכך האורן 'מבטיח לעצמו' נביטה מהירה לאחר השרפה - בעצם את הדור הבא.
מינים בולטים
אורנים שמגדלים בתרבות בישראל:
- אורן הצנובר (pinus pinea) - שמות נרדפים: אורן הגלעין ואורן הסלע; זרעיו נאכלים ונמכרים בשווקים כ"צנובר" ("פניונס")
- אורן קפריסאי (P. brutia)
- אורן קנרי (P. canarensis)
ועוד כ-8 מינים שמקורם באזורים ממוזגים (אירופה, הימלאיה וצפון אמריקה) כמו:
- אורן שחור (P. nigra)
- אורן היערות (P. sylvestris)
- אורן החוף (P. pinaster) באזורים הקרירים והגבוהים של הארץ
- אורן מקרין (P. radiata)
- אורן רם (P. excelsa)
- אורן הזפת (P. Ponderosa)
- אורן ההרים (P. mugo)
- אורן ארוך-עלים (P. roxburghii)
שימושים
האורנים הם בין החשובים שבעצים המשמשים בתעשייה. מגדלים רבים מהם כדי להופכם לעיסה להכנת נייר. הפופולריות שלהם נובעת מהיותם עצים רכים הגדלים במהירות וניתנים לשתילה באופן צפוף, וגם בשל מחטיהם, שכאשר נושרים הם "חונקים" את האדמה ולא מאפשרים מעבר חמצן ובכך נמנעת התפתחותם של צמחים לא רצויים באזור הגידול. קיימת סברה שבשל החומציות שבמחטי האורן צמחים נוספים לא גדלים על הקרקע סביבו, אך זוהי טענה חסרת בסיס.
עצי האורן משמשים בתעשיית הריהוט. השרף של חלק מהמינים משמש לייצור טרפנטין. בנוסף, לחלק מהמינים יש גרעין גדול, צנובר, המשמש למאכל, וניתן לחלוט תה ממחטיו הניצניים אך לא מהסוגים הנפוצים בישראל.
עצי אורן משמשים גם לנוי, ואף כעצי חג מולד, לצד האשוח, שגם הוא ממשפחת האורניים.
האורן במקורות - מקור השם
האורן נזכר פעם אחת במקרא כעץ נטוע הגדל ממי הגשמים (בהנגדה ל'עצי יער'), ועצו ראוי לבעירה: ”נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל, וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר” (ישעיה מ"ד, י"ד–ט"ו).
מסורת זיהוי ה"ארן" נשמרה עד לתקופת התנאים ונראה שלאחר מכן היא אבדה. מסורת הזיהוי הקדומה ביותר היא שמדובר בעץ הנקרא בימינו אורן (Pinus), והמועמד המתאים הוא אורן ירושלים (P. halepensis), שגדל בארץ כעץ-בר. בתעודות אכדיות מופיע השם erinu ,erini כשם של ארז הלבנון או כינוי כללי לעצים מחטניים. לפי זה אפשר שהכוונה לשם קיבוצי וגם לשם פרטי.
פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן מציע כי ה"ארן" הנזכר במשנה במסכת פרה הוא למעשה שם נרדף ל"עץ השמן", הנזכר בהקשרים דומים לעץ שממנו הכינו משואות וגם עצי מערכה. יש המזהים אותו עם ה-Pinus, הידוע גם בשם 'עץ האבוקה', דבר המסביר מדוע לכאורה נזכר עץ זה מספר פעמים מועט.
ישנן עדויות מתקופות קדומות לשימוש באורן ירושלים (P. halepensis), כדוגמת מציאתם של 800 זרעים בעפולה מתקופת הברונזה הקדומה. כמו כן, נמצאו גם שרידים מתקופת הברזל.[1]
קיימות עדויות היסטוריות מאוחרות מימי הביניים המרמזות על גידולו כעץ נטוע.[2]
אקולוגיה
אורנים מפרישים אירוסול (הנמצא גם בשרף שלהם) בשם פינן (Pinene), אשר גורם להתעבות עננים, ובכך למשקעים גדולים יותר באזורים בהם היער נמצא.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אֹרֶן |
- פרטים על מספר מיני אורן, באתר "גן ונוף"
- סיווג אורנים (באנגלית)
- תמונות האצטרובלים של מספר מינים (באנגלית)
- מאמר בנושא תרומת פינן ליצירת עננים (באנגלית)
- שימושים רפואיים של האורן
הערות שוליים
